"אם זו העמדה שלנו אני לא יכול לאזן אותה"

המרכז למחקר ולמידע במשרד החינוך בתל אביב אירח את עמוס שוקן העומד בראש קבוצת הארץ ומוציא לאור של עיתון הארץ וכן עיתונים מקומיים. עמוס הוא בנו של גרשום שוקן, המוציא לאור והעורך הקודם של העיתון ונכדו של זלמן שוקן מייסד הוצאת שוקן. בשיחה עם שוקן, ביקשנו ללמוד על המתרחש מאחורי הקלעים וללמוד על חזון העיתון, מדיניותו ואופן תהליכי קבלת ההחלטות.

האם אתה רואה תפקיד וייעוד לעיתון הארץ בחברה הישראלית?

התפקיד של עיתון הוא לתת לאזרח תמונת מציאות רלוונטית. מידע רלוונטי לעיצוב התודעה לגבי המציאות שמסביבו. בדמוקרטיה אחת לארבע שנים הקורא מחליט למי לבחור. הארץ מבקש להביא לקורא את מה שלדעתו שימושי ובעל ערך. אין זה אומר שהקורא צריך להסכים עם הדברים, אך המידע עוזר לו לגבש דעה גם אם אינו מסכים עם התכנים. אבי, כשעמד בראשו העיתון, טבע סיסמה: "עיתון הארץ הוא עיתון עצמאי לקורא החושב מחשבה עצמאית". הייתה לזה משמעות מיוחדת אז, כי רוב העיתונות הייתה מפלגתית ומחויבת לעמדה מסוימת בלי קשר עם העמדה נכונה או לאו, מספיק שהזדהתה עם המפלגה אליה שייכת. זה קיים היום בעיתון ישראל היום ומחויבותו לראש הממשלה.

הארץ ביקורתי מאוד כלפי ראש הממשלה. האם זה קו אסטרטגי?

אכן הארץ הוא עיתון מאוד ביקורתי כלפי ראש הממשלה בעיקר בנושאים המדיניים, אבל זה לא מנע מאיתנו רק לפני כמה שבועות לפרסם מאמר מערכת שפתח במילים "ראש הממשלה צודק". הוא דיבר אז על יחסי עבודה בהקשר של ארגון מחדש של מונופולים ציבוריים. כלומר, אין לנו מחויבות לא לאדם ולא לגוש פוליטי אבל יש לנו מחויבות לרעיונות מסוימים, ולאורם אנחנו בוחנים את הסוגיות הציבוריות. במסגרת הזו אנחנו גם מביאים דיווח שכלי-תקשורת אחרים לא מציגים בצורה שאנו מדווחים. אנו חושבים שהדיווח הזה חשוב להבנת המציאות של החיים שלנו. זה תמיד נגרר כמובן גם לדברים פוליטיים, נניח שאנחנו חושבים שמשהו מתרחש כתוצאה משליטה ישראלית על מיליוני פלשתינים - זהו מידע מאוד חשוב לקורא הישראלי. הארץ הוא העיתון היחיד שמביא את המידע הזה בצורה עקבית ותדירה.

מה המענה שלך לטענה העיקשת שהארץ הוא עיתון לא מאוזן בדיווחיו?

פעם התנפלו על הארץ חקלאים, כי נחמיה שטרסלר - שהוא אחד הפרשנים הכלכליים הבכירים שלנו - כתב, יותר מפעם אחת, שלא צריך לתת סובסידיה למים לחקלאות וצריך להיות מחיר אחיד למים לכל הצרכנים, ללא הבחנה בין צרכנים פרטיים לבין חקלאים משום שדרך מחיר אחיד כלכלי למים נעשית הקצאת משאבים הכי נכונה ללא בזבוז. בא אלי מישהו ושאל למה אני רק נותן רק לנחמיה לכתוב ולא מאזן עם כתבה כלכלית המציגה דעה מנוגדת? זה לא שחקלאים לא פרסמו מאמרים בהארץ כתגובה למאמרים של נחמיה, אבל הארץ אימץ את העמדה של נחמיה שהצורה הנכונה להקצות את המים במשק הישראלי היא שהכל יקנו את המים במחיר לא מסובסד. אם זו העמדה שלנו אני לא יכול לאזן אותה ולהגיד במאמר אחר שמחיר המים כן צריך להיות מסובסד. אותו דבר בעניינים אחרים, אני לא יכול לאזן בסיפור אחר סיפור שגדעון לוי מביא ביום שישי. זה מתאזן מטבע הדברים, יש פיגוע ואנו מדווחים עליו. אגב, הארץ לא הטיל על גדעון לוי את סגנון כתבותיו ופעילותו העיתונאית, הוא בחר לתאר את חיי היום-יום של הפלשתינים, זו יוזמה ושליחות שהוא נטל על עצמו ואנחנו לא מנענו ממנו את זה.

מה אתה אומר על הטענה שעיתון הארץ הוא עיתון מעצבן וצפוי?

התפקיד של העיתון הוא לא לעצבן, אך תפקידו גם לא לתת מחמאות, תפקידו לחשוף ולבקר. כל עיתון מדי פעם מספר סיפור הצלחה של מישהו מדי פעם, אך אם מתמקדים בתפקיד של עיתון במדינה דמוקרטית, יש גם תפקידי בידור שאני לא מזלזל בהם, אבל עיקר התפקיד הוא להעביר את המידע הרלוונטי. מה יותר רלוונטי לישראל מהשכנות שלה עם שלושה מיליון פלשתינים? יש כאן משהו מדהים. תחשוב, כמה עיתונאים לדעתך מכסים את הנושאים הללו לעומת כמה עיתונאים מכסים רכילות, תקשורת, ספורט בידור וכו'.

בוא נביט על התמונה היותר רחבה, אם אתה ראש ממשלה, תן לי שתי החלטות מרכזיות שהיית מקבל.

החלטה ראשונה שאני מקים מדינה פלשתינית והחלטה שנייה שאני עושה מאמץ להעלות את רמת החיים של הערבים בישראל. הייתי עושה מאמץ גדול לחבר את הערבים הישראלים לחברה הישראלית. אם השכן שלך מרוצה גם אתה מרוצה. אני רוצה לראות יותר ערבים ישראלים באקדמיה, בכלכלה, בממשלה, לתת להם את ההרגשה שאתם חלק מאיתנו. היחיד שעושה את זה היום הוא נשיא המדינה, ראובן ריבלין.