להטיל איסורים על ועדת השחרורים

ועדות השחרורים הפועלות בארץ לפי "חוק שחרור על תנאי ממאסר" מצליחות להדהים את הציבור הישראלי בהתנהלות מופקרת, חסרת אחריות, הפוגעת בשלטון החוק ומסכנת את ביטחון הפרט במדינה. הפעם - ההחלטה ההזויה לשחרר שחרור מוקדם עבריין מין אלים ומסוכן - ארז אפרתי שמו. התקשורת כינתה אותו בשם מאבטח הרמטכ"ל. חייה של הקורבן אותה תקף באלימות ובאכזריות ייתכן שניצלו בזכות תושייתה וכמה אזרחים טובים ואמיצים, כפי שסיפרה מאוחר יותר מפקדת תחנת תל אביב צפון, סגן-ניצב בר צבי, שטיפלה באותו אירוע מזעזע "העובדה שצעקה - הצילה אותה ואולי את חיה". אם לא כל עובדות המקרה הובאו בפני הוועדה הרי מדובר במחדל חמור שחבריה מקבלים החלטה מבלי לרדת לשורש העניין. אם כל העבודות היו בפניה - הרי החלטתם היא שערורייתית. לא זו אף זו, העובדה כי הוועדה קיבלה את החלטה מבלי שהובא בפניה מידע חדש הנוגע לאפרתי - מהווה מעין הפרת אמון הציבור בה. אם היו עובדות חדשות בפניה הרי הן לא היו לטובתו של אפרתי - אלא לרעתו. למשל העובדה כי בתביעת נזיקין זכתה המתלוננת בכ-1,627 מיליון שקלים מהם יש להפחית את ה- 150,000 שקלים שנפסקו לה כפיצוי בהליך הפלילי. נראה כי אפרתי לא שילם אף לא אגורה אחת מהסכומים האלו לקורבן, שהייתה בת 22 בזמן המקרה, כסף שבאמצעותו אולי תוכל לשקם את חייה. מעניין אם את הקנס שהוטל עליו בנוסף ל-8 שנות המאסר, בסך 20,000 שקלים - שילם. ממסיבה למסיבה התקיפה נעשתה על-ידי אפרתי בתום בילוי המכונה "מסיבת רווקים" שהתקיימה בליל שבת, 27.11.2009, לקראת נישואיו שהיו אמורים להתקיים ביום רביעי שלאחר מכן. החברים שארגנו את המסיבה כהפתעה היו חבריו הקרובים והטובים, חלקם מהיחידה המובחרת בה שירת. תחילת הערב במועדון חשפנות בהרצליה - שם שריינו לעצמם חדר לאירוע. בשעה 23:00 לערך מגיעה חשפנית שהוזמנה במיוחד לאירוע. החברה אכלו ושתו משקאות אלכוהוליים. כחצי שעה לאחר מכן עוזבת החשפנית, והם נשארים שם עוד כשעה ועוזבים את המקום. רוב החברים הולכים לדרכם. ארז רוצה לבלות עוד. הוא וקומץ חברים נוסעים למועדון חשפנות ליד נמל בתל אביב. בדרך הוא שולח בצלילות ורהיטות מוחלטת מסרון לחברתו עם דברי אהבה אליה. שם הם מבלים כשעתיים. גם שותים. חשפניות רקדו עליו. כל אחד מהחברים הזמין לארז ריקוד תמורת 20 שקלים - "היא עולה עליך כשהיא לובשת חוטיני, ומשתפשפת עליך. דוחפת לך את החזה על הפנים" - יעידו מאוחר יותר. החשפנית העידה שבמהלך "ההופעה" אפרתי נעמד, הוריד את חולצתו ונגע בה למרות שלפי כללי המקום אסור לאורחים לגעת בחשפנית. וכך בין היתר סיפרה: "... במקום שהידיים שלו יהיו מאחורי הגב הוא נתן לי סטירה חזקה בתחת ואני החזרתי לו סטירה לפנים, ואמרתי לו לרדת מהבמה. אחר כך הסתובבתי לידו ושוב הוא נתן לי מכה בתחת, והחזרתי לו מכה לפנים חזק. ירדתי מהבמה והלכתי לבוס שלי להתלונן, לספר לו מה קרה". הבוס העיד שהחברֶה שלו הביאו לו מים והוא נרגע. בסביבות השעה 04:00 הם יוצאים מהמועדון. אפרתי הולך עם בן דודו למסעדה סמוכה שם אכל משהו ושתה מים. אפרתי מתקשר לחברתו שהייתה ישנה, דיבר איתה על-פי עדותה בצורה הגיונית, סיפר לה שנהנה באותו ערב, שכעת הוא אוכל, וביקש ממנה להכין לו את האמבטיה והוסיף שעוד מעט הם יתחבקו והשמיע דברי חיבה. שיחה צלולה, רגילה ובהירה לגמרי. בן הדוד העיד כי כשנפרדו וכל אחד הלך לדרכו אפרתי היה "בראש טוב" אבל "לא התנודד ולא נפל". ספק אם היה עוזב אותו במצב אחר. "העובדה שצעקה - הצילה אותה ואולי את חיה" המתלוננת הלכה מכיוון רחוב דיזנגוף לכיוון חניון רידינג שליד נמל תל אביב, שם חנתה מכוניתה ושם התנפל עליה כשנכנסה למכוניתה. תיאור המעשה מזעזע ביותר ואת פרטיו נחסוך מכם. הוא גורר אותה בכוח לכיוון גדת הירקון, חוסם בידו את פיה ומאיים עליה כי אם תצעק יהרוג אותה, מכה אותה במכות חזקות (האיש מומחה באומנויות