התהליכים האינטנסיביים שנאלץ קפלן לעבור - העלייה ארצה, הבדידות, קשיי השפה וההסתגלות למנטליות חדשה, החלישו את הקשר שלו לעולם הדתי, ואט-אט הוא מצא עצמו נטול כל זיקה לדרך - הכיפה ירדה מן הראש, התפילין נשכחו בקרן זווית, ואת מקומן של תפילות השבת תפסו ספרי לימוד עבי-כרס, ומפגשים חברתיים עם ידידיו לספסל הלימודים. אלא שגם אם היה נדמה שהמצב הזה הולך להימשך לנצח, מסתבר שלקדוש ברוך הוא יש תוכניות משלו - והן תמיד יותר חכמות משלנו. "בבית הספר היהודי בחרקוב, פגשתי לראשונה את הרב שמעון קידר, שהיה המשגיח שלנו. שמרנו על קשר רציף כל השנים, וכשגרתי בתל אביב הוא התגורר בירושלים ונהג להזמין אותי אליו לשבתות אירוח".

והסכמת?

"לא רק שהסכמתי, אפשר לומר שהשבתות האלו הביאו לנקודת התפנית שלי בכל מה שקשור לאמונה וקיום מצוות. בהתחלה, התווכחנו המון. כמובן, הייתי חייב להוכיח שאני יודע הכל - לפחות בכל מה שקשור למדעים מדויקים. בדיעבד, אני לא מבין איך לרב הייתה סבלנות אליי, ואיך הוא לא זרק אותי מהבית שלו. היום אני מבין שדווקא הדרך ארץ, הסובלנות והארת הפנים שלו - הם אלו ששכנעו אותי להישאר. הם אלו שנתנו לי דחיפה לחקור את הנושא לאשורו". באותה תקופה פגש קפלן את מי שלימים תהפוך לרעייתו, נטלי שמה. "נטלי ואני התחתנו כשהייתי בן 24, בעיצומם של הלימודים. בעידודו של הרב קידר, הלכנו לסמינר ליהדות - ואחריו החלטתי שאני לוקח על עצמי כיפה וציצית. לאשתי היה מאוד קשה עם זה בהתחלה, היא הרי הכירה אותי כבחור חילוני. אבל ייאמר לזכותה שהלכה אחריי ותמכה בי לאורך כל הדרך, למרות שכמעט ולא הייתה בעניין. במהלך השנים גם היא התחזקה, וכיום יש לה אפילו חברותא קבועה בטלפון. ברוך השם, הכל רק במגמת עלייה. אחד הדברים שהכי עזרו לנו וחיזקו אותנו בתהליך התשובה המשותף, היה ערוץ הידברות וספריו של הרב זמיר כהן, ובפרט הספר 'המהפך'". זו בדיוק הסיבה שהובילה את קפלן להיענות למודעה באתר 'הידברות', שחיפשה מתנדבים לתרגום ספר 'המהפך' לרוסית. "אני חושב שתרגום הספר הזה הוא דבר הכרחי וחסד גדול לא רק עבור הצעירים, אלא גם לטובת אנשי הדור הקודם, שהמילים 'קידמה' ו'אינטרנט' זרות להן, והם עדיין נאמנים למילה הכתובה". כך שבנוסף לכל הכובעים שלו כתוכניתן, איש משפחה ותלמיד כולל 'לב לאחים' ברחובות - נוסף לו כעת גם התואר החשוב של 'מזכה הרבים'".

החינוך שקיבלו יוצאי ברית המועצות לשעבר היה רציונלי מאוד ונעדר כל זיקה דתית. האם הדבר הקשה עליך להתחבר לרעיונות רוחניים-אמוניים, מופשטים יותר? שהרי ידוע שרק במקום בו נגמר השכל, מתחילה האמונה.

"כמי שחווה על בשרו את החינוך הזה וגדל על תיאוריית האבולוציה ודומותיה, אני יכול לומר לך על עצמי שהתנגדתי נחרצות לכל מה שאי-אפשר להוכיח בכלים מדעיים. תהליך התשובה לא היה פשוט, אבל המזל שלנו הוא שזכינו לשאול. לאלה שמתנגדים ליהדות, אני לא דואג. אני יודע שיש להם סיכוי להתקרב. גם אני הייתי מאלה שהתנגדו, אבל כשחקרתי דתות שונות והבנתי שיש חיים רוחניים מעבר למציאות החומר, התחלתי לחפש אמת. בחלומות הכי ורודים שלי לא חשבתי שהאמת נמצאת דווקא אצל החרדים. אשתי ואני השתתפנו בהמון סמינרים של ארגון 'נפש יהודי', ובאחד מהם אני זוכר שהכרזתי קבל עם ועדה: 'הרסתם לי את העולם הישן שלי, אבל בניתם אותו מחדש'. מהאמת אי-אפשר לברוח, ומי שזכה לשאול - גם יזכה לקבל תשובות".