הסרט האנגלי הסוחף קיבל שינוי למיוזיקל בברודווי, שאת השירים והלחנים שלו כתבו יחד טרנס מקנלי ודייוויד יזבק. תרגמו < לעברית קולחת ועסיסית מאד, ושוקי וגנר, הבימאי עם עשרות ההצלחות ברקורד שלו, יצרו מחזמר מלהיב, תוסס, מלא הורמונים עם נערות יפות וחטובות, שחקנים רבי קסם, וקולות שירה מפתיעים.
ההפתעה הגדולה, שמבצעים השחקנים היוצאים החודש לדרכם המקצועית, הייתה המהפך בכמה שחקנים שהכרנו בתפקידים דרמטיים מרשימים, שכאן, הופיעו מעורטלים, מצחיקים ונוגעים ללב. המסקנה המתבקשת מהצפיה בחוויה הזו היא - שגם אם המצב קשה, מובטלים, אין עבודה, והצרות מפוררות את הבית - לא להתייאש לעולם. תמיד אפשר למצוא פתרון כדי להיחלץ מהמצב. ולא רק הפתרון הניתן בסיפור כאן, של הופעה בסגנון הצ'יפנדייל, אלא בעוד אפשרויות. אל יאוש.
בינתיים, כשמסביבנו יהום הסער: העקיצות של השבאב ונסיונותיהם להפריע לקיומינו כאן, הגעש בפרלמנט, הרכילויות בעיתונות, והפרשיות המסעירות ההופכות לצרה רצינית - ההצגה בסטודיו מרעננת כמשב רוח אופטימי, עליז וממלא חיוכים, גם הרבה לאחר שיצאת מהאולם ברחוב עבאס בשכונת התקווה (שהייתה שקטה ורגועה בעליל).
ההצגה נפתחת עם פתיחה מוסיקלית כמו בכל אופרה, מחזמר או יצירה מוסיקלית רצינית, מבוצעת בידי תזמורת של חמישה נגנים-אמנים, בניצוחה של הפסנתרנית מיכל סולומון. להקה מוצלחת ביותר, עם ביצוע נקי ומלהיב. ואז אנו מקבלים מתאבן, שממחיש את הרעיון של ההצגה בצורה הכי פלסטית שאפשר. דניאל מרוז החטוב בגופו להפליא, שכה הרשים השנה כד"ר יאנוש קורצ'אק במחזה "אני לא גנב", מחליף צורה מהדמות הטראגית לחשפן מהמעלה הראשונה. ואז מתחיל הסיפור.
ג'רי (מתן שביט העסיסי, מלא הרגש והאכספרסיה) מובטל מזה חצי שנה, ומפגר בתשלומים לגרושתו, עלול להפסיד את זכותו לראות את בנו (מיכאל גבעתי החמוד שרק החל ללמוד בסטודיו). כדי לצאת מהבוץ ו"לעשות מכה", הוא מחליט להקים להקת חשפנים מבין חבריו המובטלים אף הם, כולל מנהל המפעל בו עבדו, שאף הוא פוטר. ביניהם בוקי מקגרגור שמנסה ביאושו להתאבד במכוניתו על הבמה (תום אפלבאום שהרשים מאוד בהצגות קודמות); ג'וני ניומן (גל בן עמרה הגבוה, שמקבל כאן חשיפה רצינית לכשרון השירה, התנועה והמשחק העשיר שלו); רודולף ניקולס המנהל לשעבר (דוראל זילברמן), שאשתו פאם (יעל שילדקראוט האוהבת ומלאת הרגש) אינה מודעת למצב; עידו וולפוביץ' שהעלה מעט במשקלו כדי לשחק את השמנמן - כובש כל לב ביכולת משחקו ובשירתו. ומכיוון שחסר להם עוד אחד לקבוצה, הם נאלצים לקחת, לאחר ה"אודישנים" גם גבר זקן, כושי צולע המכונה "סוס" (אבי אזולאי), אך רק לאחר שהוא מפתיע בכושר ריקוד מאלף. כל המבחנים וההכנות למבצע עצמו מלאים הומור בלי קץ, ומענגים ביותר הודות למשחקם של המופיעים.
כך מעשירות את המופע נשות הגיבורים, המגיעות כמו גרופיות אנגליות עסיסיות וחטובות למופע החשפנות: מרסל ג'נוביב, כרמל קנדל, סיוון מסט, בר גול ומימי הרשי. להעשרת ההתרחשות, נוספים הלל קפון כ"מרטי", עדן גוזלן המוכשר כהודי בשם ראג', במיבטא הודי מדויק, וגם כטוני ג'ורדינו - בעל אולם ההופעות; לירן לוי החטוב כמורה למחול באולם ריקודים, כשוטר וכמובטל - שחקן עסיסי ומגוון ביותר. על כל אלה - מנצחת הפסנתרית המלווה את מופע החשפנות והחזרות - אביב כרמי, שהחן והחכמה שלה מקסימים יותר מכל החיטוב הגופני, יכולת הריקוד והשירה של כל היתר. דמות מרשימה ביותר.
מלבד הבימוי המעולה של שוקי ווגנר, בולטת הכוריאוגרפיה של עומר זמרי, שזוכה להצלחות דומות בתיאטרונים הרפרטוארים. התאורה הטובה של אורי מורג, התלבושות של דפנה פרץ, והכשרון של כל המופיעים - עושים מ"ללכת עד הסוף" חוויה שכה זקוקים לה בימים טרופים אלה המעניקה מצב רוח טוב, וחיוך על השפתיים.
|