בתקופה האחרונה נתונה שורה של אנשי ציבור שהורשעו בדין, בהם:
אהוד אולמרט,
צבי בר,
שלומי לחיאני, והרב
יאשיהו פינטו בסכנה של מאסר בכלא. בתור לכלא עומדים כמה שרים וסגני שרים לשעבר מ
ישראל ביתנו וכנראה ממפלגות נוספות, אנשי עסקים ידועים, עורכי דין ועובדי ציבור ידועים.
פרשת סימנס
גם מקבלי השוחד מחברת סימנס הגרמנית שהקציבה 20 מיליון דולר לצורך קידום מכירת טורבינות לחברת החשמל וקרונות ל
רכבת ישראל יתנו את הדין במוקדם או במאוחר. רק אדם מושחת אחד יצא יבש מפרשת סימנס, למרות שהוא החשוד העיקרי בפרשה והוא האיש שדחף לרכישת הטורבינות של סימנס.
זהו
אלי לנדאו יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, בעל קופת שרצים עוד מתקופת כהונתו בתפקידים הציבוריים הנוספים שבהם כיהן כראש עיריית הרצליה, יו"ר דירקטוריון שק"ם ועוזרו של שר החקלאות לשעבר
אריאל שרון שעליהם נעמוד בהמשך.
הסגרתו של השופט בדימוס
דן כהן מפרו לישראל, בעיצומו של מו"מ מתקדם שניהלו פרקליטיו עם הפרקליטות, שמה לכאורה קץ למסע הבריחה שלו מהארץ שאירע לפני שמונה שנים.
אומ"ץ העבירה בשנים האחרונות לרשות לניירות ערך חומרים מחשידים על מעורבותו של לנדאו ואף הגישה עתירות לבג"ץ שיחייבו את חקירתו, אך ללא הועיל.
על-פי אחד הגרסות, לנדאו לא נחקר ולא נעצר יחד עם בכירים אחרים בחברת החשמל שחשודים בקבלת שוחד בפרשת סימנס בגלל התדרדרות במצבו הבריאותי. על-פי גרסה אחרת שהגיעה ממקור ברשות לניירות ערך, לא הצליחו חוקרי הרשות לאתר כספים אסורים בחשבונותיו של לנדאו.
הגרסה הראשונה אינה מדויקת. לנדאו עבר אומנם כמה אירועים רפואיים בעבר אבל הוא כשיר בהחלט להיחקר בין ביקור אחד בימה של הרצליה למשנהו. הגרסה השנייה הינה בדיחה לא מוצלחת שכן לנדאו מצא בשנים האחרונות דרכים עקלקלות כדי להלבין כספים רבים שזרמו לכיסו מכיוונים שונים. בתחום זה חוקרי רשות ניירות ערך שלא התאמצו יתר על המידה לגבי לנדאו אינם עולים על אלה של משטרת ישראל שלא הצטיינו בתפקידם.
העובדות מדברות בעד עצמן:
בשנתיים האחרונות בדקו אנשי מודיעין בכירים של משטרת ישראל מידע שהגיע אליהם מאומ"ץ בדבר עסקה שבוצעה, לאחר שנודע שבניו של אלי לנדאו נכנסו כשותפים במדיקל סנטר של הרצליה בהשקעה של מעל ל-60 מיליון שקלים.
על-פי החשד שבדקה המשטרה, כספים שהתקבלו ממקורות שונים שימשו להשקעות בלונדון על-שמו של אחד מבניו של לנדאו. ההשקעה במדיקל סנטר נעשתה בשלב הראשון באמצעות איש עסקים ישראלי ידוע הקשור עם משפחת לנדאו. רק בשלב השני הפכו בניו של לנדאו שותפים בפרויקט הרפואי המשגשג. אנשי המודיעין של המשטרה הרימו את הידיים מוקדם מבלי ששאלו שאלה הרת-גורל: מאין בא הכסף לרכישת הפרויקט היקר?
סקירת הקריירה המסואבת של לנדאו הייתה יכולה לספק להם תשובות מאלפות שאי-אפשר להתעלם מהן.
בפרשת סימנס מצבו של לנדאו מסובך יותר. שכן, לנדאו היה מעורב מאוד יחד עם דן כהן ששימש כיושב-ראש ועדת המכרזים של החברה ברכישות טורבינות מסימנס בעלות של 100 מיליון אירו כל אחת, ולחץ בשעתו על חברי הדירקטוריון לחתום על הסכם נוסף עם סימנס לרכישת טורבינות ללא מכרז בנסיבות מחשידות.
הנימוקים שהביא לנדאו לרכישות מסימנס בלא מכרז היו, כפי שהוצגו לדירקטוריון: "דחיפות למניעת נזק של ממש", הצגת העסקה כהזדמנות עסקית ויתרונות הגלומים ברכישת יחידה נוספת הזהה ליחידות הקודמות.
אחרי שהחלה החקירה הסתלק כהן מהארץ והתמקם בפרו באחת הארצות שאין להן הסכם הסגרה עם ישראל. לא בכדי העביר לנדאו מסרים אגרסיביים לכהן בעת שהותו הממושכת בפרו לבל יחתום על עסקת טיעון והציע לו שלא לחזור ארצה. כאשר הגיע מידע בדוק בעניין זה לאומ"ץ שאלנו על-כך את כהן. הוא לא אישר ולא הכחיש ושמר על זכות השתיקה. לנדאו הגברתן חסר המעצורים הוא מסוג אלה שיודעים לא רק לאיים אלא גם לבצע באמצעות אחרים.
על-פי החשד שילמה סימנס, כאמור, שוחד בהיקף של 20 מיליון דולר בעסקיה בישראל. כהן קיבל חלק קטן מסכום זה. השאלה שעליה טרם ניתנה עד כה תשובה היא: מי הם אלה שקיבלו את מירב כספי השוחד בסך 16 מיליון דולר.
אחד מחבריו של כהן, החוקר הפרטי מאיר פלבסקי, אמר בשעתו בראיון עיתונאי: "אהרונסון הוא פושע שהודה בביצוע מעשים שמגישים עליהם כתב אישום. החליט מי שהחליט שהוא יהיה עד מדינה וייצא בלי עונש מהעניין הזה. הוא חייב עדיין הסבר אם שילם שוחד של 20 מיליון דולר ולמי. הוא מסר את גרסתו רק לגבי כהן, אך מה עם שאר המשוחדים לכאורה? הציבור רשאי לדעת לאן הלך הכסף".
אחרי שהחקירה של הרשות נתקעה ללא קשר לבריחתו של כהן לפרו החלטנו לנהל מערכה משפטית מסועפת בכוונה לחשוף את שמותיהם של מקבלי השוחד ולמצות אתם את הדין. חבר הצוות המשפטי של אומ"ץ עורך הדין יצחק מינא הגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לקבל צו על תנאי שיורה לגופי אכיפת החוק ורשות ניירות ערך בראשם להבהיר לבית המשפט מדוע לא מסתיימת חקירה בפרשה זו שהחלה לפני שנים.
עורך הדין מינא טען בעתירה שמשטרת ישראל הודיעה לאומ"ץ כי תחום החקירה בפרשת השוחד בחברת החשמל מצוי באחריותה הבלעדית של רשות ניירות ערך. לטענת עורך הדין מינא, חוקרי רשות ניירות ערך לא הצליחו לפענח את שמותיהם של החשודים, לא ניגבו עדויות, לא נעשו הצלבות, לא נאסף מידע מודיעיני מוסמך מה גם שתהליך תשלום השוחד של סימנס, בחברה נמשך גם אחרי פרישתו של כהן מתפקידו בדירקטוריון החברה.
בג"ץ דחה אומנם את העתירה אך ציין מפורשות במסגרת פסק הדין כי על המשיבים, וביניהם רשות ניירות ערך, לתת משקל לטענת העותרת בדבר מועד ההתיישנות שהולך וקרב לצורך קבלת ההחלטה הסופית בדבר נקיטת צעדים דחופים נגד החשודים בקבלת ו/או נתינת שוחד בפרשה זו.
בעקבות החלטת בג"ץ פנתה אומ"ץ אל פרקליט המדינה לשעבר
משה לדור והעבירה אליו ממצאים חדשים בפרשת סימנס המצביעים על התנהלות בעייתית של הפרקליטות ועל חקירה צולעת של הרשות לניירות הערך שטייחו לכאורה את החקירה ונמנעו מלהעמיד לדין אישים בכירים בחברת החשמל והרכבת שנהנים עד היום מכספי שוחד בסך של 16 מיליון דולר.
שאלנו את לדור מדוע, למרות החקירה המקיפה, שילם רק כהן בראשו בעוד שאישים אחרים יצאו פטורים בלא כלום. התשובה שקיבלנו מפרקליט המדינה לשעבר הייתה עמומה. לדבריו, לא כל הפרטים שצוינו במכתבנו היו מדויקים, אך בגלל תהליך ההסגרה של כהן המצוי בעיצומו לא ניתן לחשוף את כל העובדות.
היועץ המשפטי הראשי של אומ"ץ, עורך הדין בועז ארד, לא הסתפק בכך ושיגר בשעתו מכתב ליועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין שבו שאל בין היתר: "אומ"ץ מבקשת לדעת כיצד זה שבפרשת שוחד מן החמורות בתולדות מדינת ישראל לא ננקטו הליכים פליליים נגד מנהלי תאגיד סימנס בחו"ל בקשר למעורבותם בפרשת השוחד.
"התנהלותן של מערכות אכיפת החוק שאתה עומד בראשן בכל הקשור לתאגיד סימנס ומנהליו מעוררות תהיות שמחייבות הסבר לציבור".
גם וינשטיין לא סיפק את הסחורה ונמנע מלומר דברים מפורשים.
דרכו של לנדאו להיות האיש המרכזי ברשימת החשודים בפרשת סימנס הייתה מרופדת בשורה של פרשות שחיתות שמהן הוא נחלץ בעור שיניו.
