לפני זמן מה התקיימה בלשכתו של ראש עיריית חיפה,
יונה יהב, פגישה יוצאת דופן שבה נטלו חלק אורחים מסקרנים שלא באו לשם שמים אלא למען הכיס. נכחו בה
שלום שמחון, שר התמ"ת, החקלאות ואיכות הסביבה לשעבר; שרון קדמי, מנכ"ל משרדו לשעבר ושותפו העסקי כיום;
ניר חפץ, לשעבר עורך מעריב ויועץ התקשורת של ראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו, המשמש גם כדובר המשפחה; והבדרן
שלום אסייג, שותפו העסקי של חפץ בחברה פרטית שהשניים הקימו.
העיתון דה-מארקר חשף שאנשי הקבוצה התעניינו במיזם של הקמת חוות כלובי דגים במפרץ חיפה, שמשתרעת על פני 8,000 דונם 10 ק"מ מחופי העיר, בשטח ששייך מבחינה תכנונית לעיריית חיפה. המשקיע במיזם אמור להיות בן-דודו של אסייג, איש עסקים אמיד בעל ניסיון בתחום חוות הדגים בעולם. יהב הבהיר לאורחיו שלעירייה יש אינטרס רב בפרויקט מעין זה, מאחר שמזה זמן שהיא מנסה לקדם חממה טכנולוגית עירונית.
מבלי לבזבז זמן, העירייה החלה כבר במגעים עם משרד החקלאות, כדי שזה יוציא מכרז לשיווק קרקעות ימיות בחיפה לצורך הקמת חוות ענק לגידול דגים. עיירית חיפה הזדרזה אומנם להבהיר שקיומה של הפגישה הנ"ל לא מעיד על כך שיזמים אלה הם שיזכו בפרויקט, ואף הובהר כי בקרוב יתפרסם מכרז חוקי מטעם משרד החקלאות, שגם יזמים נוספים יורשו לגשת אליו. אבל אני מציע לקבל הודעה זו בערבון מוגבל.
שמחון הערמומי מחובר היטב למשרד החקלאות שבו שירת כשר חמש שנים (2011-2006). בדיעבד מתברר שהיה לו בעבר עניין רב במחלקת הדיג במשרד החקלאות, ויש לו עד היום במשרד מהלכים משמעותיים ושליחים שלא לדברי מצווה. שמחון מוכר מאוד בקרב עובדי המשרד, והיועצת המשפטית של המשרד, אפרת אביאני, היא אף קרובת משפחה שלו.
בעבר יזם כבר שמחון הקמתה של חוות דגים מול חופי אשדוד, ויש לו כוונה סמויה להשתלט על הדגה הסדורה בים התיכון. שמחון משוכנע שיעלה בידו להתגבר גם על ההתנגדות הצפויה של
חיל הים.
מאז ששמחון פרש מהממשלה לפני כשלוש שנים, הוא הפך בהדרגה לתמנון כלכלי שידו בכל ויד כל בו. הוא פרש רשתות בתחומי המשק הודות לקשרים שטווה במשרדי הממשלה שבהם שימש.
שמחון מתגלה בהדרגה כצלופח מהסוג הלא מצוי, ומהווה דוגמה אישית בולטת להתעשרות קלה במהלך השירות הציבורי הממושך, ולהתעשרות כבדה יותר מאז שפרש לכאורה מהחיים הפוליטיים.
שמחון כיהן לפני הקריירה הפרלמנטרית והמיניסטריאלית המגוונת בתפקידים בכירים בתנועת המושבים, וכבר אז ידע כיצד יש למרוח את הפרוסות בצד הנכון ולאכול אותן. שמחון ידע גם כיצד לצקת מים על ידיו של פטרונו הפוליטי לשעבר,
אהוד ברק, ולהחניף לראשי ממשלה אולמרט ונתניהו כשכיהן כשר בממשלותיהם, כדי שייטיבו עימו וירחיבו את חופש הפעולה שלו מאחורי הקלעים ומתחת לפני השטח.
