בדומה למשברים אזוריים אחרים מן השנים האחרונות, נראה כי הלחימה המתמשכת בתימן מצליחה גם היא להשפיע על השדה הפוליטי בלבנון, למרות המרחק הגאוגרפי הרב בין שתי המדינות. גורמים מכל רחבי הקשת הפוליטית בלבנון מנצלים את המבצע הצבאי בתימן שנערך בהנהגת סעודיה, זאת על-מנת לנגח את יריביהם הפוליטיים המקומיים. עד כה הסתכמה המתיחות בחילופי האשמות והשמצות הדדיות. אך בהתחשב בשסעים העדתיים הקיימים בארץ הארזים, באלימות המשתוללת בסוריה, ובמתיחות המתמשכת בין סעודיה לאירן, אי-אפשר לדעת עד כמה הדלק מן המלחמה בתימן יבעיר את המדורה הלבנונית.
ללבנון היסטוריה ארוכה של משברים פוליטיים, שחלקם אף הובילו למלחמות אזרחים עקובות מדם. המשבר הנוכחי נמשך כבר למעלה מעשר שנים, מאז רצח ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי, כאשר המחנות הפוליטיים בלבנון מחולקים בעיקר בין תומכי ומתנגדי ההשפעה הסורית במדינה. בראש מחנה ה-14 במרס (מחנה סוני ברובו) המתנגד להשפעה הסורית במדינה, עומדת מפלגת אל-מוסתקבל ("העתיד") של סעד אל-חרירי, בנו של ראש הממשלה המנוח. המחנה הפרו-סורי מכונה מחנה ה-8 במרס ובראשו עומד ארגון חיזבאללה השיעי. שאר העדות בלבנון (בעיקר המארונים והדרוזים) באופן כללי מפולגות בין שני המחנות. בשנה האחרונה מתבטאת המתיחות בין הגושים הפוליטיים היריבים באי-הסכמה פרלמנטרית על אודות מועמד מתאים מן העדה המארונית למשרת הנשיא,
שנותרה בלתי מאוישת מאז מאי 2014.
חסן נסראללה מדבר
הראשון לצאת למתקפה כנגד הפלישה הסעודית לתימן היה מזכ"ל חיזבאללה
חסן נסראללה. בנאום שנשא באפריל האחרון ברובע דאחייה שבדרום ביירות, תקף נסראללה את "התוקפנות הסעודית-אמריקנית" בתימן. נסראללה אף קרא לכל המדינות המוסלמיות לאלץ את סעודיה להפסיק להפיץ "אידיאולוגיה ווהאבית הרסנית" ברחבי העולם, אידיאולוגיה שלטעמו הובילה לעלייתה של "המדינה האיסלאמית". בהזדמנות אחרת טען נסראללה כי התוקפנות הסעודית משקפת "מנטליות של בדואים". מנגד שיבח נסראללה את העם התימני (מבלי להזכיר את החות'ים או מעורבות אפשרית של חיזבאללה לצדם), כנחושים ובעלי חוסן נפשי ושבאמצעות מאפיינים אלו יביסו את התוקפנות כנגד ארצם. כמו נסראללה, מישל עוון - מנהיג מפלגת "הזרם הפטריוטי החופשי" הנוצרית ובעל הברית של חיזבאללה במחנה ה-8 במרס, כינה את הפלישה הסעודית לתימן כ"בלתי חוקית" על-פי הדין הבינלאומי. כצפוי, דבריו של נסראללה משקפים במידה רבה את התעמולה שמקיימת נותנת החסות של חיזבאללה - אירן, כנגד יריבתה המרה, ערב הסעודית.
התגובה של סעד אל-חרירי ומחנה ה-14 במרס לא איחרה לבוא. בחשבון הטוויטר שלו, לעג חרירי לנסראללה ובעקיצה מכוונת לאירן כינה את דבריו של האחרון "יבבות ויללות שאנו שומעים מטהרן ועד פרבריה הדרומיים של ביירות". חרירי טען כי נסראללה אף ממשיך בדרכו של המנהיג העליון של אירן עלי חמינאי, בסילוף העובדות וההסתה העדתית. חרירי הדגיש כי פעולות אלו של הציר השיעי לא יצלחו בעיוות התדמית והחשיבות של ערב הסעודית כגורם מייצב במזרח התיכון. מנגד האשים חרירי את חיזבאללה בהסלמת האלימות בסוריה בשל מעורבות הארגון בלחימה לצד כוחות משטר אסד. באמצעי התקשורת המזוהים עם מפלגת "העתיד" אף נטען כי לחיזבאללה תפקיד פעיל בלחימה בתימן לצד המורדים הח'ותים. בנוסף, שותפו של חרירי למחנה ה-14 במרס - סמיר ג'יסר, כינה את נסראללה "כפוי טובה" כלפי סעודיה, אשר תרמה רבות לשיקומה של לבנון בשנות ה-90 לאחר מלחמת האזרחים. חשוב לזכור כי סעודיה היא הפטרונית המרכזית של סעד חרירי, המחזיק באזרחות סעודית ורבים מעסקיו ממוקמים בשטחי המלוכה. מנגד, אחת הסיבות לעוינות החריפה שמפגין חרירי כלפי חיזבאללה, מעבר ליריבות הפוליטית המתמשכת בין הצדדים, נובעת מהחלטת בית הדין הבינלאומי המיוחד בהאג לחקר
רצח רפיק אל-חרירי מיוני 2011, אשר קבע כי חמישה מפעילי הארגון השיעי היו מעורבים בהתנקשות באביו.
