חלק א'
|
בדיקת עובדות: עשר טענות שגויות על עזה
|
|
|
|
לוחמה כלכלית [צילום: עבד רחים חטיב/פלאש 90]
|
|
לפני עשר שנים הסיגה ישראל את כוחותיה מרצועת עזה, במהלך שעדיין מעורר בישראל מחלוקת ושמעצב עד היום את היומיום של מיליונים. תוכנית ההינתקות הייתה המהלך הדרמטי ביותר במדיניות ישראל ביחס לרצועת עזה בעשורים האחרונים, וככזו הולידה לא מעט מיתוסים ואמירות סרק. הנה עשרה המרכזיים שבהם, לצד תיאור המרחק שלהם מהמציאות.
|
1.
|
ישראל התנתקה מעזה (וכל מה שקיבלה בתמורה זה את הרקטות האלה)
|
|
במשפט: ישראל שולטת על הים, האוויר ועל רוב המעברים לרצועה. זו לא הינתקות, זו רק שליטה מרחוק.
יציאתו של החייל הישראלי האחרון ששירת ברצועה, ב-11 בספטמבר 2005, סיימה את אחד ממרכיבי השליטה המרכזיים של ישראל בחייהם של תושבי הרצועה, אולם ישראל שולטת במעברי הגבול שלה עם הרצועה, וגם על המרחב הימי ו האווירי של הרצועה, על אספקת מים, חשמל ודלק, על התקשורת הקווית, הסלולרית והאלקטרונית שם וגם על שטח קרקעי בתוך הרצועה, שאותו הצבא מכנה " מרחב החיץ". פוליטיקאים ישראלים דנים בינם לבינם האם לאפשר לתושבי הרצועה נמל ימי; ישראל מאפשרת כניסת חומרי בניין לשיקום עזה, אולם מתנה כל רכישה באישור ישראלי פרטני; מרחב הדיג משמש קלף מיקוח בכל דיון על רגיעה או הפסקת אש; על שיפוץ שדה התעופה הנטוש בעזה מאז הופצץ והושמד, ישראל לא מוכנה (עדיין?) לשמוע.
ובאשר לירי רקטות אל עבר ריכוזי אוכלוסייה, זאת כמובן פרקטיקה מגונה ולא חוקית, שהילכה אימים על תושבי דרום-ישראל עוד מ-2001 ולא שככה גם בעקבות מבצעים צבאיים מקיפים, או עם הטלת הסגר. למען האמת, מומחי ביטחון הכירו בכך שהסגר לא רק שאינו מסייע לביטחון בישראל, הוא אחת הסיבות המרכזיות לחוסר היציבות הביטחונית באזור.
|
2.
|
עזה נצורה, אין יוצא ואין בא
|
|
במשפט: גם מצרים וגם ישראל נותנות לפלשתינים לצאת מעזה. השאלה האמיתית היא כמה יוצאים ומי.
גם ישראל וגם מצרים מתירות מעבר פלשתינים מעזה לשטחן ומהן אליה. מאז ספטמבר 2014, אף חלה עלייה הדרגתית במספר יציאות הפלשתינים דרך מעבר ארז, שבשליטת ישראל, ובחודשים האחרונים הממוצע עומד על כ-18 אלף יציאות פלשתינים בחודש דרך ארז, כמעט פי שלושה ממספר היציאות החודשי הממוצע לפני "צוק איתן". עדיין המספרים זניחים לעומת הנחוץ ומהווים כארבעה אחוז מתנועת האנשים שעברה בארז בקיץ 2000. מצרים פותחת רק מדי פעם לכמה ימים את מעבר-רפיח לכניסה של פלשתינים ויציאה רק של חולים, סטודנטים, בעלי דרכונים זרים.
