כדי להכיר את הלכי הרוח האמיתיים שמניעים את "הפרטנר הפלשתיני" למו"מ המדיני חובה על כל אחד ואחד מאיתנו, ובעיקר על המנהיגות הישראלית, להקשיב למה שהפלשתינים אומרים בינם לבין עצמם, למסרים המוטמעים אצלם, למטבעות הלשון, לחזון אותו הם רואים לנגד עיניהם לא רק כאידיאל אלא כמהלך שיש לממשו צעד אחר צעד.
כדי לברר את כל אלה נראה שאין מתאים מ
איתמר מרכוס, ראש מכון 'מבט לתקשורת הפלשתינית' העוקב אחר האמירות הערביות הפנימיות. איתו ביקשנו להקשיב למה שנאמר ברש"פ פנימה, לא לצחצחות הלשון, לאנגלית המהוקצעת והמחויכת של טרקליני וושינגטון אלא לזו שנמסרת להמון הפלשתיני, לקורא העיתונים הפלשתיני, לילד הפלשתיני ובחדרי המוקטעה שם מתקבלות ההחלטות.
"הבעיה היא הרבה מעבר להסתה", אומר מרכוס. "הבעיה היא האידיאולוגיה הפלשתינית כשההסתה היא רק הביטוי הפומבי של האידיאולוגיה הזו. האידיאולוגיה הפלשתינית הנאמרת שם כל הזמן היא העיקרון שלפיו לישראל אין זכות קיום. הקביעה הזו היא עיקרון והדבר מופיע בספרי לימוד. דוגמה לכך ניתן למצוא בספר לימוד לכיתה י"ב שם מוגדרת הקמת מדינת ישראל כגזילת פלשתין.
"ברוח זו אנחנו פוגשים בכל שנה לקראת יום העצמאות הישראלית, יום הנכבה אצלם, מאמרים בעיתונות הרשמית של הרש"פ. הנה מה שנכתב לפני יום העצמאות האחרון: 'לפני 66 נולדה מפלצת, שגדלה וצמחה על חורבותיו של עם שלם, אשר גורש מאדמתו וממולדתו, ושמה הפך לישראל... הכנופיות הציוניות פלשו לאדמת פלשתין וגירשו את תושביה לעיניו ולאוזניו של העולם, אשר לא נקף אצבע, וליתר דיוק המעצמות דאז, שנתנו לכנופיות הציוניות חיפוי, הקלו עליהן את המשימה הנתעבת, ונתנו להן את כל אמצעי הסיוע. זהו פשע שלא היה כמותו בהיסטוריה... כיבוש פלשתין היה הפשע הגדול ביותר שידעה האנושות. מאז אותו הזמן, העם הפלשתיני מתמודד עם הכנופיות הללו בכל האמצעים והדרכים כדי להחזיר לעצמו את הזכות שנגזלה, בעודו מצפה ליום המיוחל'".