ראש הממשלה רנצי, ידידי מתאו, Benvenuto a Israel. ברוך הבא לישראל, ברוך הבא לירושלים. מתאו, אתה מתקבל כאן כידיד אמת של ישראל, כמנהיג שיוצא בעד האמת ונגד השקר; בעד שלום-אמת ונגד חרמות. כולנו מעריכים את המנהיגות ואת התנופה שהבאת לאיטליה. רפורמות כלכליות נועזות הן אף פעם לא קלות, ורפורמה שאתה מנסה להנהיג עכשיו בשיטת הממשל במטרה להשיג יציבות ומשילות – שוחחנו אמש באריכות על כך, ונדמה לי שיש לנו הרבה מה ללמוד מהמאמץ הזה שאתה עושה. ושוחחנו גם על הדברים הגדולים שאנחנו יכולים להשיג יחד, בטכנולוגיה, בכלכלה, במסחר, בתרבות, במדע, בביטחון, בסייבר, בשיתוף פעולה במדינות שלישיות.
העולם שלנו משתנה במהירות. חלק מהשינויים הם כמובן מאיימים ומאוד מאתגרים, אבל חלק מהשינויים הללו יוצרים הזדמנויות גדולות, ואיטליה וישראל הן שתי מדינות דינמיות, עם מידה בלתי רגילה של יצירתיות וכישרון, ואני מאמין שיחד נוכל להשיג הרבה יותר בכמה וכמה תחומים מאשר כל אחד מאתנו לחוד. וכשאנחנו יחד פונים אל העתיד, אנחנו ניצבים על יסודות של עבר מפואר, שמעשיר את תרבותנו ויוצק בנו ביטחון ביכולתנו לעצב עתיד חדש וטוב יותר למדינותינו.
אני יודע שאתה מרגיש כאן בירושלים, ממש כמו ברומא או בעירך פירנצה, שהחדש נשען על הישן. רומא וירושלים מהוות שניים מהיסודות הבסיסיים ביותר של הציוויליזציה המערבית, החופשית, הנאורה. התרבויות שלנו שלובות זו בזו, והן השפיעו השפעה עצומה על ההיסטוריה. תורת המוסר היהודית הביאה לאנושות ערכים של צדק, אמת ואהבת האדם, ותורת המדינה שהתגבשה ברומא עיצבה את סדרי השלטון של עולמנו. וגם בעידן המודרני, כפי שאמר היושב-ראש, נמשכה הזיקה בין רומא לירושלים. תנועת התחייה הלאומית באיטליה, הריסורג'ימנטו, השפיעה רבות על התעוררות הלאומיות היהודית.
אולי הציוני הראשון – אחד מהשלושה הראשונים – לפני למעלה מ-160 שנה, משה הס, כתב את הדברים הבאים. הוא אמר: עם שחרור עיר הנצח שעל גדות נהר הטיבר, מתחיל שחרור הנצח שלמרגלות הר המוריה; תחייתה של איטליה מבשרת על תחייתה של היהדות.
אבות הציונות, כמו הרצל ונורדאו, שאבו השראה מאבות התנועה הלאומית האיטלקית, ממציני וגריבלדי. בינואר 1904, כמה חודשים לפני שמת בגיל 44, נפגש הרצל ברומא עם האפיפיור ועם מלך איטליה ויטוריו עימנואלה, והוא רשם ביומנו את דברי המלך אליו. המלך אמר לו: אני שמח שהסתלקתם מתוכנית אוגנדה; אהבתכם לירושלים מוצאת חן בעיני. כנראה גם מצאה חן בעיניו של הרצל.
בין ממשיכי דרכו הבולטים של הרצל היה זאב ז'בוטינסקי, האב המייסד של תנועתי. בצעירותו, ז'בוטינסקי למד משפטים ברומא. הוא כותב: אם יש לי מולדת רוחנית, הרי היא איטליה. בין השאר, על בסיס הדוגמה של איטליה, הדוגמה של התקומה הלאומית המוצלחת באיטליה, ראשי הציונות סללו את הדרך להגשמת שאיפותינו הלאומיות בארץ-ישראל. הקמנו מדינה משלנו, אבל לא לפני שידענו את הגדול באסונות שפקד אותנו, השואה. בביקורך ב"יד ושם" יכולת לעמוד על תוכנית ההשמדה השטנית של הנאצים, שהכחידה שישה מיליון מבני עמנו, ורבים רבים מיהודי איטליה.