לכאורה, אפשר לצאת מעזה ולהיכנס אליה. השאלה היא כמה זה קשה, מי ברשימת הרשאים ובעיקר מי לא. מצרים אומנם פתחה לאחרונה את רפיח לכמה ימים, אולם המעבר סגור רוב ימות השנה, ורק מעטים מספיקים לצאת דרכו; ונכון שחלה עלייה ניכרת במספר היציאות דרך ארז בחודשים האחרונים, אך הקריטריונים עדיין צרים מאוד ורוב הפלשתינים אינם עונים עליהם: סוחרים מסוימים יכולים לקבל היתר ליציאה, בתנאים מסוימים, אולם תושבים מן השורה צריכים לחלות במחלה קשה או לחכות שקרוב משפחתם מדרגה ראשונה בגדה ובישראל יחלה, יתחתן או ימות כדי שבקשה להיתר מעבר תישקל. לעתים גם פלשתינים שעונים לקריטריונים הללו אינם מקבלים היתר או שנאלצים להתמודד עם ביורוקרטיה מסורבלת ומתישה, ולעמוד בדרישותיהם של נהלים ותתי-נהלים ש רבים מהם מעולם לא פורסמו.
|
במשפט: ישראל מאפשרת לתושבי הרצועה לרכוש חומרי בניין, בתנאים מגבילים.
ביוני 2015, בכנס הרצליה, הצהיר ראש הממשלה: "אם יש גורם אחד שבונה מחדש את עזה זו ישראל". העובדות, למרבה הצער, שונות. ישראל לא בונה את עזה, היא מאפשרת כניסת חומרי בניין לרצועה, שנרכשים בכסף מלא. כניסת חומרי בניין נעשית רק בפיקוח ולאחר אישור ישראל, מה שמקשה מאוד על שיקום הרצועה. למעשה, עברה כמעט שנה מהרגע שבו הוקם המנגנון לתיאום כניסת חומרי בניין לרצועה ועד שהחלו לאשר בניית בתים חדשים בעזה, בין היתר בגלל שישראל לא הגיעה להסכמה עם הרשות הפלשתינית על הנוסחה להכנסת חומרי בניין לבניית בתים חדשים. הכמות שעברה מאז הקמת המנגנון לא מגיעה ל-10 אחוז מהצורך ברצועה. איסור ישראלי על הכנסת לוחות עץ מכביד על צרכי ענף הבנייה ומאיים לחסל את ענף הריהוט. והליך השיקום לא ייגמר בבניין. הוא נחוץ לחיים האזרחיים בכללותם.
|
4.
|
ולמצרים אין אחריות על עזה? שייצאו דרך רפיח
|
|
במשפט: הסגר הפך את מעבר רפיח לשער העיקרי של תושבי עזה לעולם; אבל למרות שמצרים כמעט שלא מאפשרת לאנשים ולסחורות מעזה לנוע דרכה, האחריות שלה עדיין פחותה משל ישראל.
הסגר הישראלי על רצועת עזה, האיסור שמטילה ישראל על תנועה דרך הים והאוויר והמגבלות הקשות על תנועה דרך המעברים שבשליטתה, הפכו את הרצועה לשטח חסום, ואת מצרים לשער מרכזי של עזה לעולם. מצב זה אכן מטיל על מצרים אחריות מסוימת.
מצרים רחוקה מלעמוד בדרישה למעבר: מעבר רפיח נפתח לעתים-נדירות מדי ואלפים מחכים חודשים ברשימת ההמתנה. עם זאת, השליטה שנוטלת לעצמה ישראל על החיים האזרחיים בעזה לאורך שנים (כפי שמפורט במשפט 1), והתלות שנובעת ממנה, מטילות עליה אחריות רבה הרבה יותר לעשות למען חייהם התקינים של תושבי הרצועה.
|
במשפט: לא רק עזה בחרה בחמאס ב-2006, ורוב תושבי הרצועה היו צעירים מכדי להשתתף בבחירות הללו.
חמאס אכן זכה ברוב המושבים במועצה המחוקקת הפלשתינית בבחירות שנערכו ב-2006, אולם הבחירות הללו לא נערכו רק ברצועת עזה, אלא גם בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. שנה לאחר מכן השתלט חמאס בכוח על הרצועה וממשיך כך עד היום.
