רצח הוא פעולה יזומה ומתוכננת מראש - כמו כל מה שאנו רואים במחוזותינו חדשים לבקרים, כשערבים מזוינים בכלי רצח קרים או חמים, יוצאים מביתם לאחר תכנון, ובמטרה אחת: לרצוח יהודים.
אבל כשקורבן התעללות בזויה כזו, שכבר יושב מזה ארבע שנים בכלא על "פשעו" - בזה שהגן על חייו, האם הוא אמור לשבת בכלא 20 ממיטב שנותיו ולשלם על מה שלמעשה היה צריך לקבל האנס המתעלל?
נשאלת השאלה: מדוע הוא לא פנה למשטרה מיד לאחר האונס הראשון? - והתשובה מצויה בכל הפרשיות, שמתגלות לאחרונה לאחר שנים רבות, מפי נשים שאנסו אותן בני משפחתן מגיל הילדות, או נשים שבצעירותן, ניצלו אותן מינית המפקדים או הבוסים במשרדיהם, ורק מתוך בושה הן לא גילו דבר לאיש.זוהי תופעה נפוצה, שלקורבן יש תמיד רגשי אשמה, שהוא/היא אולי אשם/מה במה שנעשה לו, ולכן נמנעים הם מתלונה.
כך ניתן להבין את מה שעבר על הנער שהגבר שאנס אותו והתעלל בו חזר על מעשיו, והוסיף חטא על פשע, והגדיש את הסאה כאשר דרש ממנו סכום של 1000 ש"ח בסחיטה, מה שהוא לא היה יכול לעמוד בזה כבר.
הפחד מהמשך ההתעללויות, וה"אין מוצא" שהלה הביא אותו לשם עם הדרישה לכסף שאין לו לצעיר, הביאו להתנגדותו, להאבקות ביניהם, ומתוך פחד שהלה יחסלהו - הקדים רפואה למכה, וחיסל את הפושע הנתעב.
את הצעיר הזה צריך לשחרר ומיד. ובהמשך - להעניק לו טיפול נפשי על-מנת לשחררו עד מה שניתן, מהסיוטים שעברו עליו, ומהנזק הנפשי שכבר נגרם לו. אצילותו ועמידתו בגבורה היום בבית הדין, בלי להסגיר את עוצמות הרגש שנובעות משרשרת העינויים והיסורים שעבר - מעידות על איכותו של הבחור, אך גם על חוסר אמונו בצדק של המשפט הישראלי.
כי למה לו להתפרץ, או להסגיר את פצעי נפשו, אם במילא מי שיושב על כס השופטים אטום לגמרי ליסוריו האיומים ולדרגת הסבל אותו עבר בגלל המתעלל המנוח?
על בית המשפט לשחררו ומיד. כדי שהצדק ייראה, ולא לדבוק במשפט היבש והלאקוני שכתוב בספרים.