לחימה) ומפשיט אותה. כשהוא מנסה לאנוס אותה הוא מורה לה לסייע לו. המתלוננת צורחת מאימה וכאב והוא חוזר ואומר לה "את רוצה למות?" היא אומרת לו שלא. עוברי אורח טובים ואמיצים מתערבים. לאחד מהם אמר שלא יתערב כי היא חברתו. המתלוננת זעקה כי אינה מכירה אותו והתחננה לעזרה. בין האזרח לאפרתי התפתח מאבק ואז אפרתי מבקש שהות על-מנת להתלבש. הוא מנצל את ההזדמנות וקופץ למימי הירקון, במטרה להימלט. הוא שחה מגדה לגדה עד שהסתתר בינות לשיחים מתחת לגשר עץ להולכי רגל הקבוע מעל הירקון, שם נותר עד שנעצר ע"י השוטרים שהגיעו למקום. מגרסא לגרסא ומהשמצה להשמצה בחקירתו הראשונה בבוקר סיפר כי לאחר שנפרד מבן הדוד ביקש לתפוס מונית הביתה, אך קודם רצה להשתין וירד לצורך כך לכיוון הנהר. תוך כדי שהוא עומד ומטיל את מימיו מישהו צעק עליו ולכן נבהל והחליק למים. לא הבין מה האנשים רוצים ממנו. כאשר מטיחים החוקרים בפניו את עיקרי הודעתה של המתלוננת הוא טוען שהיא משקרת. אחר כך ישנה גרסתו ויספר שהיה בבלקאאוט באותם רגעים ויש לו חורים בזיכרון. אחר כך השתמש בזכות השתיקה. ואף סרב לבדיקה רפואית על גופו. בהארכת המעצר הראשונה ביקשה ההגנה בדיקת סמים, תוך שמציינת שהוא שיכור. אפרתי הובא לבית חולים ונערכה לו בדיקת סמים בשתן בלבד ולא בדיקת אלכוהול. לא נמצאו בגופו סמים. כעבור כמה ימים, כשהוצגו לו תוצאות ה-דנ"א הקשיב ולא הגיב. אמר שרוצה לראות המסמכים של תוצאות הבדיקה במו עיניו. עיין בהם שוב ושוב ולא הגיב. בתחילת משפטו המשיך אפרתי להכחיש את העבירה שביצע. במסגרת זו הוא התגלה במלוא כיעורו ואכזריותו. בתחילה ניסה לטעון כי האלכוהול ששתה היה מזויף ועל כן הורעל ונכנס למצב של דליריום - ירידה חריפה ברמת התודעה. טענה זו העליבה במשתמע את חבריו הקרובים שבילו איתו, שכביכול השקהו במזיד במשקה פיגולים. בנוסף ירד לשפל המדרגה כשההגנה ניסתה להכפיש את המתלוננת כי ייתכן שה-D.N.A שנמצא עליה אינו שלו, כי היא קיימה יחסי מין כשעה לפני האירוע. לבסוף הסכים להודות בהסדר טיעון מקל. רק אז בצביעות והתחסדות התייצב על הדוכן, ביקש סליחה והתחנן לבל יחמירו איתו בעונשו. בין היתר אמר כהאי לישנא: "לבי נקרע, אני מרגיש כאילו הרגתי מישהי בתאונה". מבחינתו - התקיפה לא הייתה אלא תאונה - יד המקרה. המתחרט המתנצל רץ לערער על הרשעתו והעונש המקל שקיבל. בבית המשפט העליון בין היתר אמר: "... אני מנסה ללמוד ולחקור מה היה שם". מי שלוקח אחריות יודע בדיוק מה עשה ומה היה. השופט אדמונד לוי המנוח, אשר ישב בראש הרכב השופטים בערעור אמר לאפרתי בין השאר: "זהו סיפור מעשה חדש שהיית צריך לספר אותו בבית המשפט המחוזי". עיון מעמיק בדבריו בתביעת נזיקין שהגישה כאמור המתלוננת מגלה כי נראה שהאחריות שלקח כביכול הייתה אך ורק למראית העין, ככל הנראה לסמא את עיני השופטים והציבור. שם אמר בין היתר: "בהתנהלותי חסרת האחריות הבאתי עצמי לאובדן שליטה וגרמתי לנזק ולפגיעה בנפשה, בגופה של הקורבן". אובדן שליטה? מצב של דליריום? אובדן השליטה היחיד שהתקיים כאן הוא של ועדת השחרורים ניתוח השתלשלות העניינים אינו מותיר מקום לספק - זו הייתה תקיפה זדונית במודעות ובכוונה מלאה. לא אובדן שליטה ולא מצב פסיכוטי או דליריום כלשהו. אפרתי עקב אחר קורבנו, אחז בה וגרר אותה למרחק לא קצר, השכיבה על הרצפה, קרע מעליה את בגדיה ואף דרש ממנה לשתף עמו פעולה. כך לא נוהג מי שנמצא במצב קיצוני של שכרות, ובוודאי שזו אינה התמונה העולה מניסיונו לטעון בפני האזרח שנזעק לסייע למתלוננת כי היא "חברתו". יתרה מכך, נוכח הבנתו את הפשע שביצע, ומשהבין כי נתפס בקלקלתו, הוא ניצל הזדמנות שנקרתה בדרכו וזינק למימי הנהר בכדי להימלט. ואם נדרשה ראיה נוספת לעניין מצבו של אפרתי ממש בסמוך לתקיפה הרי היא השיחה הטלפונית שהוא קיים בסמוך לשעה 04:00 עם חברתו, שיחה ממנה נעדר כל סימן של שכרות שגרם כביכול לאבדן שליטה.