לפני מספר שנים, הונפק בארצות הברית בול, עליו מצויר אדם רזה וצנום, כשהוא נושא על גבו אדם רחב ממדים. בתחתית הציור נכתב: "הוא אינו כבד, הוא אחי".
כמה נכון משפט זה.
בשעה שהטיל הקדוש ברוך הוא על משה את השליחות, הוא היה בן שמונים שנה. מהי ביוגרפיית חייו של משה עד שנבחר? התורה אינה מזכירה סיפורים מעוררי השראה, למעט שלושה סיפורים "פשוטים", בעלי מכנה משותף אחד. המכנה המשותף ביניהם, היא תכונת "נושא בעול עם חברו".
תכונה זו, מוזכרת בתמצית במילים הבאות: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (שמות ב, יא). משה "יצא אל אחיו". כלל ישראל הם "אחיו", ומשה יצא אליהם כדי לראות בסבלם - "נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם" (רש"י).
המושג "נושא בעול עם חברו", הינו אחד ממושגי היסוד בתורת ישראל. משה קיבל את השליחות הגדולה בהיסטוריה, בעיקר בזכות יכולותיו "לצאת החוצה", לצאת מהאגו הטבעי האופף כל אדם, להשתתף בצער האחר, ולנסות לעזור ככל שניתן.
ההתגלות הנבואית הראשונה של משה - במעמד הסנה, הייתה תוך כדי רעיית צאן חותנו במדבר. מעמד הסנה מוכר לכולנו, וכך כותבת התורה: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה, מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר: מֹשֶׁה מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (שמות ג, ב-ד).
נשמע מהפסוק, שאלוקים התגלה אל משה רק בגלל שמשה "סר לראות" והיה ער למתרחש סביבו - "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה". תמוה הדבר, וכי כל אחד אחר לא היה מתקרב ומתבונן במחזה חריג שכזה? הרי כל אדם שעיניו בראשו, מתפלא כיצד להבה אינה מכלה שיח קוצני. ממה "התפעל" הבורא, שהוא התגלה אל משה בזכות שהוא "סר לראות"?
התשובה טמונה בדברי המדרש. חכמים במדרש, על הפסוק שהזכרנו: "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה, וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם", כותב את הדברים הבאים: "שהיה (משה) רואה בסבלותם ובוכה ואומר: חבל לי עליכם! מי ייתן מותי עליכם!... והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם... אמר הקדוש ברוך הוא: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהם מנהג אחים, אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך. זהו מה שאמר הכתוב 'וירא השם כי סר לראות', ראה הקדוש ברוך הוא במשה, שסר מעסקיו לראות בסבלותיהם, לפיכך ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה" (שמות רבה א, לא).
מדהים. כוונת המילים "וירא השם כי סר לראות" היא, שאלוקים ראה שמשה סר מעסקיו, סר ויצא מה"אגו" של עצמו, כדי לראות ולהשתתף בצער הזולת. זה מה שזיכה אותו בשליחות הגורלית. אלוקים אומר, משה סר מעצמו כדי להשתתף בצערם של כלל ישראל, גם אני, במידה כנגד מידה, "אצא" כדי לגאול את עם ישראל.
בתחילת הפרשה נכתב, שבתיה - בת פרעה, ראתה את התיבה בה הושם משה, והיא משתה אותו מן המים. וכך נכתב: "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שמות ב, ו). בפשוטו של מקרא, "והנה נער בוכה" הכוונה למשה עצמו, שקולו היה כשל נער, כך כותב רש"י. אולם בביאורו של "בעל הטורים" על פסוק זה, כתוב הסבר שונה. הנער שבכה היה זה אהרן, אחיו של משה. בתיה שמעה את בכיו של אהרן - אחי משה, ונכמרו רחמיה.
גלות מצרים התגלגלה כתוצאה מסכסוך בין אחים, כשאחי יוסף מכרו את יוסף. כיוון שהגלות החלה כתוצאה מריב ומדון בין אחים, מסתבר בהחלט שהגאולה תחל רק כאשר יהיה "תשובת המשקל", ויהיה שלום בין אחים. כשאח בוכה על צרתו של אח אחר, פעמי הגאולה מתחילים להישמע.
במהלך התפילה אומרים אנו פעמים רבות לבורא: "אל תעלם עיניך", "אל תסתיר פניך". ייתכן, שאם אנו נסור לראות את חברנו, ולו אפילו בהזדהות כנה, הבורא יסור אלינו ויאיר אותנו באור פניו. הנה, כמשה סר לראות, גם השם סר לראות...
בידינו הדבר.
