ב-15.6.2015 התנהלה שיחת SMS בין ניצב
אפרים ברכה ז"ל ובין כתב מעריב לענייני משפט אבירם
זאנה, שם עדכן אפרים ברכה את אבירם על כי הבדיקה המשטרתית בתיקו של ראש הממשלה עברה משלב בדיקה לשלב חקירה. הידיעה הזו הפכה
לכותרת במעריב כבר באותו יום.
בהמשך פורסם בשלושה מקומות שונים שאבירם זינו הסיק שהידיעה שבמסרונים הייתה לא נכונה, והוא חשף את המסרונים ומקורם בפני מח"ש. על-פי התיאור של
רביב דרוקר, הוא שמע את הסיפור לפרטיו בגוף ראשון מפי אבירם זינו.
ראו כתבה בנושא מה-30/6 של
יואב יצחק - (
קישור-1).
ראו מה כתב ב-6/7 רביב דרוקר - (
קישור-2)
ראו מה כתב בנושא ב-1/7 אמיר זוהר - (
קישור-3).
ב-15/7 פרסם אריק בכר, מזכ"ל
מועצת העיתונות, באתר המועצה
ציטוט מדברי נשיאת מועצת העיתונות השופטת בדימוס
דליה דורנר לעיתון גלובס: "בעולם העיתונות והאתיקה המקצועית, שמירה על מקור זה דבר חשוב ביותר, ויש אפילו הגנה משפטית על חיסיון עיתונאי, ולא בכדי,... לכאורה, המעשים שביצע העיתונאי אבירם זינו מהווים עבירה אתית חמורה, ולכן הזמנתי כל עיתונאי שבקי בעניין הזה למסור תלונה למועצת העיתונות, כדי שאנחנו נברר את העניין במסגרת בתי הדין לאתיקה. לא חלה חובה על עיתונאי להסגיר את מקורותיו; להפך - הוא אמור לשמור עליהם".
מעבר לתמיהה בכל הנוגע לתקינות של בקשה פומבית של נשיאת המועצה לקבלת תלונות, אשר לטעמי איננה נראית טוב, ומעבר לתמיהה מדוע מזמינה הנשיאה תלונות דווקא מעיתונאים ולא מאחד האדם, ניתן היה לצפות לבדיקה עמוקה של הנושא על-ידי המועצה, אך מה רבה הייתה ההפתעה לראות ב-29.8.2015 את הידיעה שהתלונה
נגנזה, בנימוק: "תלונה שבנדון מצריכה חקירה ובירור עובדתי. כלים אלה אינם מצויים בארגז הכלים של מועצת העיתונות, אשר אין לה את הסמכות ו/או את היכולת לבצע חקירה. סמכויות אלה נתונות בידי גורמי אכיפת החוק/בית המשפט".
אז האם ההר הוליד עכבר? האם סוף מעשה הוא כבר לא במחשבה תחילה? האם מועצת העיתונות ונשיאתה טיפסו על עץ גבוה מידי? אבל למה לרדת? - הרי העובדות הן די ברורות וגלויות, ומדוע לא לדון בהן? יש תמונות, יש עדות שמיעה מיד ראשונה של הפרטים, יש אינדיקציה מיד ראשונה על הרהורי חרטה, דרוקר הרי כותב כדלקמן: "זינו סיפר לי, לתדהמתי, שהוא הלך וחשף את ברכה כמקור למחלקה לחקירות שוטרים והעביר להם את הסמסים ומה דעתי, כי גם הוא קצת מתחרט ולא בטוח שעשה את המעשה הנכון".
אז איזה ספק יש כאן?, ואולי הספק הקיים הוא האם חל חיסיון גם על מקורות שמעבירים מידע לא מדויק לעיתונאים, אבל בכך ודאי שחייבת מועצת העיתונות לדון, ואז, רק אז, לאחר שתקבע עמדה אתית עקרונית היה מקום לבחון אם יש בידה הכלים להבחין אם הייתה הטעיה על-ידי המקור או הייתה טעות
בתום לב.
מאוד מפתיע שפיל ענק, קריאה של נשיאת המועצה לתלונות שתבואנה על מעשים מהווים לכאורה עבירה אתית חמורה הפך בקושי למיקרוב, ומפתיע עוד שאותה תלונה מוזמנת, נדחתה על הסף ללא כל דיון ענייני בה, כמו אותו סועד אשר מעמיד את כל המטבח על הרגליים, ומזמין סעודה כיד המלך, וכאשר מוגש לו האוכל הוא קם ומסתלק, כי אבד לו בתיאבון פשוט אבד לו התיאבון.