כדי להיחשב תקשורת הוגנת, נוהגת התקשורת לאזן פחות או יותר בין שמאל לימין ולהציג את מגוון הדעות. הכלל הזה חל בעניינים פוליטיים אולם כאשר מגיע נושא הדיון לענייני דת ומדינה קיימת נטייה ברורה ומובהקת לחילון ולהשקפה המצדדת בהפרדת דת ומדינה. דוגמה לכך ניתן ללמוד מאופן הסיקור התקשורתי של סערת התחבורה הציבורית בשבת אותה חולל שר התחבורה ישראל כ"ץ בחודש אפריל.
המחקר שלפניכם נערך במהלך התקופה בה התחוללה אותה סערה תקשורתית, בימים שבין 6.4.15 ל-6.5.15. בחודש האמור בדק News1 כמאה דיווחים תקשורתיים בתקשורת המשודרת המחויבת לאיזון וכפופה לאסדרה, קרי: טלוויזיה ורדיו (למעט תחנות שידור דתיות). מן הממצאים עולה תמונה מדאיגה ביותר של חוסר איזון מובהק ובחלק מן המקרים אף פעלה התקשורת להתניע את המאבק בעד
תחבורה ציבורית בשבת. כמו-כן, איפשרה במה להצגת הנימוקים בעד תחבורה בשבת אך כמעט שלא איפשרה להציג את הנימוקים נגד, ודוברים שרואיינו או שדבריהם הוצגו בשידור היו לרוב אנשים לא-מלומדים שאינם בקיאים בתחום.
עיקר ההטיה מוטלת על עורכי התוכניות ועל כתבים חד-צדדיים ופחות על מגישים ומראיינים. 95 מהמרואיינים (82.6%) היו בעד תחבורה ציבורית בשבת, 14 נגד (12.17%) ושישה (5.2%) ניטרליים. במרואיינים נכללו גם דוברים שציטוטים מוקלטים ("סינקים") מדבריהם שולבו בתוך כתבות ומהדורות חדשות. המחקר כלל רק תוכניות חדשות ואקטואליה ולא תוכניות בהן עולים מאזינים לשידור, כגון "זהבי עצבני".
מבחינת המראיינים והמגישים המצב כאמור גרוע פחות אך עדיין ניכר חוסר איזון. מעל 74 מהראיונות (76.3%) היו ניטרליים. כדי הגדרת ראיון כניטרלי נעשתה הן במקרים בהם היו השאלות אינפורמטיביות והן כאשר השאלות היו לעומתיות. ברוב הראיונות לא עימתו המראיינים את התומכים בתחבורה בשבת עם התפישה הנגדית ונימוקיה - דבר המעיד על רדידות תקשורתית. אגב כך יצוין כי דווקא בתחנות הרדיו הדתיות, שכאמור לא נכללו במחקר, הציגו למרואיינים נגד תחבורה בשבת שאלות לעומתיות מהצד התומך בהפעלתה.
עוד עולה מן המחקר כי אף לא אחד (0) מן המראיינים/המגישים הביע עמדה נגד. לעומת זאת, 19 היו בעד (19.6%), מתוכם ארבעה אוהדים במיוחד. ארבעה שידורים נוספים (4.1%) לא היו בעד באופן מובהק, אך הראו נטייה בעד. ובסיכום, כשלושה-רבעים מהאייטמים הוגשו לצופים/למאזינים בצורה ניטרלית לעומת כרבע שהוגשו בצורה מוטה. מבין המגישים בלטו בהטיה
גיא מרוז ו
אורלי וילנאי (
ערוץ 10), איריס קול (רדיו ללא הפסקה) ו
עודד שחר (הערוץ הראשון).
- הערוץ הראשון - למעט במשדר "פוליטיקה", שמרו על ניטרליות בהגשה ובדיווח וכך גם ברוב המרואיינים, אך עדיין הייתה עדיפות למרואיינים בעד תחבורה ציבורית בשבת וכמעט ללא הבאת העמדה שכנגד.
- ערוץ 2 - ברוב הפעמים הייתה הקפדה על ניטרליות בהגשה ובדיווח, למעט ארבעה מהם, שניים בעד ושניים שנוטים להיות בעד. גם כאן הייתה העדפה ברורה למרואיינים בעד, ורק 5 היו נגד.
- ערוץ 10 - בפעמים רבות מדי לא נשמר האיזון בהגשה ובדיווח. רוב מובהק למרואיינים בעד. 4 הביעו עמדה נגד - 3 מהם בתוכנית אחת כחלק ממשאל רחוב לתוכנית "הכל כלול" כשמולם 10 שמביעים עמדה בעד.
- ערוץ הכנסת - בשניים מתוך שבעה מופעים היה הדיווח בעד תחבורה ציבורית בשבת. 11 מהמרואיינים היו בעד לעומת רק 2 נגד. נתונים אלה אינם מחמיאים לערוץ שקבע לעצמו לשמור על רמת איזון ורמה מקצועית גבוהות.
- חינוכית - כמחצית מהמנחים היו ניטרליים וכמחצית בעד. בניגוד ליתר הערוצים, היה מגוון המרואיינים די ניטרלי.
- קול ישראל - ברשתות קול ישראל די הקפידו על ניטרליות כיאה לשידור ציבורי, אך לא ראיינו איש שדיבר נגד תחבורה ציבורית בשבת. ההתייחסות לנושא זה הייתה חלשה יחסית ליתר תחנות הרדיו.
- גלי צה"ל - התחנה הצבאית נתנה את הסיקור הרחב ביותר למאבק. למעט חריגים, כמעט בכל המקרים היו הדיווח וההגשה ניטרליים. אולם מול מספר גדול מאוד של מרואיינים בעד רק שני מרואיינים היו נגד. לזכות גל"צ ייאמר כי למרות שעורכים וכתבים נכשלו באיזון, היו חלק גדול מהמראיינים בעלי ראייה רחבה יותר של התמונה וידעו גם להציג שאלות לעומתיות.
- הרדיו האזורי - למעט מקרים בודדים, שמרו בתחנות הרדיו הכפופות לרשות השנייה על ניטרליות בהגשה ובדיווח. אולם כלל לא ניתן ביטוי לעמדה המתנגדת לתחבורה ציבורית בשבת, ובעוד שעורכים העלו לשידור מרואיינים רבים בעד, הם לא טרחו להביא אפילו אחד שידבר נגד.