בית הנבחרים האמריקני אישר, בשבוע שעבר, ברוב סוחף את "חוק שיתוף הפעולה האסטרטגי ארה"ב-ישראל, 2014", המבטא הערכה לתרומה ייחודית וגוברת של ישראל לאינטרסים אמריקנים. היסוד לחוק החדש הונח על-ידי הידיד הגדול ביותר שהיה לישראל בקונגרס,
הסנטור דניאל אינוייה ז"ל, ששאב השראה מ"
פרקי יומן מזרח תיכוני 1956-1917" של קולונל ריצ'רד מיינרצהאגן, היועץ המדיני והמודיעיני הבכיר של המנדט הבריטי.
המסר המרכזי של מיינרצהאגן רלוונטי היום כפי שהיה לפני 100-80 שנים: המדינה היהודית תהיה המוצב הקדמי היעיל ביותר של המערב במזרח התיכון.
ב-1923 כתב הקולונל הבריטי: "בריטניה לא תשלוט לעד בתעלת סואץ.... [לכן] אני רואה בארץ ישראל מפתח להגנת המזרח התיכון... כאשר תקום מדינה יהודית, בריטניה תהנה מבסיסי אויר, ים ויבשה... בניגוד לערבים, היהודים אמינים ומקיימים הסכמים... מדיניות הפייסנות כלפי הערבים מבטאת הימור בריטי על סוס לא-נכון...
ב-1920 צפה "שמדינה יהודית ריבונית תקום תוך 30-20 שנים, ותותקף על-ידי כל שכנותיה הערביות". ב-1919 העריך שסכסוך ארוך-שנים, ואולי בלתי-פתיר, בין הלאומיות היהודית והערבית הוא בלתי-נמנע. הוא היה בטוח בניצחון האיכות היהודית על הכמות הערבית.
ב-1920 טען מיינרצהאגן ששורש הסכסוך היהודי-ערבי היה התנגדות ערבית לקיומה - ולא לגודלה - של מדינה יהודית, כפי שביטא מסע הסתה שיטתי אנטי-יהודי של מנהיגי ערב, ובמיוחד המופתי חאג' אמין אל-חוסייני [האב הרוחני של ערפאת ומחמוד עבאס]. לדעתו, תפישת העולם הערבית גובשה על-ידי איסלאם קנאי מהמאה השביעית, קנוניות ופיצולים בין-ערביים ואי-סובלנות אלימה כלפי "הכופר" הנוצרי והיהודי במזרח התיכון שנועד - לדעת הערבים - רק למוסלמים (וואקף).
מיינרצהאגן התנגד למדיניות הבריטית שהפירה התחייבויות משפטיות בינלאומיות לריבונות יהודית (לפחות) בכל השטח מערבית לירדן: הצהרת בלפור מ-1917, המנדט הבריטי מ-1920, חבר הלאומים מ-1922 וסעיף 80 באמנת האו"מ מ-1945. לדעתו, מדיניות פרו-ערבית ואנטי-יהודית הקצינה עמדות ערביות והרחיקה את השלום. הוא ראה בריבונות יהודית נכס מוסרי ואסטרטגי ובערבים נטל מוסרי ואסטרטגי.
לדבריו, הנחישות היהודית ששמרה על היהדות במציאות קשה מנשוא, יחד עם המוח והערכים היהודים, מבהירים שהמדינה היהודית נועדה לגדולות. ב-1949 הגדיר את הקמת המדינה "כאחד מפלאי עולם והתוצאה החיובית היחידה של מלחמת העולם השנייה".
ב-1937 אמר מיינרצהאגן: "מדינה יהודית בטוחה תקדם את מעמדה האזורי של בריטניה", אבל "חלוקת ארץ ישראל תחליש ואולי אף תדון את המדינה היהודית לכליה ". כדי להבטיח את קיומה, ולקדם אינטרס בריטי, הוא הציג את גבולות הביטחון המינימליים של המדינה היהודית (הדומים להמלצת הרמטכ"ל האמריקני, ארל ווילר, מ-29 ליוני 1967): מהכינרת, נהר הירדן, ים המלח עד מפרץ עקבה במזרח; ממפרץ עקבה עד רפיח בדרום; הים התיכון במערב; ונהר הליטני בצפון.
במזרח התיכון של 2014 - המחדד אלימות, תזזיתיות, היעדר שלום ואי-קיום הסכמים בין-ערביים - מקבלים יומניו של מיינרצהאגן משנה תוקף.
