יממה לאחר פרסום מסגרת ההבנות על אודות עתידה של תוכנית הגרעין האירנית, שגובש בין מעצמות המערב לבין אירן בלוזאן, פורסם סקר שבוצע בקרב הציבור האמריקני על-ידי הוושינגטון פוסט וחדשות ABC, ואשר תוצאותיו הצביעו על תמיכה רחבה בהסכם לצד חוסר אמון לגבי יכולתו למנוע מאירן להשיג נשק גרעיני. תוצאות הסקר מאששות מגמה מדאיגה, שניתן היה להבחין בה במהלך המשא-ומתן הממושך בנושא הגרעין בין מעצמות המערב, ובראשן ארצות הברית, לבין אירן - שחיקה בעמדת ארצות הברית ביחס לעמדת אירן. נוכח מגמה זו חיוני לנצל את החודשים הבאים - פרק הזמן שהוקצב לניסוח הסכם סופי בין אירן לבין מעצמות המערב, ובראשן ארצות הברית - לשיפור ולחיזוק העמדה האמריקנית. זאת, על-מנת שארצות הברית תוכל, ביחד עם בנות בריתה, לצמצם את האיום העתידי הגלום בתוכנית הגרעין האירנית. ביולי 2012 נכנס לתוקף סבב חסר תקדים של סנקציות בינלאומיות נגד אירן. סבב זה היה תוצאה של מאמץ מרוכז של הממשל האמריקני, שנועד לאלץ את המשטר האירני לבחור בין שרידותו לבין שימור תוכנית הגרעין. בעלות בריתה של ארצות הברית באירופה ובמועצת הביטחון הצטרפו למהלך ושר החוץ הבריטי אף הדגיש כי "unless they change course the pressure will only increase". מטרת המערכה נגד אירן הייתה להניע את טהרן לבחור באחת משתי החלופות, מתוך הנחה שהמשטר בטהרן, שנחשב פרגמטי יחסית, יעדיף לנקוט ויתורים, שיסיגו את תוכנית הגרעין לאחור. הנחה נוספת הייתה, כי אם לא ניתן יהיה לשכנע את אירן לוותר על יכולותיה הגרעיניות, ובייחוד על אלו שעלולות לשמש למטרות צבאיות, תהיה לגיטימציה להכרזה על כישלון האופציה הדיפלומטית ולפנייה לחלופות אחרות, שתכליתן תהיה למנוע מאירן נשק גרעיני. למרות שאסטרטגיה זו הביאה את אירן לשולחן המשא-ומתן, היא נשחקה במהלך השיחות. במקום שהמשטר בטהרן ייאלץ לבחור בין עסקה עם מעצמות המערב לבין הגברת הלחץ הכלכלי עליו וכתוצאה מכך ערעורה של יציבות שלטונו, הבית הלבן הוא הנדרש למעשה לבחור בין עסקה לשתי חלופות בעייתיות אחרות. חלופות אלה הוצגו על-ידי הנשיא אובמה בנאומיו האחרונים: תקיפה צבאית, אשר תוביל למלחמה אזורית, או השלמה עם פצצה גרעינית אירנית. משוואה זו מעידה על כי מנופי הלחץ האמריקנים הינם מוגבלים, מכיוון שהממשל האמריקני אינו רואה לפניו חלופה טובה יותר מאשר השלמת המשא-ומתן בהסדר. כתוצאה מכך, ארצות הברית נזקקת לגיבוש הסכם סופי עם אירן יותר מאשר אירן עצמה, ולכן היא צפויה לחתור להשלמת המשא-ומתן בהסדר גם אם אירן תגלה נכונות מועטה בלבד להתגמש. ההצהרה המשותפת על המשך המשא-ומתן בין אירן למעצמות על בסיס הבנות משותפות ומסגרת העקרונות, שפורסמו על-ידי הבית הלבן, מעידה בבירור על השחיקה האסטרטגית בעמדה האמריקנית. אמנם, במסמך האמריקני מצוינים מספר הישגים אפשריים חשובים, שניתן יהיה להצביע עליהם אם תסוכם עסקה סופית על-פי העקרונות המוסכמים. מרכזיים בין הישגים אפשריים אלה, הם "גלגול" תוכנית הגרעין האירנית לאחור, הטלת מגבלות משמעותיות על ערוצי הפיתוח בתוכנית הגרעין וכינון מנגנוני פיקוח על ההתנהלות האירנית בהתאמה למגבלות אלה. אולם, בשלב זה, נוכח חוסר ההסכמה לגבי נושאים אלה, כפי שעולה מההודעה שפרסמה אירן עצמה על אודות ההבנות שהושגו, הישגים אלה הם תיאורטיים בלבד ואין הבטחה כי בהמשך המשא-ומתן יסוכמו פרטים שיעשו אותם להישגים בפועל.

