סטודיו אנד ג'וי, עסק לעיצוב מתנות ופרחים, מתפאר ברקורד חברתי שמעטים יכולים לטעון לו: בשמונה שנות קיומו הוא שיקם 112 אנשים הסובלים מלקויות ומוגבלויות שונות. ועם זאת, מדגיש הבעלים, נדב עטיה, הסטודיו אינו עמותה ואינו נתמך על-ידי תקציבי ממשלה, קרנות או תרומות פרטיות. "הרעיון הוא לא להתייחס לאנשים האלה כנזקקים אלא כעובדים לכל דבר, שיש להם תרומה ייחודית לתת".
עטיה, ממקימי 'זר פור יו', הקים את סטודיו אנד ג'וי כמעט במקרה. "כשפרשתי מזר פור יו התכוונתי להקים מרכז לוגיסטי לעסקים דומים. הזמינו אותי למפעל מוגן לראות אם אוכל להעביר לשם חלק מהעבודות. ראיתי שם קבוצה גדולה של אנשים מוגבלים ומלאי שמחה. אחרי זה לקחו אותי למפעל של נפגעי נפש. הם היו די מבוהלים לראות אותי, והבהלה שלהם החזירה אותי עשורים אחורה".
פגיעות נפש אינן זרות לעטיה. כשהיה בן שנה וחצי, נפצע אביו במלחמת יום הכיפורים וסבל מהלם קרב קשה. המודעות להשלכות הנפשיות של לחימה הייתה אז נמוכה, ומשפחות נאלצו להתמודד לבדן עם אבות שחזרו עם נפש פגועה מהקרבות. "האנשים שפגשתי הזכירו לי ביקור שערכתי בגיל ארבע בבית חולים לחולי נפש שם היה אז אבי מאושפז, ואיך הוא הגיש לי בידיים רועדות מכונית מעץ שהכין עבורי בסדנת נגרות שערכו להם".
המראות, והזיכרון שהעלו בו, הביאו את עטיה להחלטה לשנות כיוון. "החלטתי לגנוז את התוכנית העסקית שלי, ולהכין תוכנית אחרת, להקמת עסק חברתי. לא ממקום של רחמנות אלא ממקום של העצמה", הוא מדגיש. "גדלתי עם אבא שמתמודד עם מחלת נפש לא פשוטה שהשפיעה על כל הבית, אבל אימא שלי מעולם לא נתנה לנו לרחם על עצמנו והובילה אותנו להצלחה. החלטתי שאני רוצה להקים עסק שבו ימדדו אנשים לפי היתרונות ולא לפי החסרונות. גם אם אדם לוקה בשבעים אחוז מהיכולות, עדיין בשלושים אחוז הוא טוב ויכול לתרום".
מי שולח אליכם את העובדים?
"משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד הביטחון. הם יודעים מה הקריטריונים שלנו להעסקה ושולחים אנשים בהתאם. הייחודיות שלנו היא שאנחנו עצמאים לגמרי ולא נתמכים על-ידי שום גוף, והעובדים מועסקים כעובדים לכל דבר עם כל התנאים הסוציאליים. מגיעים אנשים עם טווח רחב של התמודדויות: פיגור, מחלות נפש, מחלות שדורשות דיאליזה אבל משאירות את החולה פנוי בשאר הימים לעבודה. האנשים האלה משתקמים אצלנו ואנחנו חוסכים למדינה מיליון שקל בשנה של מרכזי שיקום ועלויות שיקום".
תשאלו את עטיה על סיפורי הצלחה, והם זורמים בשטף. "השתקמה אצלנו עיוורת שלמדה לשזור פרחים בלי לראות כלום! רק עם הסתמכות על חושים אחרים. היה לנו עובד שסבל מהלם קרב ולא יכול היה לעבוד במקום סגור, אז שילבנו אותו בצוות המשלוחים. הוא היה השליח הכי טוב שלנו. העבודה שיקמה אותו כל כך שהוא אזר כוחות ללמוד מקצוע, והיום הוא עובד כסוכן נסיעות בעסק רגיל. אנחנו מעסיקים פה מישהי שהגיעה עם סכיזופרניה כה קשה שהיה לנו ספקות גדולים לגביה: היום היא מדריכה פה והקימה אגודה של חולי סכיזופרניה. העבודה, החברה והמסגרת שאנחנו נותנים - זה משקם מאוד. יש אנשים שהתחתנו או שכרו דירה בזכות העבודה כאן".
עטיה משתבח גם בטיב היחסים בין העובדים. "האווירה החברתית היא משהו מדהים. היחסים הם ברמה הכי עמוקה של התחשבות, הבנה ועזרה. כל עובד חדש זוכה לסיוע מהוותיקים. הם משתפים זה את זה בהצלחות ומפרגנים מאוד. רק השבוע התחתנה אחת העובדות וכולם הגיעו ושמחו בשמחתה".
