מעשי הטבח שביצע ארגון המדינה האיסלאמית ביזידים בקיץ האחרון הדגימו עד כמה פגיע הוא מיעוט קטן בפני האלימות הגועשת במזרח התיכון. הדרוזים הם מיעוט נוסף אשר הושפע רבות בשנים האחרונות, בעיקר ממלחמת האזרחים המשתוללת בסוריה. כלל הקהילות הדרוזיות במזרח התיכון עומדות כעת בפני צומת דרכים המצריכה החלטות קשות ונראה כי השנים הבאות יהיו קריטיות בעיצוב עתידן של אותן קהילות.
מוצאם של הדרוזים הינו במאה ה-11 כפלג של האיסלאם השיעי אשר התפתח לכדי דת נפרדת מן האיסלאם, זאת לאחר שהואשמו בכפירה בשל אמונותיהם. בשל כך, לאורך ההיסטוריה נרדפו הדרוזים והסתירו את דתם, כאשר רזי האמונה ידועים כיום רק לחוג מאוד מצומצם של אנשי דת. מרבית הדרוזים ממוקמים היום בקהילות הרריות בשלוש מדינות - סוריה, לבנון וישראל. רוב הקהילות הדרוזיות בסוריה נמצאות בדרום מערב המדינה באזור דמשק, הגולן הסורי ו"ג'בל א-דרוז" - הר הדרוזים. מקומם של הדרוזים בלבנון הוא דרומית לביירות בהרי השוף ודרומה ומזרחה משם לכיוון הגבולות עם סוריה וישראל. בישראל כידוע מרבית הדרוזים מתגוררים בהרי הגליל ורמת הגולן והן בשני כפרים בכרמל. את הקהילות הללו מנהיגים ראשי משפחות מכובדות בתמיכתם של אנשי הדת.
לצד אסד?
ברמה ההצהרתית, מרבית הקהילות הדרוזיות בסוריה שומרות על עמדה נייטראלית בסכסוך בין כוחותיו של הנשיא אסד למורדים. רוב המיליציות הדרוזיות החמושות טוענות כי הן פועלות מתוך עיקרון הגנה-עצמית וסולידריות דרוזית במטרה להגן על כפריהם, רכושם ואמונתם מפני כל איום, יהיה אשר יהיה. דוגמה לכך ניתן לראות בסרטון של אחת המליציות הדרוזיות מאזור "ג'בל א-דרוז" בשם "ג'ייש אל-מוואחידין", אשר הצהירו: "היינו ונמשיך להיות המגנים על רכושנו ובנינו". כמו-כן באתר האינטרנט של המיליציה נכתב "אנחנו לא תוקפים, אך לא ניתן לאף אחד לתקוף אותנו". בשני המקרים לא מצוין מפני מי הם מתגוננים ומי הם מחשיבים כאויבם.
אך בפועל נראה כי מרבית הדרוזים במדינה התייצבו לצדו של הנשיא אסד. בניגוד לסונים רבים אשר ערקו מן הצבא הסורי לטובת כוחות המורדים, מרבית החיילים הדרוזים נותרו נאמנים לצבא. בנוסף, על-אף הצהרותיהן, עד כה נלחמו מרבית המיליציות הדרוזיות בסוריה אך ורק כנגד כוחות המורדים השונים ובעיקר נגד ג'בהת א-נוסרה הנחשב כ"סניף של אל-קאעידה בסוריה". הסיבה לתמיכה באסד נובעת מנטייה דרוזית אופיינית לצדד בגורם הפוליטי המקומי החזק ביותר אשר יבטיח את שימור קהילותיהם. כאשר עיניהם מביטות מזרחה לעבר גל האיסלאם הקיצוני השוטף את עירק וסוריה ורודף אחר קהילות המיעוטים הנתפסות ככופרים, רואים הדרוזים בבשאר אל-אסד, בן המיעוט העלאווי, את אותו הגורם אשר יכול להגן עליהם ולהבטיח את ביטחונם. אך מצב זה כאמור נזיל, ואם יחושו הדרוזים כי אסד נחלש ואינו יכול לערוב עוד להישרדותם, קיימת האפשרות שהם יעבירו את נאמנותם לגורם אשר כן יבטיח זאת.