לאחר השואה קמנו מתהומות וטיפסנו לפסגות. ישראל היא מדינה דמוקרטית, מתקדמת, משגשגת. מאז עצמאותנו אנחנו שוקדים על פיתוח קשרי ידידות עם מדינות בחמש היבשות, ותמיד ראינו באיטליה בעלת-ברית חשובה, מרכזית, באזור הים התיכון. אני חייב להגיד לך שזה גם מלווה לא רק באינטרסים אלא גם בסימפתיה גדולה. אנחנו אוהבים את השפה האיטלקית, יש לה ניגון מיוחד; אנחנו מתפעמים מן האמנות האיטלקית, שהגיעה באמת לשיא בהיסטוריה בתקופת הרנסנס, והיא עדין מגיעה לגבהים גדולים כל הזמן; אנחנו אוהבים את המטבח האיטלקי – אני מעיד על זה באופן אישי אבל הוא תפס מקום של
כבוד בכל שולחן ישראלי; ואנחנו גם אוהבים, מתאו, את הכדורגל האיטלקי וגם את קבוצת "פיורנטינה". אנחנו אוהבים את איטליה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אמרת את זה גם לנשיא ארגנטינה.
ראש הממשלה
בנימין נתניהו:
אנחנו אוהבים הרבה, אבל אנחנו אוהבים את איטליה. ותאמין לי, שאני מדבר פה בשם כל חלקי הבית.
(מחיאות כפיים)
העיצוב האיטלקי הוא שם נרדף לאיכות ואסתטיקה – מאופנה דרך עיצוב תעשייתי משובח ודרך אדריכלות נפלאה. יש פה פוטנציאל עצום של שיתוף פעולה בינינו, כי החיבור בין שני העמים המוכשרים והיצירתיים שלנו יכול לפרוץ להרבה תחומים חדשים בעולם, והביקור שלך כאן יסייע לחזק עוד יותר את הקשרים האיתנים בינינו.
זו ידידות אמיצה ואמיתית ומאוד אופטימית. מאוד אופטימית. אתה יודע, מתאו, שהיחסים המצוינים בין איטליה לישראל, בין רומא לירושלים, לא תמיד היו כך בעבר. עברנו חורבן וגלות, אבל מעולם לא שכחנו את ארצנו. המנורה שאותה נשאו על כתפיהם גולי יהודה, אותה מנורה שחקוקה על שער טיטוס ברומא, היא משמשת כסמל של מדינתנו הריבונית. אנחנו מבקשים להדליק במנורה הזאת אור גדול; אור גדול אל מול החושך שאופף חלקים נרחבים מאזורנו.
עליית האיסלאם הקיצוני הפכה את המזרח התיכון לאלים ומסוכן, ומשם האש מתפשטת לאפריקה, לאירופה, לאסיה, לכל חלקי העולם. המרחב שאנחנו חיים בו רווי אש ודם. הקנאות האיסלאמיסטית שוטפת ערים וארצות. היא מביאה למעשי טבח אכזריים והיא מחוללת זוועות שעומדות בניגוד מוחלט לכללי המוסר הבסיסיים.
אירן, שחותרת לייצא את המהפכה החומייניסטית לרחבי העולם, מוסיפה לקרוא יום-יום להשמדת ישראל. היא מפיצה טרור רצחני, היא מערערת את היציבות ברחבי המזרח התיכון. אני אומר בצורה הברורה ביותר: הסכם הגרעין שנחתם עם אירן בשבוע שעבר מאיים לא רק עלינו, הוא מסכן גם אתכם באירופה. הוא מסכן את ארצות-הברית, הוא מסכן את הקהילה הבינלאומית כולה. ההסכם משאיר בידי אירן את היכולת להשיג ארסנל של פצצות גרעין בתוך כעשור, מקסימום בתוך 15 שנה, משום שאז יוסרו כל המגבלות על אירן לייצור צנטריפוגות מתקדמות, וגם לא מתקדמות, ולהעשיר אורניום לכל רמה שירצו, ואז אירן תוכל לפרוץ להרבה פצצות גרעין בזמן אפסי ובלגיטימיות בינלאומית. העסקה גם תעשיר את קופתה של אירן כבר עכשיו במאות-מיליארדי דולרים, 100 מיליארד לפחות בשנה הראשונה; כסף שישמש אותה להגברת תוקפנותה באזור ולהפצת טרור למדינות רבות. בישראל ובמדינות רבות במזרח התיכון יש הסכמה רחבה – זהו הסכם רע שצריך להתנגד לו.
אני חייב לומר שאירן, "חיזבאללה" ו"חמאס" מצד אחד, ו"
דאעש" ו"אל-קעאידה" ודומיהם בצד השני, לא רק שהם מאיימים על כולנו, הם גם מחבלים בסיכוי להגיע להסדר שלום עם שכנינו הפלשתינים. מדוע? כי בעבר חתמנו על הסדרים, נקטנו צעדים, פינינו שטחים, והשטחים הללו נתפסו כולם על-ידי גורמי הטרור של האיסלאם הקיצוני שירו מהם אלפי טילים על ערינו ועל יישובינו. מובן מאליו שאנחנו לא נחזור על הטעויות הללו שוב. אנחנו רוצים בשלום עם שכנינו הפלשתינים, אבל, ידידי מתאו, זה חייב להיות שלום אמיתי, שלום מוצק: אמיתי בזה שהפלשתינים שמבקשים מאתנו להכיר בזכויותיהם הלאומיות יכירו סוף-סוף בזכותו של העם היהודי למדינה משלו במולדתו, מדינת ישראל; מוצק בזה שיהיו סידורי ביטחון ופירוז בשטח, שימנעו את תפיסתו על-ידי גורמי טרור. ודבר זה מחייב נוכחות ביטחונית ישראלית ארוכת-טווח בכל הסדר, אם יהיה כזה.
