כאשר החליט יאיר לפיד לקפוץ אל המים הפוליטיים ולהתמודד על כהונת ראש הממשלה, היו לו הרבה כוונות טובות להציל מקריסה את מעמד הביניים ולהפוך את ישראל למדינה שטוב לחיות בה. ציבור גדול ורב נתן בו אז את אמונו ומפלגתו זכתה ב-19 מנדטים. בדרך החתחתים להגשמת משאלת לבו, בסיועו המכשיל של בנימין נתניהו, איבדה מפלגתו של לפיד כמחצית מכוחה. כיום אין טעם או תכלית לניסיון לבחון לעומק מה היו הסיבות להתפוגגות העוצמה שרבים חזו לה עתיד מבטיח בעבור אזרחי ישראל. העובדה המצערת היא שהגוף הצעיר והשאפתן הזה לא הצליח להגשים את הבטחותיו וכשל. אבל מצער יותר לקבוע שלא רק הציבור הרחב איבד את האמון ביכולותיה הפוטנציאליות של "יש עתיד". נראה שגם יאיר לפיד עצמו התייאש מן הסיכוי להתאושש. עובדה: דווקא נוכח המחיקה האטית שמוחק נתניהו במו"מ הקואליציוני את כל הישגי לפיד ומשתדל לא להשאיר בשטח אפילו סימן קטן להישגי "יש עתיד" - לפיד ומפלגתו כאילו אינם קיימים. מעניין לדעת מדוע דווקא עכשיו נאלם ונעלם לפיד. נוכח הכניעה של נתניהו לחרדים לרוחב כל החזית, בנוסח של "מכירת חיסול", דווקא עכשיו זקוקה המדינה למישהו שיישא קולו בזעקה רמה ויביע בפני הציבור את דעתו על בנימין נתניהו וכניעתו לכל אלה שכתנאי להצטרפותם לממשלה שעדיין לא הוקמה, תובעים דבר אחד: להחזיר את הגלגל לאחור ולמחוק מעל פני האדמה את כל התוכניות שתכנן לפיד לטובת אזרחי ישראל. מה קרה ליאיר לפיד שדווקא עכשיו כשצריכים אותו הוא מתחמק משדה המערכה? הרי לרשותו עומדים כל האמצעים להילחם. יש לו תקציב מפלגתי גדול, יש לצדו אנשי ביצוע טובים ויש לו גישה פתוחה ומפרגנת לתקשורת. הרי אין ללפיד בעיה לחזור ולכתוב בידיעות אחרונות ולהבהיר לציבור את המשמעות החמורה של מה שמעולל נתניהו לעתידם של אזרחי ישראל. לפיד גם יכול להתראיין בכל כלי התקשורת שישמחו לפרסם ביקורת על עוללות נתניהו. יאיר לפיד שהיה שר האוצר אינו משמיע את קולו גם בנושאים הכלכליים שהוא מכיר. הוא אינו מגלה לנו שאין למדינת ישראל מקורות תקציביים מיותרים לממן את המיליארדים הרבים שיזרמו לכיסי "עולם התורה" המתרחב מיום ליום. בקיצור: האיש לפיד, שרצה להיות מנהיג המהפך החברתי, נמוג כאוויר חם כאילו לא היה.