בימים אלה מציינת המדינה האיסלאמית שנה לקיומה כיישות אוטונומית השולטת על מרחב גאוגרפי המתפרש לשטחים בעירק ובסוריה - שתי מדינות מרכזיות במזרח התיכון. בבואו לסכם לעצמו את השנה הראשונה לכהונתו כח'ליף של המדינה האיסלאמית, יכול
אבו בכר אל-בגדדי להכתיר את ההימור שלקח, כהצלחה, לפחות בינתיים.
בגדדי עצמו הצליח לשרוד כמה ניסיונות התנקשות בחייו והמיזם של המדינה האיסלאמית לא קרס, על-אף הלחץ הבינלאומי שמופעל נגדה. כך, למרות שנבלמה תנופת כיבושיה של המדינה האיסלאמית, אשר החלה בעקבות הקמת דאעש באפריל 2013, יש לה הישגים טריטוריאליים חדשים גם בעירק (רמאדי) וגם בסוריה (פלמירה). גם האבדות הלא מבוטלות שספגה בעירק ובסוריה, לא בלמו את זרם המצטרפים החדשים לשורותיה. על-פי דיווחים, המתפרסמים במערב, מספרם אף גדל בהתמדה וכבר עולה בהיקפו על מספרם של כלל המתנדבים אשר ביקשו ללחום נגד צבא ברית המועצות בעתו, והצטרפו במשך עשור לשורות המוג'אהדין באפגניסטן.
הפעילות הצבאית של כוחות הקואליציה הבינלאומית נגד המדינה האיסלאמית בעירק ובסוריה בשנה שחלפה, אשר באה לידי ביטוי בעיקר בהפצצות מהאוויר ובייעוץ, לא הביאו למפלתה ונראה, כי היעדר הישגים משמעותיים בפעילות זו, מאפשר לבגדדי להמשיך ולהקרין כלפי תומכיו, דימוי של הצלחה וחוסן. דימוי זה מועצם באמצעות אסטרטגיה תקשורתית אינטנסיבית, המנוהלת באופן מרוכז ומתוחכם בידי העושים במלאכה ובאופן מבוזר בידי תומכיה ברחבי העולם, דרך מגוון של ערוצי המדיה החברתית.
נשבעו לו אמונים
גם בתוך מחנה הג'יהאד העולמי הצליח בגדדי לבסס את מעמדו, בעקבות ההפיכה שביצע עם מינויו העצמי לח'ליף, כשהוא העמיד את עצמו במעמד עליון על פני זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה. בעקבות הפילוג שנוצר בשורות הג'יהאד העולמי, פנו ארגונים וקבוצות שונות ברחבי העולם אל המדינה האיסלאמית, כדי להצטרף לשורותיה כשותפים-כפיפים. אומנם הקבוצות המרכזיות, המשתייכות למערכת הבריתות של אל-קאעידה ובהם אל-קאעידה בחיג'אז, אל-קאעידה במגרב האיסלאמי, 'שבאב' הסומאלי, ג'בהת אל-נוצרה ואקי"ס (אל-קאעידה בתת היבשת ההודית), לא נטשו אותה, אך ארגונים אחרים כדוגמת אנצאר בית אל-מקדס בסיני, בוקו חראם בניגריה, וקבוצות באפגניסטן, בקווקז ובפיליפינים כבר נשבעו אמונים לבגדדי.
זאת ועוד, המדינה האיסלאמית ניצלה את האנרכיה וחולשת השלטון המרכזי בלוב, בתימן ובתוניסיה, בעקבות אירועי האביב הערבי, על-מנת לשגר אליהן קבוצות לוחמים מאומנות משורותיה, אשר חברו לקבוצות מורדים מקומיות, ויחד גיבשו קואליציות צבאיות אפקטיביות. לאחר שכוחות אלה ביססו את שליטתם באזורים נרחבים במדינותיהם, והקימו בהם אזורי בסיס ("וליאתים") ברוחה ובצלמה של המדינה האיסלאמית, הם נשבעו לה אמונים וצורפו כשותפים-כפיפים לשורותיה. כך למשל, משמשת לוב, שבה מתרחבים האזורים, הנתונים להשפעת המדינה האיסלאמית, כזירת אימונים ומקלט של המדינה האיסלאמית והיא אף עשויה לשמש בעתיד כאזור אלטרנטיבי לעת דחק במקרה של אובדן משמעותי של שליטתה בשטחים בעירק ובסוריה.