מדינות אירופה, שחלקן ממהרות למתוח ביקורת אוטומטית על ישראל, בלי לבדוק את העובדות – חלקן, לא כולן – המדינות הללו תוכלנה לקדם שלום-אמת רק כשתכרנה בשני העקרונות הבסיסיים הללו, הכרה הדדית וביטחון לישראל. אבל הן תוכלנה לעזור גם בדברים אחרים. אני שמעתי את הרעיונות שלך על יוזמות כלכליות נרחבות, שיכולות לעזור לשכנינו הפלשתינים בשילוב גורמים רבים באזור ומחוצה לו. התקדמות מדינית אחראית מפוקחת, מבוססת על הכרה הדדית ועל ביטחון, בצד מאמץ כלכלי גדול, יזמי, להשקעות – לא לכסף שירד לטמיון, להשקעות – לטייב את חייהם של כל שכנינו, בוודאי הפלשתינים. אני מאמין שזהו הכיוון הנכון שבאמצעותו אנחנו צריכים להתקדם.
ישראל היא מגדלור של מוסר, חופש וקדמה בים סוער, מוצב קדמי של העולם המערבי. ולכן אנחנו מצפים ממדינות המערב לעמוד יחד אתנו. אנחנו חלק מכם. עלינו לעמוד יחד מאוחדים ומלוכדים מול האיומים המשותפים. פגיעה בישראל תהווה פגיעה, בסופו של דבר, גם באירופה. עלינו לשלב ידיים במאבק המדיני והצבאי, ואני מוסיף, גם במערכה על ניצחון האמת.
הרצל, שאותו הזכרתי קודם לכן, לימד אותנו שאנחנו חייבים להילחם בטיעונים האנטישמיים השקריים. ואני רוצה לשבח אותך, מתאו, על זה שאתה מתייצב בצורה איתנה, נחרצת. אינך נסוג אל מול האנטישמיות. אני חושב שכל הבית כאן מצדיע לך ומוחא לך כפיים.
(מחיאות כפיים)
אנחנו מנהלים היום מאבק מדיני וביטחוני צודק מאין-כמוהו, ובמקביל אנחנו פועלים להדוף את השקרים וההשמצות שמוטחים במדינתנו ובעמנו. האנטישמיות החדשה כמובן לובשת צורה בוטה של אנטי-ציונות ואנטי-ישראליות. אנחנו מתגוננים באומץ בפניה, אף-על-פי שישראל מואשמת על לא עוול בכפה. אני רוצה להבהיר, לא שאנחנו חסינים מביקורת, לא שאנחנו חפים מטעויות. אבל כשמציינים אותנו בצורה מעוותת, כמקור של כל הרוע בעולם, אנחנו יודעים שזה שקר גס, שמעלה לנו זיכרונות ברורים מן העבר. היחס של האנטישמים החדשים נגד מדינת היהודים הוא המשך ישיר לאנטישמיות הישנה, ליחסה ליהודים במהלך הדורות. מעלילות הדם בימי-הביניים, דרך משפט דרייפוס, דרך תעמולות הכזב של הנאצים, משפטי הראווה של סטלין. היהודים עמדו תמיד למשפט בלתי צודק בהיסטוריה, והיום מדינת היהודים עומדת למשפט מכור אצל חלק מהקהילה הבינלאומית, משפט שתוצאותיו ידועות מראש. אבל קיים הבדל מהותי אחד: בניגוד לעבר, כיום יש לנו כוח – כוח להתנגד למבקשי רעתנו, כוח להילחם בסכנות, כוח להזים את השקרים שטופלים עלינו וכוח לכונן בריתות עם מדינות נאורות, כמו זאת שלך, שמתייצבות נגד השקר ובעד האמת.
ז'בוטינסקי, שאותו הזכרתי קודם לכן, כתב גם באיטלקית. וגם כשהיה כותב בשפות אחרות, היה משתמש במילה אחת – אחת – באיטלקית, כשהוא רצה להביע את כעסו והתנגדותו לדברים בלתי צודקים. המילה שהוא השתמש בה היא "באסטה", די, enough. אז אנחנו אומרים לאנטישמיות, לתרבות השקר, לחרמות – אנחנו אומרים לכולם: "באסטה". ואנחנו אומרים לך: ברוך הבא.
אני מבקש להביע את הערכתי העמוקה לתרומתך לחיזוק ברית הידידות בין מדינותינו. אני מברך אותך ואת המשלחת מאיטליה, שהגיעה אתך לארץ. אזרחי ישראל כולם מוקירים אתכם ומודים לכם בכל לב. ויווה איטליה, ויווה ישראל.
