יסודות הקמת החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, הונחו בתחילת שנת 2000 כאשר, החליטה הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטארית לאיתור ולהשבת רכוש קורבנות השואה ביוזמתה של חברת הכנסת דאז,
קולט אביטל שגם מונתה לעמוד בראש אותה וועדה. חמש שנים עמלה הוועדה בראשותה עד שהוציאה מסמך מכונן לגבי רכוש הנספים. שאלתי אותה אם: "לילד הזה ציפית?"
"רק בחלקו" - היא משיבה, "כל מטרת ועדת החקירה ולאחריה החקיקה שהביאה להקמת החברה הייתה להחזיר כמה שיותר מהר רכוש ליורשים של קורבנות השואה, שגם הם הגיעו לגיל מבוגר מאד. המטרה הייתה לפעול מתוך רצון טוב והתחשבות בכל אלה שמחכים שנים רבות לכספים שהופקדו ביושר בבנקים או רכשו מגרשים ואדמות, ולמנוע את התהליכים הביורוקרטים הקשים והמיותרים שהיא מנת חלקם של משרדי הממשלה."
"ומה קרה לרכוש?
" חלק מהרכוש הוחזר, אבל מעט מדי ולאט מדי. לאמתו של דבר הסתבר לי שהחברה נוהגת בתהליכים מסורבלים, אינה עונה בזמן לפונים וחלקם מחכים לפתרון כלשהו זמן רב מדי. לעתים קרובות מערימים קשיים מיותרים".
"אם ככה מדובר בכשל של המנגנון?"
"אחד הדברים שהפריעו לי במרוצת כל השנים האלה הוא הגדלת ועיבוי המנגנונים בחברה – דהיינו ריבוי הפקידים בה, שרק גדל כל פעם. ברור שמדובר בהוצאה גדולה הכוללת בהכרח גם הגדלת שטח המשרדים – וכל אלה מתוך כספי היורשים. הכול כמובן חוקי – אבל לדעתי אפשר היה לעשות מאמץ ולחסוך בכספים."
"האם יש בסיס לידיעות שעובדים ואפשר גם דירקטורים עומדים לקבל בונוסים או מענקים בשם אחר?"
"אם הידיעות נכונות אני מוצאת שהדבר ממש שערורייתי. לא מדובר בחברה רווחית שמצדיקה לחלק חלק מהרווחים גם לעובדים. ובנוסף לא התרשמתי שהעבודה שם כל כך מאומצת שהיא מצדיקה מתן פרס או פיצוי. אשר לדירקטורים – קשה לי להאמין או להבין מדוע הם זכאים לתשלומים נוספים. אני מודה שמתעוררות אצלי גם שאלות ותהיות רבות לגבי חלוקת כספים כסיוע לארגונים העוסקים בסיוע ובהנצחה."
"ומה בעניין הסיוע הישיר לניצולים?"
"בנקודה זאת אני יכולה לציין בסיפוק שהסיוע הישיר שניתן לניצולים הנזקקים גדל והתייעל במרוצת הזמן, אך אני תוהה לגבי שקול הדעת של אלה שמחליטים להעניק כספים להקמת אתרים אינטרנטיים של ארגוני נוער או לתיאטראות, שעה שהם מתנהגים כלפי ארגונים של שרידי השואה, אלה שממשיכים לעבוד קשה בשארית כוחותיהם כדי לסייע לניצולים, ביד קמוצה ובחוסר התחשבות ביכולתם למלא אחר כל הדרישות הביורוקרטיות".
"כלומר תהא הסיבה למציאות אשר תהיה, ואני משער שחלק מן הבעיות הן אינהרנטיות לכמעט כול גוף ציבורי בארץ. מה יקרה בכספים שיוותרו לאחר שהחברה תסיים תפקידה בשנת 2017?"
"דבר ראשון, בשום אופן לא הייתי רוצה שהכספים שיוותרו אחרי שהחברה תיסגר, בעוד שלוש שנים, יועברו לממשלה – שם הם היו תקועים זמן רב לפני הקמתה."
"אני מבין מה שאת רוצה, ומה בדעתך כיושבת-ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה לעשות בסוגיה זאת?"
"אני מתכוונת להקים צוות אשר ידון באפשרויות להקים קרן סיוע מיוחדת לניצולי שואה. אחד הרעיונות שעלה בדעתי הוא סיוע בכל אותם התחומים בהם אין פתרונות היום. לדוגמה: תרופות שמחוץ לסל, אשפוז סעודי, טיפול בחולי אלצהיימר וכו'. אך כאמור זהו רק רעיון ראשוני ועד חזון למועד" עד כאן קולט אביטל.
אני מבקש לציין שני דברים. עם הקמת החברה הכרתי כמה מ
אנשי מפתח שלה, אנשים בעלי רצון טוב כשבראש מעייניהם היו ניצולי השואה. האנשים שמשמשים בתפקידים כיום, למעט היו"ר שעליו כבר הערתי, אינם מוכרים או לא מוכרים די. אבל אני משוכנע שגם כוונותיהם טובות. השאלה היא מימוש הכוונות הללו, בצורה יעילה וטובה לניצולים על צרכיהם השונים.
אני רואה לנכון להעיר שקולט אביטל הייתה בשעתה מועמדת ליו"ר החברה להשבת רכוש הנספים. אולם כאשר משה זנבר, נגיד בנק ישראל לשעבר, וממייסדי מרכז הארגונים של ניצולי השואה, ביקש ממנה שתמלא את התפקיד של יו"ר המרכז- היא נענתה. מכאן שהדעת נותנת שההערות שלה, גם הביקורתיות הן ענייניות ולא אישיות. בעצם היא נתנה ביטוי לטענות שכבר הושמעו על-ידי רבים ובראש וראשונה על-ידי ניצולי השואה, שאותם היא מייצגת.
מאידך ובמוסגר אני מבקש להעיר שעמותת "עופות החול" הגישה בקשה להתקבל למרכז הארגונים של ניצולי השואה, אותם הניצולים אשר המרכז מייצג, ועד היום הבקשה טרם נענתה, ואיזו וועדה יושבת על המדוכה זה זמן, ומן הראוי שפנייה תיענה. התקומה היא חלק בלתי נפרד ממורשת שרידי השואה. גם במקרה זה יש להסיר את פיגומי הביורוקרטיה.
אשר לעתיד הכספים של החברה להשבת רכוש, אין לי ספק שיש קונצנזוס בראש וראשונה בקרב שרידי השואה שהכספים שיוותרו בשנת 2017 לא יוחזרו לממשלה בכלל ולאוצר בפרט. הוא כבר שם את ידו הארוכה בכיסיהם של שרידי השואה שחיו. לא מתקבל על הדעת שהוא יעשה זאת בכיסיהם של הנספים.
