שליש מילידי ישראל סבורים, כי העלייה הגדולה ממדינות ברה"מ לשעבר, הזיקה או לא תרמה לכלכלת ישראל. כך עולה מסקר שערך מכון "מאגר מוחות", לקראת כנס בנושא 25 שנה לעלייה הרוסית שהתקיים במכון להגירה במרכז האקדמי רופין. תרומתה של העלייה לתרבות ולפוליטיקה המקומית זכתה להערכות נמוכות אף מזו. ועדיין הן מעניינות פחות. מדוע? כי תרבות זה מושג שנתון לפרשנות וכל אחד יקבע לעצמו מהי. לגבי השקפות פוליטיות בכלל אין צורך להרחיב. תרומה לכלכלה, לעומת זאת, היא עניין מוחשי, כזה שניתן לאמוד בחישובים מספריים וגרפים. תפיסות מוטות בהקשר הזה, הן במקרה הטוב חוסר ידע ובמקרה הרע בורות שניזונה מסטריאוטיפים.
את ההשפעות של גל העלייה על הכלכלה אפשר לחלק להשפעות בטווח הקצר ובטווח הארוך. בקבוצה הראשונה, נמנות בעיקר השפעות שליליות, ביניהן עלייה במחירי הדיור וירידה באיכות כוח העבודה. כששאלת הדיור יחסית ברורה - המדינה לא הייתה מוכנה ל"תופעה פתאומית" של ביקוש לדיור עבור קרוב למיליון עולים - סוגיית איכות כוח העבודה דורשת הסבר. למרות שהעולים, בממוצע, היו משכילים יותר מהוותיקים, ההון האנושי של רבים מהם לא התאים בעת ההגעה לצורכי שוק העבודה המקומי. לעיתים קרובות הם השתלבו בעבודות שאינן הולמות את מיומנותם המקורית (תופעת "פרופסור מנקה רחובות" ותחילת העידן "יש נשק?"), ובכך תרמו תרומה שלילית לאיכות כוח העבודה הכללי במשק. נדגיש, שאנחנו עדיין בהשפעות לטווח הקצר, הרי שעל-פי הנתונים של בנק ישראל, תוך עשור המצב התהפך-בעקבות רכישת מיומנויות מתאימות על-ידי עולי שנות ה-90, בשנות ה-2000 התרומה הפכה לחיובית.
מה לגבי ההשפעות לטווח הארוך?
נתחיל ממשחק אסוציאציות: מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש, כשמדברים על כלכלת ישראל? נכון, ההיטק. ומה הקשר של עולי שנות ה-90 ל"גאוות היחידה הלאומית" שלנו? לפי מחלקת המחקר של הכנסת, קשר ישיר מאוד. צמיחת ענף ההיי-טק בישראל בעשורים האחרונים התבססה על הון אנושי בעיקרמשלושה מקורות: מוסדות אקדמיים בעיקר בתחום ההנדסה, בוגרי יחידות הטכנולוגיה בצה"ל ובמערכת הביטחון, וגל העלייה מברית-המועצות לשעבר.
למען המחשה נביא כמה מספרים: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2007 הועסקו בהיי-טק 248.3 אלף איש, שהיו כ-11%מכלל השכירים במשק. מהמועסקים בענף ההיי-טק כ-24% היו עולי שנות ה-90 ואילך, כ-10.2% היו עולים ותיקים, ובסך הכול כ-34.1% היו עולים. בשנים 1995-2007 חל גידול של כ-133,000 במספר המועסקים בענף ההיי-טק, מהם כ-44,000 עולים משנות ה-90 ואילך, שהם כ-33% מסך הגידול. משקל תוצר ההיטק בתוצר העסקי גדל מכ-8% בשנת 1990, עד כ-17.3% בשנת 2009.
והנה לכם עוד כמה נתונים: ערב גל העלייה, בשנת 1989, היו בארץ כ-27,000 מהנדסים ואדריכלים. בשנות ה-90 עלו לישראל יותר מ-60,000 מהנדסים ואדריכלים נוספים. רק כ-16% מהם מצאו עבודה בתחום, אך השתלבותם המקצועית של אלו שהצליחו, גרמה לעלייה של כ-60% במספר המהנדסים והאדריכלים- 45,000 בשנת 1995.
אחרון חביב ברשימה שלנו (מפאת מגבלות היקף הכתבה) הוא תחום הרפואה. בשנת 1989 היו בישראל כ-15,000 רופאים מתחת לגיל 65. בסוף שנת 2000 המספר עלה ל-23,688 אלף, כלומר גידול של כ-58% בעשור. באותה התקופה, הונפקו כ-13,00 רישיונות לעסוק ברפואה, מתוכם 8,000 לעולי שנות ה-90. בין השנים 1990 ל2000, עלה שיעור הרופאים לכל אלף אנשים באוכלוסייה, מ-3.1 ל-3.7, שיעור גבוה מהמקובל במדינות המפותחות. 38% מכלל הרופאים המועסקים בשנת 2000, היו יוצאי ברית המועצות לשעבר, שעלו אחרי 1989.
אוכלוסיית רופאים - עולים הייתה צעירה לעומת עמיתיהם הוותיקים: כ66% מכלל הרופאים העולים היו מתחת לגיל 45, לעומת 40% מכלל הרופאים המקומיים. ואם כבר מדברים כלכלה, בואו נתרגם את זה לכסף: עלות הכשרת רופא מחולקת לעלות בשלב הפרה-קליני (שלוש שנות הלימוד הראשונות), שהיא כ-70,00 שקלים מדי שנה לסטודנט; עלות השלב הקליני (שלוש השנים שלאחריהן) שהיא כ-120,000 ש"ח בשנה לסטודנט. הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה מממנת בשלב הפרה-קליני כ-30,000 ש"ח בשנה לסטודנט,כלומר עלות הכשרת רופא למדינה מוערכת ב-219,000 ש"ח. החיסכון למשק מכך שלא היה צורך בהכשרת 8,000 רופאים אשר הגיעו מחבר העמים היה כ-1.7 מיליארד ש"ח.
מה לומדים משלל הנתונים המוצגים? - ששליש מילידי ישראל טועים. תרומתה הכלכלית של העלייה הגדולה הייתה אדירה ובמובן הזה המומחים תמימי דעים. במילים האלו ניתן היה לסגור ולחתום את הנושא. אבל אני אוסיף עוד נקודה: עצם השיח סביב השאלה "האם העלייה הייתה טובה לישראל", 25 שנים אחרי, הוא בעייתי ובמובן מסוים גם פוגעני. חברים, מאוחר לעשות הפלה! למען העתיד המשותף שלנו, בואו ניפטר מהבורות והחשיבה הסטריאוטיפית, נסכים על העובדות ונשאל שאלות לגבי 25 השנים הבאות.