האיום לא יוסר

עם זאת, גם אם המסמך האמריקני ייושם במלואו, לא יוסר איום הגרעין האירני. עסקה במסגרת העקרונות שפורסמו תרחיק את אירן עד שנה מיכולת לפתח נשק גרעיני. עדיין, מדובר בטווח זמן קצר מאוד, שבמסגרתו הקהילה הבינלאומית תידרש לגלות שאירן חצתה את הסף הגרעיני ולגבש מענה מתואם הולם. קרוב לוודאי, שאם אירן לא תציית להסכם ו"תפרוץ לפצצה", יסולקו משטחה פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית - סבא"א. בידי אירן יישארו 6,000 צנטריפוגות, שיוכלו להמשיך להעשיר אורניום בנתאנז ובאתר המוגן בקום. אליהן יצטרפו הצנטריפוגות שינותקו מפעילות, אך יישארו בידי אירן בפיקוח חיצוני. סביר כי אירן תפעיל את כל הצנטריפוגות והחומר המועשר שיהיה ברשותה, גם אם לפי ההסכם הם אינם אמורים להיות בשימוש. מכיוון שהשבת הסנקציות הבינלאומיות על אירן ואכיפתן תהיה מהלך מסובך, קיים חשש שלקהילה הבינלאומית לא יהיה זמן מספיק כדי להגיב להפרה האירנית. לכן, יידרש לשלב בהסכם סופי מנגנון אכיפה מוגדר, ברור ונוקשה, אשר יתמרץ את אירן לקיים את ההסכם - מנגנון אשר חסר במסמך העקרונות האמריקני. יתר על כן, מסגרת ההסכם, כפי שפורסמה, מאפשרת לאירן לקצר משמעותית את "זמן הפריצה" הדרוש לפיתוח נשק גרעיני לאחר 13 שנים, כפי שהצהיר גם הנשיא אובמה. בשל כל הסיבות הללו, אפילו תרחיש שבמסגרתו ייושם כלשונו מסמך העקרונות, כפי שפרסמו הממשל האמריקני - וסבירותו של תרחיש זה אינה גבוהה עקב הפערים בין המדינות הנושאות ונותנות עם אירן - אינו צפוי להשיג את מטרתו של הנשיא אובמה: "to cut off every pathway that Iran could take to develop a nuclear weapon" נראה שבמקום לחסום את כל הדרכים לפצצה אירנית, ההסכם ישמש למעשה צעד ראשון באסטרטגיה רחבה יותר וארוכת שנים, שמטרתה תהיה להרתיע את אירן מהפרת ההסכם באמצעות יכולות לזהות ולעצור הפרה אירנית. לכן, יש לראות בפרסום ההבנות שגובשו ובהודעה על המשך המשא-ומתן הזדמנות לשנות את הדינאמיקה במשא-ומתן עצמו ולשפר את העמדה האמריקנית מול אירן.

שיפור בשלושה רבדים

על השיפור להתבטא בשלושה רבדים. ראשית, יש לייצר אלטרנטיבה להסכם עם אירן, אשר תגן על האינטרסים האמריקנים ותרחיב את מגוון החלופות הקיימות. כך תחוזק עמדתה של ארצות הברית במשא-ומתן למקרה שאירן תדחה את הוויתורים הנדרשים ממנה. ארצות הברית, היא מעצמה מדינית, כלכלית וצבאית החזקה בעולם, ולכן היא תוכל לפעול כך שהזמן ישחק לטובתה ואירן תהיה זו שתדרבן הגעה להסכם. שנית, על ארצות הברית ובעלות בריתה במזרח התיכון לגבש שיתוף פעולה מודיעיני ביניהן, אשר יוכל לאתר הפרה אירנית במהלך המשך המשא-ומתן ולאחריו. שיתוף פעולה מול אתגר מודיעיני כה מורכב דורש משאבים רבים, ובכללם זמן, ולכן יש למסדו מוקדם ככל האפשר. שלישית, על ארצות הברית לגבש הסכמי-צד עם בעלות בריתה באזור, לרבות עם ישראל, אשר יכללו הסכמה על הפרמטרים לעסקה סופית וכן מענה מתואם למקרה של קריסת השיחות או הפרה אירנית עתידית של הסכם סופי שייחתם. הסכמים אלו הכרחיים, כביטוי של חזית אחידה מול אירן במהלך המשא-ומתן וכדי למנוע פעולות חד-צדדיות מצד מדינות שאינן שותפות לו, ואשר מאוימות על-ידי אירן. פעולות כאלו, כמענה לאתגר האזורי שמציבה אירן, עלולות להביא לידי הסלמה אזורית או לידי מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון.