בשנים האחרונות רבו מקרים בהם דיווחה וממשיכה לדווח התקשורת על הפרת חיסיון לקוח-עו"ד, מצידם של ציבור עורכי ועורכי-דין, האמורים לשמור מסמכים ועניינים שהועברו להם, בידי לקוחותיהם, בסוד, בשל חובת החיסיון החלה עליהם. הדיווחים התייחסו למקרים בהם בטחו לקוחות בעורכי-דינם, מסרו להם מידע סודי ומוכמן, כאשר עורכי-דין אלה, הפרו האמון שנתנו בהם לקוחותיהם ומסרו מידע זה לרשויות החקירה, דוגמת משטרה, רשות ניירות ערך, מס הכנסה ועוד, כאשר הלקוחות נשאלו בידי רשויות חקירה אלה, אודות מידע חסוי זה, שמסרו הם לעורכי-דינם, מתוך אמונה ותקווה שמידע זה לא יעבור לצדדים שלישיים. מן הראוי להדגיש ולציין כבר בשלב זה כי ציבור עורכי ועורכי-הדין, ככלל שאר אזרחי המדינה כפופים להוראות החוק החל בישראל. עם זאת מסירת מידע שחל עליו חיסיון עו"ד-לקוח, מהווה עבירה משמעתית של עורך-הדין ועלול להביא לכך, כי יינקטו נגדו הליכים משפטיים אזרחיים, בידי הלקוח שחיסיונו הפר הוא. העיקרון הינו שהחיסיון שייך ללקוח ולא לעורך-הדין ומגן על הלקוח.
לכן, יש הטוענים, כי חיסיון עו"ד-לקוח לא יחול ויחייב בגרעין הפלילי הקשה של הפרת חוק בידי לקוחותיהם של עורכי/עורכות-דין, כמו במקרה שנודע לעורך/עורכת-דין, כי לקוחם מעורב, באופן פעיל, ברצח, כפי שנוהג הדבר במדינות מסוימות. במצב דברים זה, כך הטענה מחויב ציבור עורכי/עורכות-הדין לדווח על דבר ביצוע אותו פשע חמור, בידי הלקוח, למשטרה ולרשויות החוק. בישראל - בשל היות חיסיון עו"ד-לקוח, חיסיון מוחלט ולא חיסיון יחסי - הרי אין ציבור עורכי/עורכות-הדין מחויבים לדווח למשטרה ולרשויות גם על-אודות פשע חמור שביצעו לקוחותיהם, ככל שמידע זה הועבר ונתגלה להם, במהלך מתן שירותיהם המקצועיים לאותם לקוחות. יתר על כן. על ציבור עורכי/עורכי הדין, נאסר לדווח, במצב דברים זה, למשטרה ולרשויות על ביצוע אותו פשע חמור ודיווח כזה משמעו הפרת האתיקה וחיסיון עו"ד-לקוח.
החוק הדן בענייני חיסיון עו"ד-לקוח הוא חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 ופקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, הדנה בעדותו של עורך-דין. סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, קובע - בסעיף 90 שבו - כי: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם". סעיף 24 לפקודת הראיות קובע, כי: "(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין וכן, כי: "הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך דין או עובד של עורך הדין".
על-פי הוראות חוקים אלה ועל-פי הוראות ההלכה הפסוקה, אין רשויות החקירה במדינת ישראל דוגמת: משטרה, רשות ניירות ערך, מחלקת החקירות של המכס, מס ערך מוסף, מס הכנסה ושאר גורמי חקירה, יכולים לכפות על עורך-דין וגם/או על עורכת-דין, למסור להם מידע העלול להפליל לקוחותיהם של עורכי-דין אלה. חיסיון שכזה, קיים, שריר ותקף, כל עוד לא ויתר הלקוח על החיסיון הקיים בינו לבין עורך-הדין והמידע וגם/או המסמכים שבהם מבקשים גורמי החקירה לעשות שימוש בהם, מקורם ביחסי עו"ד-לקוח, כאשר קיום מסמכים וגם/או קיום מידע זה, נודעו לעורכת-הדין וגם/או לעורך-הדין, מהלקוח, אגב עבודתם המקצועית, עבורו ובשירותו של לקוח זה.
על-פי מה שפורסם, בשעתו, בתקשורת, על-רקע חקירתו של
אלון חסן, בחשד לביצועים מעשים פליליים שיוחסו לו - אגב חקירתו, בידי משטרת-ישראל, טען אלון חסן, כי המידע שהיה בידי חוקרי משטרת ישראל מקורו במידע סודי שמסר הוא לעורך-דין, תוך שהוא חסוי בהתאם לחיסיון עו"ד-לקוח, שעה שלטענתו עורך-דין הפר חיסון זה והעביר מידע סודי שמסר הוא לו לחוקרי משטרת ישראל. מבלי להידרש עניינית לגופם של דברים ולטענותיו של אלון חסן, כלפי עורך-דינו, כמו-גם לעצם טענותיו
העובדתיות של אלון חסן, שנטענו, על-ידו, כלפי עורך-דינו - הרי טענה מסוג הטענה שהעלה אלון חסן מקורה בהפרת יחסי עו"ד-לקוח.
העיקרון המשפטי של
"פירות העץ המורעל", המקובל במשפט האמריקני, בחלק ממדינות ארצות הברית של אמריקה, לפיו ראיות שהושגו בחיפוש בלתי חוקי וגם/או תוך פגיעה בזכויותיו של חשוד וגם/או של עצור, אינן קבילות נגד מי שלגביו התקבלו ראיות אלה, אינו ישים, במלואו, בישראל ואינו חלק מהמשפט הנוהג במקומותינו. לכן, יכולות ראיות כאלה להיות קבילות גם נגד מי שראיות אלה, כולל עדות, הושגו נגדו, תוך הפרת חיסיון עו"ד-לקוח. הפתרון המשפטי במקרה של חיפוש במשרדו של עו"ד, שעה שנתפסים מסמכים ומידע הנוגעים ללקוחותיו של אותו עורך-דין, הוא לטעון לחיסיון עו"ד לקוח להכניס המסמכים לתוך שקית מיוחד ולחתמה בחותמת וגם/או בחותם עורך-הדין ולמנוע קריאת תוכנה, ללא אישור בית המשפט וגם/או רבלת אישורו של הצד הפוגע. רק שופט/שופטת, לאחר שעיינו במסמכים אלה, יוכלו לקבוע ולפסוק אם מדובר בהפרת חיסיון עו"ד-לקוח, אם לאו.
מובן שהלקוח הטוען להפרת יחסי עו"ד-לקוחו, בידי עורך-דינו, בניגוד להוראת סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין והמצליח לבסס טענה זו,
מן הפן העובדתי, יוכל לנקוט בהליכים משפטיים נגד עורך-הדין שהפר החיסיון ולתבוע ממנו כל נזק, ישיר וגם/או עקיף שנגרם לו בשל מעשיו וגם/או בשל מחדליו של עורך-הדין שהפר החיסיון הקיים בינו לבין אותו עורך-דין. בית המשפט יבדוק - בדוק היטב ובשבע עיניים כל טענה מסוג שכזה וככל שיצליח הלקוח לבסס טענה זו ולהוכיח נזקים, שנגרמו לו כתוצאה מהפרת יחסי החיסיון הקיימים בין עורך-הדין לבין הלקוח, כל מקרה ומקרה לנסיבותיו השונות. מובן, כי ללא כל קשר להליכים המשפטיים האזרחיים שיינקטו נגד עורך-דין שכזה, צפוי הוא למצוא עצמו מתמודד עם קובלנה שתוגש נגדו בידי ועדת האתיקה המחוזית, בגין הפרה נטענת של החיסיון.