ג'ונבלאט וארסלאן
בלבנון המצב מורכב הרבה יותר. הקהילה הדרוזית בארץ הארזים מונהגת על-ידי שתי משפחות יריבות חזקות - ג'ונבלאט וארסלאן אשר מתחרות ביניהן על השפעה פוליטית בקרב בני העדה. אך בעת איום חיצוני ממשי על הקהילה, ידעו תמיד המנהיגים הדרוזים לשים את חילוקי הדעות הפנימיים בצד ולהתאחד לטובת הישרדותם. דוגמה מובהקת לכך הם אירועי מאי 2008, אז התאחדו הדרוזים להגנה על כפריהם לאחר שנקלעו לעימותים אלימים עם כוחות חיזבאללה בדרום לבנון. עימותים אלו היו חלק ממכלול של אירועים אלימים בין כוחות חיזבאללה לבין מיליציות סוניות ודרוזיות ברחבי לבנון, וסימלו את שיאה של המתיחות שהחלה בלבנון לאחר רצח ראש הממשלה לשעבר חרירי ב-2005.
מלחמת האזרחים בסוריה טרפה את הקלפים והציבה את הדרוזים בלבנון בפני דילמה קשה ביותר - במי עליהם לתמוך? בראשית העימות הצהיר אומנם ג'ונבלאט בריש גלי כי הוא תומך בכוחות המורדים החילוניים של "צבא סוריה החופשי" וקרא לאסד לוותר על כסאו. אך לאחר שכוחות המורדים נדחקו לשוליים על-ידי מיליציות איסלאמיות קיצוניות דוגמת ג'בהת א-נוסרה ודאעש, נוקטים ג'ונבלאט ושאר המנהיגים הדרוזים בעמדה זהירה יותר בהצהרותיהם הפומביות. בראיון לאתר "אל-מוניטור" בדצמבר האחרון נראו בבירור לבטיו של ג'ונבלאט כאשר ציין אומנם כי "אין פתרון עם אסד בשלטון", אבל גם טען שהוא "כבר לא יודע מי האופוזיציה בסוריה" בשל ריבוי הפלגים וכי "כל האזור יצא משליטה". בחודשים האחרונים נראה כי אין הדרוזים בלבנון יכולים להמשיך "לשבת על הגדר", וזאת בעקבות זליגת האלימות מסוריה ללבנון וחדירתם של כוחות המדינה האיסלאמית אליה. כמו בסוריה, גם בקרב הדרוזים בלבנון גובר החשש מן הגל האיסלאמי הגואה אשר מאיים לפגוע בקהילתם. לפתע מצאו עצמם הדרוזים כבעלי אינטרס משותף עם ארגון חיזבאללה השיעי, זאת על-אף העימותים האלימים ביניהם ב-2008. בכל אופן, על-פי דיווחים מלבנון החלו מרבית הכפרים הדרוזים במדינה להתחמש ולהכין עצמם לקראת עימות אלים מול כל איום אשר עלול להופיע.
ומה לגבי ישראל?
עם פרוץ האלימות בסוריה ב-2011 נמנעו תחילה הדרוזים בישראל מלנקוט בעמדה, אולם כל זאת השתנה לקראת סוף 2012, אז גבר החשש לשלומם של אחיהם בסוריה. השיא הגיע בראשית 2013 בעקבות מתקפה של ג'בהת א-נוסרה על הכפר הדרוזי ח'דר
בגולן הסורי אשר הסתיימה בהריגתם של שבעה מבני הכפר. בשל כך החלו דרוזים רבים מרמת הגולן להסתנן לסוריה ולהצטרף לצבאו של אסד ולמיליציות הדרוזיות בלחימה כנגד דאעש וג'בהת א-נוסרה. דרוזים ישראלים אלו אף פרסמו תמונות וחוויות מן הלחימה בסוריה באתרי האינטרנט השונים. כמו-כן, רבים מבני הקהילה הדרוזית ביקשו אישור מן הרשויות בישראל לחצות את הגבול לסוריה כדי להגן על הכפרים הדרוזים המאוימים. בנוסף לכך כלל הקהילות הדרוזיות בישראל מספקות תמיכה כלכלית רחבה לאחיהן בסוריה. בשנה שעברה הכריז המנהיג הרוחני של הדרוזים בישראל, השייח' מועפק טריף כי רבים החלו לאסוף תרומות לטובת סיוע
הומניטרי לדרוזים בסוריה. כמו-כן דרוזים מן הכרמל והגליל הצטרפו לאחיהם ברמת הגולן בעצרות תמיכה והזדהות עם הקהילות הדרוזיות בסוריה בהן הצהירו כי יעשו הכל למען אחיהם ממזרח.
