במערכת הבחירות הנוכחית משתמשים המון במושג ציונות. לא נתעכב כעת על השאלה מהי ציונות, נניח שלקוראים, למי שטורחים לקרוא רשימה זו, יש בראש איזה פירוש למונח הזה. אותנו מעניינת העובדה שחלק משמעותי מהמסרים של הרשימות הרצות לכנסת מייחס להן מודעות ציונית. אחת מהן אפילו בחרה לעצמה שם שמבליט כביכול את ציונותה וטוענת כי היא מייצגת את הציונות האמיתית. מצד שני, די לאחרונה השתרש אצלנו מונח חדש, "פוסט ציונות". אנשים שהם או הוריהם היו ציונים, עברו שינוי ונהיו פוסט ציונים. שמעתי לא מעט אנשים התוהים כיצד הגענו למצב שבו הציונות הידרדרה לפוסט ציונות. ומה שמעניין אפילו יותר זה שלפעמים הפוסט ציונים טוענים שהם הציונים האמיתיים. ליתר דיוק, טוענים שפוסט ציונות היא ההמשך הטבעי של הציונות. התפתחות, קוראים לזה. אבולוציה.
מציונות לפוסט ציונות
גם אני ניסיתי להבין את התופעה הזאת; דרך המשקפיים של התורה כמובן. ומהתבוננות ממושכת בפרשיות השבוע בחיפוש אחר האקטואליה, בניסיון למלא את ההוראה ש"צריכים לחיות עם הזמן" כלומר עם פרשת השבוע, דומני שמצאתי הסבר לתופעה הזאת. כהקדמה נציין רק את מה שגלוי לעין כל, שבדרך כלל מדובר בתהליך; לפעמים הוא נמשך זמן ארוך ולפעמים קצר, אבל לא נראה שיש מישהו שהגדיר עצמו ציוני ובוקר אחד קם עם תודעה פוסט ציונית. בדרך כלל זה לוקח זמן ואפשר אפילו לעקוב אחר התהליך. אז איך זה עובד? דומני שהמימרא הבאה של חז"ל נותנת כיוון ברור (שבת קה / ב): שכך אומנותו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. גם היצר הרע מבין שמהפכה לא עושים ביום אחד אז הוא עובד בשלבים.
חשוב לזכור "מֵאֶיִן בָּאתָ"
ומהם השלבים שמעבירים את האדם מציונות לפוסט ציונות? ובכן, בקריאת התורה לפי פרשות השבוע הגענו לפרשת משפטים (שמות כא): [א] וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. הפרשה פותחת ב-ו' החיבור, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. מכאן למדים חז"ל ומובא בפירוש רש"י: כל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים (כלומר זה עניין חדש) "ואלה" מוסיף על הראשונים; מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. במילים אחרות, פרשת משפטים היא המשך ישיר לפרשת יתרו ולעשרת הדיברות שבמרכזה. בשבוע שעבר דיברנו קצת על עשרת הדיברות ובין היתר הזכרנו כי הם כתובים על שני לוחות אבנים, חמישה מימין וחמישה משמאל. בלוח הימני העיון הוא "מאין באת" ובלוח השמאלי הוראות "לאן אתה הולך". הלוח הימני מדבר על הקשר שלנו עם הקב"ה והלוח הימני כולל הוראות לחברה מתוקנת, שזו התכלית.
מה קודם, להבין או לעשות?