בשנה השנייה לקיומה צפויה המדינה האיסלאמית להמשיך ולהיאבק נגד שלל יריביה. בעירק, הם כוללים את צבא עירק, המיליציות העממיות השיעיות (חשד אל-שעבי) והכוחות הכורדיים אשר פועלים בסיועם של כוחות הקואליציה הבינלאומית ומשמרות המהפכה האירניים. כוחות אלה ימשיכו לפעול על-מנת לשחרר מידי המדינה האיסלאמית את השטחים המרכזיים שאותם כבשה, בראשם, העיר מוסול, ואזורים במערב עירק. במקביל, יושפע עתידה של המדינה האיסלאמית מההתפתחויות במלחמת האזרחים הנמשכת בסוריה כבר למעלה מארבע שנים. אם משטרו של אסד יקרוס, כפי שרבים מנבאים, תנסה המדינה האיסלאמית להשתלט על סוריה, תוך מאבק בגורמי האופוזיציה השונים הפועלים בה ובכללם גורמים ג'יהאדיסטיים-סלפיים, כדוגמת ג'בהת אל-נוצרה ושותפיה מקואליציית "ג'ייש אל-פתאח". היה והדבר יעלה בידיה, הוא יתרום לגיבוש מעמדה כשחקן אזורי משמעותי. עם זאת, במצב כזה קיימת סבירות גבוהה להגברה משמעותית בפעילות הקואליציה הבינלאומית נגדה, כדי למגרה בשל המשמעויות הנובעות משליטתה באזור כה מרכזי במזרח התיכון.
שימוש בטרור בינלאומי
סוגיה מרכזית נוספת העלולה להשפיע על עתידה של המדינה האיסלאמית קשורה בחשש, המטריד את מנהיגי מדינות המערב ושירותי הביטחון שלהן באשר לכוונותיה של המדינה האיסלאמית להוציא לפועל מערכת טרור בתחומן. עד כה, רוב הפיגועים שהתרחשו בשנה האחרונה באירופה, בצפון אמריקה ובאוסטרליה הוצאו לפועל ביוזמה מקומית של פעילים בודדים או זוגות, מתוך הזדהות עם המדינה האיסלאמית ולעתים אף בשמה, זאת מבלי ששוגרו על-ידי מפקדיה או שפעלו ישירות מטעמה. עם זאת, החשש הוא, כי המדינה האיסלאמית תשתמש בטרור בינלאומי, כדי לנקום על פעילות הקואליציה הפועלת נגדה וכדי לערער את גיבושה ואת התמיכה בה. העובדה, כי צעירים מערביים רבים, בעיקר אירופים, כבר הגיעו לסוריה ולעירק ואומנו בלוחמת טרור וגרילה, צברו ניסיון קרבי בלחימה וספגו אינדוקטרינציה סלפית-ג'יהאדיסטית, מאיימת לבוא לידי ביטוי בפעילות טרור עתידית במדינות המערב, בהשראה או בשליחות המדינה האיסלאמית.
התוכנית האסטרטגית אותה גיבש הגנרל ג'ון אלן - השליח הנשיאותי המיוחד לקואליציה הבינלאומית, המרכז מטעם הנשיא אובמה את פעילות הקואליציה במטרה להביא לבלימתה ולהבסתה של המדינה האיסלאמית - צפויה להציב בפני הקואליציה אתגר רציני ומורכב הרבה יותר מזה שמולו התמודדה בשנה הראשונה לקיומה. תוכנית זו כוללת חמישה מאמצים מרכזיים:
1. פעילות צבאית לצמצום השטחים בהם היא שולטת לקטיעת הרצף הטריטוריאלי בו היא מחזיקה;
2. פעילות לניתוק המדינה האיסלאמית ממקורותיה הכלכליים באזורי השליטה שלה ומהמערכת הפיננסית הגלובאלית;
3. יצירת אזורי מחסה ומקלט בטוח לאוכלוסיות המקומיות, שיאפשר להן לנהל חיי שגרה;
4. עצירת זרם הלוחמים הזרים, המגיעים לסוריה ברובם דרך הגבול הטורקי;
5. פעילות פיזית והסברתית נגד מערכת הפצת המסרים והתעמולה של המדינה האיסלאמית ברחבי העולם. מערכה זו חייבת להתנהל בראשות גורמים מוסלמיים בשיתוף פעולה עם המדינות החברות בקואליציה הבינלאומית.
לבלום - לחלוטין ומיד!
מתקפות הטרור שבוצעו בסוף יוני 2015 בתוניסיה, בכווית ובצרפת מעידות יותר מכל, כי המערכה להבסת המדינה האיסלאמית צפויה לגבות מחיר דמים כבד מאזרחים חפים מפשע במקומות שונים ברחבי העולם ולא רק בעירק ובסוריה. אולם פעולותיה והאידיאולוגיה שבשמם מבצעת המדינה האיסלאמית את מעשי הזוועה שלה, תוך קריאת תגר נגד הקודים והנורמות המוסריות, החברתיות והמשפטיות של החברה האנושית במאה העשרים ואחת, מחייבות את הבסתה המוחלטת. אם היא לא תיבלם ומהר, אנו צפויים למראות זוועה רבים, דומים לאלה גם במהלך השנים הקרובות.
ישראל אשר עוקבת בערנות אחר המתרחש בגבולותיה ורואה עצמה חלק מהקואליציה הבינלאומית נגד המדינה האיסלאמית חייבת לקחת בחשבון, כי גם היא תהווה יעד להתקפות מצידה או מצד שותפיה בעתיד, בין אם מגבולותיה או בחו"ל, חייבת לתמוך ולסייע ככל יכולתה לפעילות זו ולהיערך מודיעינית ומבצעית לסיכול ולפגיעה במי שינסה לתקוף את אזרחיה בגבולותיה ואף בחו"ל.