על אף המתקפה המילולית ההדדית, נראה כי שני הצדדים, כל אחד מסיבותיו הוא, ממאנים לתת לרטוריקה הארסית להפוך למעשים אלימים. למרות הביקורת החריפה שהטיח כלפי סעודיה, הדגיש נסראללה כי אין לתת לאירועים בתימן לבוא לידי ביטוי באלימות בין המחנות הפוליטיים היריבים בלבנון. מנהיג חיזבאללה אף טען כי ארגונו יפעל בהגינות ובשיתוף פעולה עם הגורמים השונים במדינה על-מנת לנתק את לבנון ממשברים עתידיים. הסבר אפשרי לזהירות של נסראללה הוא העובדה שחיזבאללה שקוע לאחרונה בלחימה עיקשת באזור קלמון שבגבול סוריה-לבנון אל מול קואליציה של ארגוני המורדים הסונים.
בדומה לנסראללה, חרירי מיהר אף הוא להנמיך את גובה הלהבות בכל הקשור להמשך היחסים בין המחנות היריבים בלבנון. חרירי טען כי חיזבאללה "לא יגרור אותנו לעמדות אשר עלולות לערער על היסודות של דיאלוג ותרבות של שלום", וכמו-כן הדגיש כי מפלגתו מחויבת "לאינטרסים של לבנון". סביר להניח כי גם מחנהו של חרירי חושש מפני התדרדרות הסכסוך העדתי הפנים-לבנוני לגל נוסף של אלימות, שבו ידה של חיזבאללה תהיה על העליונה, כפי שהיה בסבב האלימות האחרון ב-2008. אפשרות נוספת, מסוכנת לא פחות מבחינת הסונים בלבנון, היא התגברות ההשפעה של תנועות סוניות ג'יהאדיסטיות על הסכסוך העדתי בתוך לבנון והסכנה שהסכסוך יצא משליטתו של מחנה חרירי.
לא תופסים צד
בין חיזבאללה ומפלגת "העתיד" ניצבות מספר דמויות פוליטיות לבנוניות אשר מתוך מניעים פוליטיים דווקא נמנעות מלתמוך באחד הצדדים בסכסוך בתימן. לדוגמה, ראש הממשלה הסוני תמאם סלאם (שבהעדר נשיא מכהן משמש כנשיא בפועל), סירב להביע תמיכה באחד הצדדים בלחימה. סלאם מזוהה אומנם עם ה-14 במרס, אך מיודד גם עם אנשי מחנה ה-8 במרס ובשל כך נבחר ב-2014 כמועמד מוסכם לראשות הממשלה בין שני המחנות. בעמדתו המאופקת שואף סלאם, ככל הנראה, לשמר את הקונצנזוס סביבו בקרב הצדדים היריבים. גם שר החוץ הלבנוני ג'ובראן באסיל המשתייך למפלגת "הזרם הפטריוטי החופשי", שומר על איפוק בנוגע להתרחשויות בתימן, זאת בניגוד לחמו ומנהיג מפלגתו מישל עוון. ייתכן כי באסיל הצעיר ובן העדה המארונית לוטש את עיניו לתפקיד הנשיאות הנכסף, ולכן מנסה לשמר תמיכה רחבה בקרב חברי הפרלמנט הלבנוני האחראים על בחירת הנשיא.
מי שגם כן נוקט בעמדה ניטרלית, אם כי אקטיבית יותר, הינו יושב-ראש הפרלמנט ומנהיג מפלגת "אמל" השיעית נביה ברי. ברי דרש משני הצדדים לבטא את חילוקי הדעות ביניהם בצורה פחות מתלהמת, זאת על-מנת לא לפגוע בשיחות הפיוס בין חיזבאללה למפלגת "העתיד". המנהיג השיעי אף ביקש מחבריו למחנה ה-8 במרס להימנע מלהתבטא על אודות הלחימה בתימן בפומבי. מעבר לכך, ברי אף הציע לאחרונה לארח שיחות פיוס בלבנון בין הצדדים הלוחמים בתימן. ייתכן כי מהלך זה של ברי נובע מרצון לייצר לעצמו תדמית "מתונה" ולהשיג רווח פוליטי על חשבון חיזבאללה - יריבו המסורתי בתחרות על תמיכת הקהילה השיעית בלבנון.
לעת עתה העימות בין המחנות הפוליטיים בלבנון מוגבל ל"מלחמת מילים", כאשר שני הצדדים נזהרים שלא לפגוע על-ידי שימוש באלימות באיזון הביטחוני העדין והשברירי השורר בלבנון. במקביל נראה כי עמיתיהם הפוליטיים של חיזבאללה ומפלגתו של חרירי, מנצלים את היריבות בין השניים על-מנת לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלהם. שלל הסכנות האורבות ללבנון כתוצאה מזליגת המלחמה המתמשכת בסוריה השכנה, כמו גם חוסר התפקוד של הממשלה הלבנונית, מאלצים את שלל הגורמים בלבנון "ללכת על ביצים" כדי להימנע מהתדרדרות פנימית נוספת. אך כפי שההיסטוריה של מדינת הארזים מלמדת אותנו, הדברים יכולים להשתנות במהירות. לבנון רגישה במיוחד להחרפת הסכסוך האזורי בין סעודיה ואירן, ושתיהן מושכות בחוטים של הפוליטיקה הלבנונית. כמו-כן, ככל שהאופוזיציה הסונית בסוריה צוברת הצלחות בקרבת הגבול הלבנוני, האיום לזליגת המלחמה לשטחה של ארץ הארזים הולך וגובר.