למעשה, רוב המצוות המנויות בפרשת משפטים שייכות לצד שמאל של לוחות הברית, רובן הן מצוות שבין אדם לחברו, הוראות מפורטות לקיום חברה מתוקנת. גם שמה של הפרשה, משפטים, מלמד על כך שהמצוות הכלולות בה הן כאלה שהשכל האנושי יכול להבין ובדרך כלל גם להסכים להן. מהבחינה הזאת, סביר להניח שגם המחוקקים וגם המשפטנים שלנו יוכלו להזדהות עם האמור בפרשה. ברוב הפרשה. כי לקראת סופה אנחנו מגלים שוב שהשורש והבסיס לכל המצוות החברתיות הכתובות בפרשה מצוי בלוח הימני דווקא, בלוח שמורה לנו לזכור תמיד "מאין באת" שיסוד הכל הוא אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ. בסוף הפרשה מסופר על טכס כריתת הברית: [ז] וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. קודם נעשה ואחר כך נשמע? כן! כי מדובר במצוות שחייבים לעשות גם לפני שמבינים וגם אם לא מצליחים להבין.
משפטים, חוקים, עדוֹת
כידוע, יש בתורה שלושה סוגי מצוות: משפטים, חוקים ועדוֹת. מצוות מסוג משפטים הן לא רק מובנות בשכל אנושי, הן אפילו מתחייבות ממנו. כל הדינים ביחס למזיק, גנב וכו' וכו'; לקיום חברה מתוקנת, הכרחי שיהיו איסורים וגם עונשים למי שעובר עליהם. מצוות מסוג עדות, השכל האנושי לא מחייב אבל יכול להבין ואפילו להסכים; שבת, חגים וכו'. כחוקים בתורה מוגדרות המצוות שאין להן הסבר פשוט בשכל אנושי. לפי זה, שמה של פרשתנו אומר שהמצוות הכלולות בה הן שכליות. אבל מלבד ה"נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" שֶׁשָׂם את השכל בעדיפות שנייה אחרי המעשה שהוא העיקר, יש בפרשה גם עדות וגם חוק, מצווה שאינה מובנת כל כך בשכל אנושי (פרק כג): [יט] רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ. האיסור לאכול בשר בחלב, שלא לדבר על איסור בישול ואיסור הנאה, כמובא ברש"י על הפסוק, זה חוק. על שכלי. לא משפט שכלי.
שמאל בלי ימין
כשמנסים להבין או לשחזר את תהליך המעבר מציונות לפוסט ציונות, חייבים להתחיל בשלב קודם, להבין את תהליך המעבר מימין לשמאל. והרי גם זה קורה אצלנו לא מעט, אנשים שהביעו דעות שנחשבות "ימין" פוליטי שינו את עורם והפכו ליקירי השמאל. ויש אפילו ימניים שטוענים כי אין ברירה כביכול וצריכים לוותר, כדעת השמאלנים. וכדי לא להאריך יותר מדי, ננסה לתמצת: מהאמור עד כאן עולה כי שלבי התהליך הם ימין, מרכז, שמאל (עד כאן כולם ציונים), פוסט ציונות, שזה ויתור על היהדות. ארבעה דורות לכל היותר. אבל זה לא חייב להימשך דורות; כי את כל השלבים האלה יכול לעבור היחיד, כמו שראינו לאחרונה אצל יו"ר הכנסת לשעבר. והכל מתחיל בזה שמפרידים בין הלוח הימני - דע מאין באת, ובין הלוח השמאלי - ולאן אתה הולך. ההפרדה הזאת מתחילה את התהליך.
ימין בלי שמאל
וקיימת כמובן גם הסכנה בכיוון ההפוך, שמאמצים את הלוח הימני ומתעלמים מזה השמאלי. כלומר, מקפידים ללמוד תורה ולקיים מצוות שבין אדם לבוראו ואל המצוות שבלוח השמאלי מתייחסים כאל המלצה לא מחייבת. אין זה ענייני להכריע מה גרוע יותר מזווית הראייה הלאומית, התעלמות מהלוח הימני או מזה השמאלי. על פניו נראה ששניהם מובילים לחורבן, כי אצל שניהם נשאר רק לוח אחד משני לוחות הברית. השמאליים מתרכזים ב"לאן אתה הולך" תוך התעלמות מהשאלה "מאין באת" והימניים מתרכזים ב"מאין באת" תוך התעלמות מהתכלית "ולאן אתה הולך". ואגב, בסופו של תהליך, אצל המתעלמים מהלוח הימני רואים בדיוק אותן תופעות כמו אצל המתעלמים מהלוח השמאלי. אלה גם אלה מאמצים אל לבם את שונאי ישראל ר"ל. ואין להאריך בגנות.