כשני שלישים מתושבי הרצועה הם צעירים שגילם נמוך מ-24, כלומר שהיו צעירים מכדי להצביע בבחירות של 2006, או שטרם נולדו. מאז לא נערכו בחירות.
|
6.
|
עזה והגדה הן ישויות נפרדות שאין ביניהן קשר
|
|
במשפט: למרות הפיצול הפוליטי, בין עזה והגדה יש קשרים לאומיים, חברתיים, תרבותיים, משפחתיים וכלכליים.
הטענה שאין כל קשר בין עזה לגדה נסמכת על הפיצול הגאוגרפי והפוליטי בין שני האזורים. הטענה הזו מתעלמת מ רשימה די ארוכה של עובדות. כמה דוגמאות: לכרבע מתושבי הרצועה יש קרובי משפחה בגדה; עזה והגדה מוכרות כיחידה טריטוריאלית אחת גם על-ידי ישראל (בהסכמי אוסלו) וגם על-ידי העולם; ולמרות הפיצול הפוליטי, הרשות ונציגיה הם חלק בלתי נפרד מהחיים בעזה. הם משלמים את חובות החשמל של הרצועה ומתאמים בין תושבי הרצועה לבין ישראל.
|
7.
|
ישראל נותנת לעזה חשמל, מים ואוכל
|
|
במשפט: ישראל לא נותנת, היא מוכרת.
ישראל מוכרת לרצועה חשמל, מים ואוכל, לא מעניקה אותם בחינם. ואגב חשמל, בניגוד לשמועות, עזה אינה חייבת אגורה לחברת החשמל בישראל, בניגוד למצב לגבי החשמל שנמכר בגדה המערבית. כל חובות החשמל של הרצועה משולמים מכספי המיסים הפלשתינים. גם לא כל המים שהיא מתיימרת למכור לרצועה מוזרמים לשם, וממילא המים והחשמל שישראל מוכרת רחוקים מלענות על צורכי התושבים.
|
8.
|
הייתה לעזה הזדמנות לייסד את סינגפור, ובמקום זאת היא בנתה את חמאסטאן
|
|
במשפט: מעוניינים בפריחה כלכלית ברצועה? הסירו את המגבלות על כלכלת עזה.
מגבלות קשות על תנועה הושתו על תושבי עזה עוד קודם להשתלטות חמאס. ראוי גם להזכיר שאחת המטרות הראשוניות של הסגר על עזה הייתה במוצהר לוחמה-כלכלית, ושישראל הטילה ועדיין מטילה סדרת מגבלות כלכליות על הרצועה שמקשות מאוד על טיפוח כלכלה פורחת. חלק מהמגבלות הוסרו (כמו המגבלה המפורסמת על-כניסת סחורות אזרחיות דוגמת כוסברה ושוקולד), אחרות הוסרו חלקית (האיסור על שיווק סחורה מעזה בגדה הוחלף ברשימת מגבלות שמייקרות את השיווק ומעמידות את כדאיותו בסימן שאלה) ואחרות נוספו עליהן. נייר עמדה שפרסמנו השנה מניח מודל כלכלי מוסכם על התשתיות והפוטנציאל של הטריטוריה הפלשתינית ומסקנתו העיקרית שהגדה המערבית ורצועת עזה זקוקות זו לזו כדי להניח תקווה ריאלית לכלכלה משגשגת. בלי גישה לשווקים הטבעיים בישראל ובגדה ובלי נמלים, סינגפור תישאר רחוקה.
|
במשפט: בעזה יש גם מיליונרים וגם מעמד בינוני, עדיין החיים שם לא פשוטים וזאת אינה גזירה משמים.
עזה ענייה. עם 41.5 אחוזי אבטלה, 57 אחוזים מהתושבים שנדרשים לתמיכה תזונתית ולמעלה מ-70 אחוזים שתלויים בסיוע הומניטרי, קשה להכחיש זאת. בה בעת, אחת לזמן-מה מישהו מגלה מחדש שיש בעזה קניונים ושווקים, בתי מלון ובריכות שחייה, ותמונות שלהם מופצות ברשת. מובן מדוע קל לפוצץ את הבועה של מי שרואה ברצועה רק קריקטורה של משבר הומניטרי, אבל עזה היא הרבה יותר מזה. יש בה מיליונרים, כן, ויש בה גם שכבה דקה של מעמד בינוני, סטודנטים, אינטלקטואלים, אמנים, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים. חלקם קונים בשווקים, חלקם יכולים אפילו להרשות לעצמם להתארח בבית מלון. קיומם אינו מוחק את הקושי והמצוקה ואינו יכול להעלים אבטלה, שמאמירה ל-60 אחוזים בקרב צעירים. הפער הזה כן יכול לספק הצצה למה שהרצועה יכולה להיות, לו תינתן לה ההזדמנות.
|
10.
|
כל מגבלות התנועה הישראליות על הרצועה הן ביטחוניות
|
|
במשפט: ההגבלות על תנועת אנשים ממילא חלות על מי שאין כלפיו טענה ביטחונית, וקשה להבין את ההיגיון הביטחוני בהגבלות הנוכחיות על תנועת סחורות.
פלשתיני שמעוניין לצאת מרצועת עזה צריך לעמוד באחד מהקריטריונים הישראלים ליציאה מהרצועה. רשימת הקריטריונים הצרה הזו אינה נוגעת לביטחון כלל. מי שיש כלפיו טענה ביטחונית ממילא אינו רשאי לעבור. יתרה מכך, אותו אדם יכול לצאת מהרצועה מסיבה אחת (למשל עבור השתלמות בגדה המערבית) אולם לא לקבל היתר יציאה במקרה אחר (אם, למשל, הוא מעוניין ללמוד רפואה בגדה).
קשה מאוד גם להסביר חלק מהאיסורים הישראלים על-כניסת סחורות לרצועה, בטח שלא ביטחונית. ישראל מאפשרת כיום כניסת חומרי בניין לעזה בפיקוח הדוק, שיוצר מחסור בחומרי בניין שבתורו יוצר שוק שחור ורווחי בחומרי בניין בעזה. ובעוד מלט, חצץ וברזל מוכנסים לרצועה, ישראל אוסרת כניסת לוחות עץ בטענה שהם עשויים לסייע לבניית מנהרות.
אם יש הסבר ביטחוני לכל המגבלות הללו, עד כה במשרד הביטחון לא ראו לנכון לספק אותו. וגם אם נוסח נימוק ביטחוני כזה, לא כל תועלת שולית לביטחון יכולה להצדיק צעדים שפוגעים קשות באוכלוסייה גדולה. עשר שנים לאחר ההינתקות, ישראל עדיין מגבילה פגישת בני משפחה, מסחר, לימודים, דיג או חקלאות ברצועה. הגיע הזמן שזה ישתנה.
|
חלק ב'
|
עשור להינתקות, עשור למדיניות
|
|
|
|
מעבר ארז [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
למרות שישראל ויתרה על נוכחות קבועה של כוחותיה ברצועת עזה מאז ספטמבר 2005, היא ממשיכה לשמור על שליטה במרכיבים מרכזיים בחיים האזרחיים ברצועה, בעיקר באמצעות הגבלות על תנועת אנשים וסחורות. חלק ממגבלות התנועה הללו על תושבי הרצועה החלו כבר בתחילת שנות התשעים. אחרות – כמו האיסור על מעבר סטודנטים מעזה ללימודים בגדה והפסקת עידכון שינויי מען של תושבי הרצועה – נולדו בשנת 2000, אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה, ונותרו על-כנן עד היום. אלה כמה מאבני הדרך של מדיניות ישראל בעזה בעשור האחרון:
2005: ישראל מיישמת את תוכנית ההינתקות ומפנה את ההתנחלויות ומחנות הצבא בעזה. רצועה לאורך הגבול עם ישראל, שמהווה כ-17% משטחה של עזה, מוכרזת כאזור חיץ האסור בכניסה. נחתם הסכם המעברים, שהושג בתיווך אמריקני ונועד להבטיח את פתיחת מעבר רפיח ואת הפעלתן של שיירות אוטובוסים ומשאיות בין עזה לגדה המערבית. מעבר רפיח נפתח, אך ישראל אינה מאפשרת תנועת שיירות.
2006: בבחירות שנערכות בינואר בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברצועת עזה, חמאס זוכה ברוב בבית המחוקקים הפלשתיני. במרץ, ישראל אוסרת על פועלים מרצועת עזה להיכנס לתחומה, ובהמשך מפעילה מדיניות שמגבילה כניסת אנשים ל"מקרים הומניטריים חריגים" בלבד. ביוני, לאחר שגלעד שליט, חייל ישראלי, נשבה בידי חמושים מעזה, ישראל יוצאת למבצע "גשמי קיץ", שבמהלכו, בין היתר, מופצצת תחנת הכוח בעזה. מעבר רפיח נסגר ונפתח רק לעיתים רחוקות לצרכים הומניטריים. ישראל מגבילה את הדיג בעזה למרחק של שישה מיילים ימיים מהחוף.
2007: ממשלת האחדות הפלשתינית קורסת וחמאס משתלט על עזה בכוח. ישראל מכריזה על רצועת עזה כעל "שטח עוין" ומתחילה מדיניות של "לוחמה כלכלית", שנודעת גם כ"סגר על עזה". ישראל סוגרת את מעבר קרני, המעבר הראשי דרכו עברו סחורות מהרצועה ואליה, למעט מסוע להעברת תבואה ומספוא, שימשיך לפעול עד מרס 2011. ישראל אוסרת על הוצאת סחורות מהרצועה ומגבילה את הסחורות הנכנסות אליה. בין היתר, נאסרת כניסת מוצרים אזרחיים שמוכרזים כ"מותרות", ובהם כוסברה, שוקולד וצעצועים. ישראל מאמצת נוסחאות לחישוב רף המזון המינימלי שצריך להיכנס לרצועה כדי להימנע ממשבר הומניטרי, ומצמצמת לזמן מה את כמות הדלקים והחשמל שנמכרים אליה. מרחב הדיג מחופי הרצועה מוגבל לשלושה מיילים ימיים.
2008: שנה שנייה לסגר על עזה. כחלק מהבנות הפסקת אש זמנית עם חמאס, ישראל מתירה להגדיל ב-25 אחוזים את היקף הכנסת הסחורות ההומניטריות לרצועה, אך יתר המגבלות נותרו בעינן. במהלך השנה ישראל מתייחסת בגלוי לסגר כאל אמצעי להפעלת לחץ על חמאס, וכניסת סחורות לעזה, בהן דלקים, מופסקת לעתים קרובות כתגובה על ירי רקטות. לקראת סוף השנה, הפסקת האש קורסת. מתחיל מבצע " עופרת יצוקה".
2009: שנה שלישית לסגר על עזה. מסתיים מבצע "עופרת יצוקה", במהלכו הופצצו קווי מתח גבוה ותחנת הכוח בעזה, וקוצצה משמעותית כמות הדלקים שהוכנסו לרצועה, אף מתחת לרף ה"מינימום ההומניטרי" שקבעה ישראל. ההחלטה פוגעת ביכולת תחנת הכוח בעזה לייצר חשמל, ונפגעות גם תשתיות הביוב והמים ברצועה. ישראל מפרסמת נוהל שאוסר הלכה למעשה על פלשתינים מעזה לעבור לגדה המערבית לצורך איחוד משפחות.