נראה כי למלחמת האזרחים בסוריה ישנה גם השפעה על תחושת הזהות של הדרוזים ברמת הגולן. בעקבות כיבוש רמת הגולן ב-1967, סיפחה ממשלתו של
מנחם בגין ב-1981 את הרמה אשר כללה מספר כפרים דרוזים. לתושבים הוצעה אזרחות ישראלית אך אלו דחו זאת בתוקף ובמשך השנים הדרוזים בגולן סירבו לתמוך בישראל ולהתגייס לצבא, זאת בניגוד לבני הקהילות הדרוזיות בגליל ובכרמל. הסיבה המרכזית לסירוב הייתה החשש מפני החזרת רמת הגולן לסוריה אשר בה ייתפסו כמשתפי פעולה עם ישראל. לכן מאז כיבוש הגולן ראו עצמם הדרוזים כחלק מן המדינה הסורית ולא כישראלים. כמו-כן, על-אף מצב הלחימה המתמשך בין סוריה וישראל, הותר לדרוזים אלו לקיים קשרים עם סוריה אשר באו לידי ביטוי בסחר תפוחים ומעבר סטודנטים ללימוד באוניברסיטאות סוריות. אך נראה שמלחמת האזרחים בסוריה גרמה לשינוי באוריינטציה של הדרוזים בגולן. בשל האלימות הרבה התנתקו קשרי הסחר ומעבר הסטודנטים לסוריה. בנוסף, התפוררות המדינה הסורית והאיום האיסלאמי המתגבר הובילו לשינוי תפיסתי בקרב הדרוזים בגולן אודות האפשרות לשוב ולחיות בבטחה תחת המדינה הסורית. בשל כך, בשנתיים האחרונות נראתה עלייה חדה בכמות מבקשי האזרחות בקרב התושבים הדרוזים בגולן. ממשלת ישראל לא איחרה לקפוץ על המציאה כאשר הכריזה בדצמבר 2013 על השקעה של 60 מיליון דולר בכפרים הדרוזים בגולן.
נראה כי מלחמת האזרחים בסוריה גורמת לערעור ושינוי במצבן של הקהילות הדרוזיות בסוריה, לבנון וישראל. לעת עתה נראה כי הדרוזים בסוריה ימשיכו לתמוך באסד, במיוחד נוכח התמיכה העקיפה לה הוא זוכה בגין הקואליציה הבינלאומית כנגד המדינה האיסלאמית. בלבנון ניצבים הדרוזים הדרוכים בפני ההחלטה הקשה של נקיטת צד בסכסוך, צעד אשר יכולות להיות לו תוצאות גורליות עבור בני העדה במדינה. אם התקיפות של דאעש וג'בהת א-נוסרה מעבר לגבול לבנון יימשכו, כנראה שלא תיוותר בידיהם ברירה אלא להצטרף לחיזבאללה בלחימה, או לפחות לתמוך בה באופן פסיבי. באשר לישראל, הלחימה בסוריה כנראה תמשיך להלהיט את הרוחות בקרב הדרוזים במדינה ואין לדעת כמה נוספים עלולים לחצות את הגבול לסוריה בעתיד. בנוסף, המשך הלחימה ימשיך להשפיע על סוגיית התאזרחותם של הדרוזים ברמת הגולן ומעניין יהיה לראות את מדיניות הממשלה בנושא לאחר הבחירות.
