ל
יהודה וינשטיין היועץ המשפטי לממשלה, יש ונדמה שבגלגול קודם אולי היה לואי הארבעה עשר, לפי שפסיקותיו משדרות - אני זה המדינה, המדינה זה אני.שחקני כדורגל שומרי שבת יזמו מהלך שמשחקי השבת יעברו למועד אחר. אפשר בצאת השבת, או בימי שישי עד כניסת השבת. מדוע לא לאפשר למי שהשבת יקרה לו, שלא לחלל אותה? הרי אין כאן שאלה של חיים ומוות, אין כאן פיקוח נפש, אין כאן אילוץ של ייהרג ובל יעבור, זה רק משחק, ואם אפשר להקדים במספר שעות או לאחר, אז מה הבעיה?
האם היועץ הזה איננו יודע שהוא מסית לדבר עבירה, ובעצמו עובר עבירה, כאשר הוא בעד חילול שבת המוני?
שופטת בית הדין לעבודה אריאלה גילצר, קבעה כי על-פי חוק אסור לקיים משחקי כדורגל בשבת, משחקים אלה הם בניגוד לחוק, ואסורים עקב קדושת היום וחוק איסור העבודה בשבת. ושופטת בית משפט העליון לשעבר,
דליה דורנר, כתבה כי "השבת יש לה ערך דתי ויש לה ערך לאומי, וזו מדינה יהודית, והשבת היא הסמל המובהק של הלאום היהודי".
האויב האדום מבפנים רוצה להרוס את השבת ונלחם כדי שיתקיימו משחקים, בכך אין כל חידוש, אבל לא ברור, מדוע היועץ וינשטיין נלחם גם הוא כדי להפוך קודש לחול? לא צריך להיות דתי כדי להבין שזה גורם לחילול גדול, ואין מניעה להעביר את המשחק. הוא טרח ושלח מכתב ובו הבהיר שאין מקום להורות על שינוי במדיניות אי-האכיפה על משחקים בשבת, הנהוגה עשרות בשנים. האם איננו יודע שהוא מאשר בכך הפרה בוטה של חוק שעות עבודה ומנוחה, שהוא עצמו אמור להיות השומר עליה? מי שמו להחליט איזה חוק ייאכף ועל איזה חוק אפשר לצפצף? אם לא יושג היתר עבודה לשבתות מטעם משרד הכלכלה, הרי שהוראת היועץ עוקפת למעשה את פסק הדין.
יש בהחלט לברך את שחקני הכדורגל שעשו את המעשה הטוב ביותר מאז שהחלו משחקי הכדורגל, ואם יעמדו על שלהם, אדון וינשטיין לא יצליח לכפות עליהם לשחק בשבת.
היום כ-80 שחקנים שומרים שבת בליגה הלאומית, ואבוי אם במדינה יהודית הם יוכרחו לוותר על יום המנוחה בשבוע.