2010: שנה רביעית לסגר על עזה. לאחר שהשתלטות חיל הים על אחת מספינות המשט לעזה משתבשת, ישראל מבטלת את מרבית ההגבלות על הכנסת מוצרים אזרחיים לרצועה, למעט חומרים שהיא מגדירה "דו-שימושיים", ובהם חומרי בניין. מורחב מעט גם הייצוא מעזה לשווקים זרים, אך נותר על-כנו האיסור על שיווק סחורה מעזה בגדה ובישראל. סוחרים בכירים מעזה מורשים להיכנס לישראל ולגדה המערבית, בכפוף למכסות. מצרים פותחת את מעבר רפיח לתנועה שגרתית, שתורחב בשנים הבאות.
2011: שנה חמישית לסגר על עזה. ישראל מכריזה על מחווה מדינית – שינוי מענם הרשום של 5,000 פלשתינים מעזה לגדה – אך עומדת רק חלקית בהבטחה זו. במהלך השנה חלה הרחבה משמעותית של הפעילות במעבר רפיח ונרשמת פריחה במעבר סחורות במנהרות שבין סיני לעזה. תחילתו של מבצע "עמוד ענן".
2012: שנה שישית לסגר על עזה. הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס לאחר מבצע "עמוד ענן" מעולם לא פורסם, אך ישראל מגדילה את מרחב הדיג לשישה מיילים ימיים ומכריזה כי תתיר כניסת חקלאים למרחק של עד 100 מטרים מהגבול.
2013: שנה שביעית לסגר על עזה. חילופי שלטון במצרים. בקיץ מצרים משמידה את רוב מנהרות הסחורות בינה לבין עזה וסוגרת את מעבר רפיח לעתים תכופות יותר ויותר. למשך שבועות ספורים, ישראל מתירה להכניס לעזה חומרי בניין המיועדים למגזר הפרטי, אולם בעקבות גילוי מנהרה מעזה לקיבוץ עין השלושה אוסרת כליל על-כניסת חומרי בניין לרצועה. האיסור ממוטט את ענף הבנייה בעזה והאבטלה מזנקת. רק כעבור זמן מה ישראל מתירה שוב כניסת חומרי בניין לכמה ארגונים בינלאומיים. משרד הביטחון מורה מספר פעמים על סגירת המעברים לעזה בתגובה לירי רקטות.
2014: שנה שמינית לסגר על עזה. ב-8 ביולי נפתחים 50 ימים של לחימה קשה, מבצע צוק איתן, שבעקבותיו ישראל מתירה שיווק מוגבל של מוצרים מעזה בגדה ומרחיבה את ההיתרים להכנסת חומרי בניין לרצועה. ישראל מרחיבה מעט את ביקורי המשפחות בגדה המערבית ומתירה למוסלמים מבוגרים לצאת מעזה לירושלים לתפילות יום שישי. מצרים פותחת את מעבר רפיח מדי יום במהלך הלחימה, אבל באוקטובר, בעקבות התקפה בסיני, מהדקת שוב את הגבלות התנועה במעבר. מוקם המנגנון לשיקום עזה, במסגרתו מתאפשרת כניסה מפוקחת של חומרי בניין לעזה. למרות זאת, המחסור בחומרי בניין נמשך ופורח שוק שחור בחומרי בניין ברצועה.
2015: שנה תשיעית לסגר על עזה. ישראל מתירה שיווק מוגבל של תוצרת חקלאית מן הרצועה בישראל עבור יהודים שומרי מצוות, שמציינים שנת שמיטה. מעבר רפיח נפתח לעתים נדירות בלבד ומאפשר תנועת אנשים מוגבלת. למרות שישראל מתירה כניסת חומרי בניין לעזה במסגרת המנגנון לשיקום עזה, נאסר על-כניסת לוחות עץ שרוחבם עולה על ס"מ אחד, בטענה שהם עשויים לשמש לבניית מנהרות, וענף הריהוט ברצועה נכנס למשבר.
|
|