תורת השם תמימה
האמת המוחלטת של התורה, עובדת היותה תורת חיים, מתקיימת כאשר מתייחסים אליה כאל שלמות אחת, שני לוחות הברית ולא אחד בלבד, עם עשרת הדברים ולא חלקם בלבד. כמו שאומר דוד המלך (תהלים יט): [ח] תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ... מתי היא מְשִׁיבַת נָפֶשׁ - כאשר היא תמימה. כלומר שלמה. לציטוט שהבאנו לעיל בדבר אומנותו של יצר הרע יש גם המשך המסביר היטב איך זה עובד: אמר ר' אבין: מאי קראה (מאיזה פסוק לומדים שכך אומנותו של יצר הרע)? [י] לֹא-יִהְיֶה בְךָ, אֵל זָר; וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה, לְאֵל נֵכָר. איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע. כאשר יצר הרע אומר היום ליהודי עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, הוא מרמה אותו שבכך עדיין אינו נפרד מהקב"ה. אבל זה שקר, כי בוויתור על משהו מהתורה היא כבר אינה תמימה וזהו שקר גמור.
מדבר שקר תרחק
בפרשת השבוע התורה מזהירה אותנו: [ז] מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק... כלומר, השקר מרחיק אותך מהקב"ה כפירוש התנא דבי אליהו. השקר זו העבֵרה היחידה בתורה שביחס אליה נאמר תִּרְחָק, אומר ר' זושא מאניפולי, כי לא די בכך שאדם לא ישקר לזולתו, עליו להתרחק מן השקר לגמרי, לא לשקר אפילו לעצמו. שכן כשאדם מתחיל לשקר לעצמו, הוא מסתבך בשקריו עד שמצווה נהיית לו עברה ועברה נתפסת כמצווה. וקשה מאוד להיזהר בכך. כי, כמו שאומר כ"ק אדמו"ר רבי יוסף יצחק מליובאוויץ' (מצוטט משיחת השבוע): השקר של העולם הזה הוא שקר משולש: נוח וקל לשקר; השקר מתקבל יותר מדבר אמת; הכל חשודים בשקר. והכל מתחיל ברמייה עצמית, כנ"ל שהאדם משקר לעצמו וההמשך הטבעי הוא שמשקר גם לזולתו. והמעניין הוא שככל שהשקר גדול יותר, יש יותר נכונות אצל השומעים לקבל אותו.
עולם השקר
בקבלה ובחסידות העולם הזה בכלל מכונה "עלמא דשיקרא" - עולם השקר. עולם האמת זה העולם המתגלה לאדם אחרי מאה ועשרים שלו בעולם הזה שהוא עולם השקר. כי גם אם יש קצת אמת פה ושם, כמו בתעמולת הבחירות אצלנו, עדיין זה שקר, כי האמת אינה יכולה להיות חלקית. אם זה חלקי זו לא אמת. בכל זאת, לכאורה עדיפה אמת חלקית על פני שקר גמור כי מהאמת החלקית אפשר להגיע לאמת המלאה. אלא שהניסיון אצלנו מלמד שלרוב זה לא עובד כך; שהתהליך הוא חד-כיווני. ואדרבה, מי ששינו כיוון, מי שניסו או מנסים להיחלץ מדרך השקר אל דרך האמת, הם יותר אלה שאחזו בשקר צרוף מאשר אלה שאוחזים באמת חלקית. אז אם נסכם, פרשת השבוע מזהירה אותנו מפורשות ביחס לאחרים הטוענים לבעלות על הארץ: [לב] לֹא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם, בְּרִית. וממילא כל מי שמציע לנו משהו אחר, ברור שאינו דובר אמת.
