היא נולדה לפני 200 שנה. אביה היה המשורר הרומנטי לורד ביירון. זמן קצר לאחר שנולדה עזב המשורר את הבית, ומעולם לא חזר אליו. עדה לאבלייס גדלה להיות בת-בית בחברה הגבוהה בלונדון. כך פגשה את מרי סמרוויל, מתמטיקאית ואסטרונומית סקוטית, שהכירה לה את צ'ארלס בבאג', אשר ניסה לקדם בנייה של "מכונות חישוב" שונות. בשנת 1882 בנה בבאג' דגם בסיסי של מכונה לחישוב לוחות לוגריתמים, וכינה אותו "מכונה דיפרנציאלית". הוא ניסה לגייס מימון לבניית מכונה דיפרנציאלית שנייה, בעלת יכולת חישוב גדולה בהרבה. מכונה זו נועדה לחשב את נתוני הלוחות הדיפרנציאליים עד לספרה ה-20 אחרי הנקודה העשרונית (ועד להפרשים מסדר שישי). תוך כדי כך תיכנן את מכונת החישובים השלישית שלו, שכונתה "המכונה האנליטית". מכונה זו נועדה להשאיר הרחק מאחור את "המכונה הדיפרנציאלית השנייה" (שבסופו של דבר לא נבנתה). "המכונה האנליטית" הייתה אמורה לבצע חישובים אריתמטיים, וכן אנליזה וטבולציה של כל פונקציה ידועה. כלומר, היא הייתה אמורה להיות מכונה רב-תכליתית, מחשב של ממש, מכל הבחינות. בבאג' וביירון-לאבלייס חלקו חיבה למסיבות ולחיי חברה, אבל במקביל היו שקועים בתוכניות "המכונה האנליטית", ועשו מאמצים רבים לבנותה. עדה אפילו מישכנה את תכשיטי משפחתה בניסיון להשיג מימון לבנייה. ב-1842 תירגמה עדה, מצרפתית, מאמר של מדען איטלקי אשר סיכם סדרת הרצאות של בבאג', על המכונה האנליטית. תוך התרגום הוסיפה למאמר הערות וביאורים - שהיו ארוכים פי שלושה מהמאמר המקורי. בבאג' התפעל מאוד מהערותיה, שמהן עלו, לראשונה, עקרונות התיכנות המודרניים. היא ניבאה את האפשרות ליצור מוזיקה וגרפיקה באמצעות מחשב - ולא רק לבצע חישובים מתמטיים. משפט המפתח שלה, הנחשב לתוכנת המחשב הראשונה בעולם (שתוכנתה על גבי כרטיס מנוקב), נועד להורות למכונה האנליטית: "במצב X בצע פעולה Y. בכל מצב אחר, בצע פעולה Z". זמן קצר לאחר מכן כתבה תוכנית לחישוב מספרי ברנולי, סדרת מספרים רציונליים המופיעים בהקשרים שונים באנליזה של פונקציות מורכבות ובתורת המספרים, ואשר נכללים גם בנוסחה לסיכום חזקות של מספרים שלמים (הם הופיעו גם בהוכחתו, החלקית, של קומר למשפט האחרון של פרמה). בשנת 1835 נישאה עדה ללורד ויליאם קינג, הרוזן מלאבלייס, ובהמשך ילדה שלושה ילדים. ויליאם תמך בעיסוקיה המתמטיים של עדה, ועודד אותה להמשיך בקשר ובעבודה המשותפת עם בבאג' ועם מרי סמרוויל. כשנה לאחר שנישאה, זמן קצר לאחר שילדה את בנה הראשון, התייצבה ביירון לאבלייס בסטודיו של הציירת מרגרט שרה קרפנטר, שנודעה בציורי דיוקן של אנשי ונשות החברה הגבוהה בלונדון. הדיוקנאות שציירה זיכו את קרפנטר במספר מדליות מהאגודה הבריטית לאמנות, ועבודותיה הוצגו דרך קבע בגלריה היוקרתית של האקדמיה המלכותית לאמנות. הציור המלכותי והמואר של הרוזנת מלאבלייס, מעשה ידיה של קרפנטר, זכה לשבחים נלהבים של הביקורת: "לעיתים נדירות מאוד אנו זוכים לפגוש מעשה אמנות ברמה כזאת. הנחת הצבע המתוחכמת והמדויקת כאילו מפיקה אור הבוקע משכבות הצבע העמוקות, קורן היישר אל פני המתבוננים בציור, ומבטא את הכוח, את החזון ואת ההשפעה של הדמות המצוירת". אבל דעתה של הרוזנת מלאבלייס לא הייתה נוחה מהציור. כפי שהדבר קורה לא אחת גם בימינו, כמדענית האמונה על ביקורתיות ועל חיפוש מתמיד של חלופות, היא העירה: "נראה שמרגרט שמה לה למטרה להבליט עד כמה שאפשר את עצם הלסת שלי, הבולטת ממילא... אולי היא התכוונה לרשום עליה, באותיות גדולות, את המילה 'מתמטיקה', ולכן טרחה להרחיב אותה כל כך".