תותחי המחוקקים רועמים. הצעות חוק שאינן מביישות רפובליקות עממיות לשעבר, וגם בהווה, כבר עושות את דרכן אל שולחן הכנסת לקראת הנצחת שלטון הנבחרים. ראשונה ומתקדמת ביותר מבין ההצעות היא הגבלתו של בג"ץ לפסול חוקים של הכנסת. זו לא הפעם הראשונה שנבחרי ציבור שהדמוקרטיה היא נר כבוי לרגליהם מציעים חוקים מסוג זה. לפי המסתמן, יש סיכוי טוב שהפעם הצעות אלה יהפכו לחוקים ויעטרו את הדמוקרטיה הישראלית באותם סמלים, כמעט, כמו הדמוקרטיות האחרות שסביבנו. אז נוכל להתפאר בכך שישראל בהחלט הפכה להיות חלק מהמזרח התיכון.
כדי לשוות בכל זאת מראית עין של דמוקרטיה בזויה, הצעת החוק האמורה קובעת שבג"ץ יוכל לפסול חוק רק ברוב של תשעה שופטים. לכאורה אין כאן אלא כדי להעלות את הרף ולא שלושה או חמישה שופטים בלבד יבטלו חוק של הכנסת אלא מספר מכובד של תשעה. דא עקא, הצעת החוק אינה מסתפקת בכך אלא היא קובעת שעם פסילתו של החוק, הכנסת תוכל לחוקקו לאחר תקופה בלתי מוגדרת ברוב של שישים ואחד ח"כים. הווה אומר, שחוק שנפסל יחוקק מחדש ובא לציון גואל. בג"ץ לא יוכל יותר לפסול את אותו החוק. יען כי משחקים בכאילו דמוקרטיה.
משמעות הדבר היא שאין יותר שום פיקוח על חברי הכנסת. אמריקה! האמת היא שלא ממש אמריקה, כי שם ישנה חוקה המגנה על זכויות האדם, ולאזרח ובישראל יש בקושי שני חוקי יסוד המאפשרים לבג"ץ להתערב כל אימת שישנה פגיעה חמורה בזכויות - חוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד:
חופש העיסוק. בשני חוקי יסוד אלה ישנה פסקת "התגברות" אותה מבקשים הח"כים לבטל כי היא בעצם מקור הסמכות של בג"ץ בפסילת חוקים של הכנסת.
הצעת החוק השנייה באה להשלים את חיסולו של בג"ץ ולוודא הריגה: שינוי משמעותי בהרכב הוועדה למינוי שופטים. כיום יש לשופטי העליון רוב של שלושה בוועדה שבה מכהנים, מלבד שלושת השופטים של העליון, שני שרים, שני ח"כים, שני נציגים של לשכת עורכי הדין. משמעות הדבר היא שלפוליטיקאים רק ארבעה קולות בלבד מתוך התשעה. בלתי נסבל, לכן הצעת החוק היא להגדיל את מספר הפוליטיקאים בוועדה ובכך לאפשר השתלטות עוינת עליה, כמובן באמתלה שהרי הם נבחרו על-ידי העם. מציעי החוק מבקשים גם לשנות את שיטת מינוי נשיא בית המשפט העליון כך שלהם, לפוליטיקאים, תינתן האפשרות למנות את יקיריהם לתפקיד גם אם כישוריהם לא ממש מתאימים.
באין גבול לציניות
אלה רק שתיים מן מבול ההצעות שעוד יגיע. אויב אחר שחש כבר את נחת זרועו של הליכוד וחבריו בסיעות הדמוקרטיות האחרות, הם כלי התקשורת, במיוחד אלה אשר נזקקים לאישורים או לתמיכה של המדינה. גם עם אויב זה יש לבוא חשבון, ובעזרת השם והח"כים המתאימים, עוד יקרו נסים ונפלאות בכלי התקשורת.
הצעה אפשרית היא שאסור יהיה לתקשורת למתוח ביקורת על השלטון. כל זמן שהשלטון נבחר בבחירות דמוקרטיות, אין זכות לתקשורת למתוח ביקורת על נבחרי העם. זו ממש פגיעה, אם לא בגידה. הרי ראש ממשלה, שרים וח"כים נמשחו למלוכה בגלל תבונתם הרבה, יכולתם העל-טבעית לראות את מה שהבריות אינן מסוגלות אפילו לדמיין. על הכוונת:
רשות השידור,
ערוץ 10, הזכייניות של ערוץ 2.
לראש הפירמידה יועלה העיתון האמין ביותר בישראל, הלא הוא
ישראל היום. ראוי להפוך אותו לסוג של לשכת עיתונות ממשלתית, היינו מקור לכל האינפורמציה שתגיע לכלי התקשורת האחרים. אם הח"כית
מירי רגב לא תמונה לשרת התקשורת כדי שתוכל לטפל בה בצורה עניינית, ראוי לשקול למנותה כשרה ללא תיק במשרד ראש הממשלה האחראית על עיתון ישראל היום ולשכת העיתונות הממשלתית. ניסיונה כדוברת צה"ל אמינה ורצינית בוודאי יתרום לקידום התקשורת הדמוקרטית.
אין גבול לציניות ולגסות. חילוקי דעות הם נשמת הדמוקרטיה. מי שמבקש באמצעות חוקים להגביל, לסרס ולעקר את עקרון הפלורליזם על-ידי סתימת פיות, רדיפה ואלימות, אינו טוב יותר מאשר שכנינו. מי שמתחיל ברדיפת מתנגדים פוליטיים, בג"ץ ומיני מוסדות האמורים לאזן ולבלום דיקטטורה של הרוב, יגיע גם יגיע למעשים נלוזים אחרים המוכרים לכולם ממשטרים אפלים.
וכשכל אלה יבואו לידי השלמה, ישראל תהיה למדינה שטוב לחיות בה, שמצב הרוח הלאומי בה יהיה ממש מצוין, אויבי העם בדמות המבקרים יושתקו ומרוב פחד ירדו למחתרת, ואז תפרח המדינה ובעיותיה תיעלמנה באחת. חלום הרפובליקה העממית יתגשם במהרה בימינו. כמו בקוריאה הצפונית.