לא בכדי יש לשמחון קופת שרצים עמוסה לעייפה. חלק מהשרצים צצו פה ושם, אבל שמחון לא נתן עליהם את הדין, וחלקם עדיין חבויים בתוכה ולא יצאו ממנה עד היום. בתקופה שבה כיהן שמחון כשר החקלאות ערך
מבקר המדינה בדיקה בחשד, לפיו שמחון קיבל בשנים 2005-2004 טובות הנאה מחברת ק.א.ל העוסקת בהטסת מטענים חקלאיים. באותה עת כיהן שמחון כחבר כנסת. על-פי החשד, שמחון זכה לאירוח מיוחד במלונות פאר, בטיסה שאליה נילווה גם מזכיר תנועת המושבים. בטיסה אחרת הוא הוטס על-ידי חברת ק.א.ל לאחד מבתי הקזינו באירופה. הבדיקה במשרד מבקר המדינה החלה בעקבות תלונה של אומ"ץ שבה נטען, בין השאר, כי שמחון, בני משפחתו, ילדיו וכמה מחבריהם, הוטסו לחו"ל כמה פעמים בשנים 2004-2005 ללא תמורה מלאה, ע"י חברת ק.א.ל.
אומ"ץ צירפה לתלונתה את פירוט הנסיעות של השר ובני לוויתו לחו"ל על חשבון חברת ק.א.ל שיש לה זיקה למשרד החקלאות ששמחון עמד בראשו. במהלך הבדיקה סירבה ק.א.ל לשתף פעולה עם המבקר או להגיש מסמכים. לטענת מנהליה, ק.א.ל הינה חברה פרטית ועל-כן היא אינה גוף מבוקר. המבקר העביר את ממצאיו ליועץ המשפטי לממשלה דאז,
מני מזוז. היועמ"ש אמור היה להחליט אם להורות על חקירה משטרתית נגד שמחון. מזוז העביר את הפרשה לחקירת המשטרה. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק בנסיבות תמוהות.
שרץ בולט אחר הינה פרשת ייבוא אלפי
עובדים זרים לענף החקלאות, שבמהלכה גולגלו סכומי כסף ניכרים, שחלקם הגיעו על-פי החשד לידיים פרטיות. שמחון היה קשור לייבוא העובדים הללו בשעה שכיהן בעבר כמזכיר תנועת המושבים, אך לא משך ידו והמשיך למשוך בחוטים מאחורי הקלעים. איש הקשר שלו היה גזבר התנועה, שמואל ברקוביץ ממושב תלמי מנשה. עד כה לא נחקרה הפרשה לעומק חרף תלונות שהוגשו ע"י תנועת אומ"ץ למבקר המדינה ולמשטרה, וחרף התזכורות החוזרות ונשנות של התנועה.
אחת ההשלכות של מערכת הקשרים בין שמחון לבין ברקוביץ הייתה אחרי פרישתו של שמחון מהממשלה, כאשר שמחון התמנה ליו"ר המרכז החקלאי ויו"ר אגודת ניר שיתופי, המחזיקה בנכסים משותפים של המושבים והקיבוצים. ברקוביץ, ששימש בתפקיד זה הכרוך במשכורת שמנה, ויתר על מקומו לטובת שמחון שהגדיל את הכנסותיו הכספיות.
ביד בוטחת ובצעדים מהירים יצא שמחון למסע המימושים קודם לכל בשדה שלו, קרי - במערכת החקלאית. בהסכמה בין מזכ"ל התנועה הקיבוצית,
איתן ברושי, למזכ"ל תנועת המושבים, מאיר צור, נמצא לו סידור עבודה מיידי בראשותן של שתי האגודות שהוקמו בראשית תקופת ההתיישבות בארץ ישראל על-ידי ההסתדרות הכללית כמייצגות את העובדים החקלאיים, וכזרוע ביצועית להתיישבות החקלאית ולהתיישבות השיתופית. חלקם של נכסי ההתיישבות השיתופית נרשמו על שם המרכז החקלאי וחלק אחר על שם "ניר שיתופי". "ניר שיתופי" מחזיקה בנכסים המשותפים לתנועה הקיבוצית ולתנועת המושבים, ובידיה נכסים בהיקפים אדירים ברחבי הארץ כולה, ששווים מסתכם במאות מיליוני שקלים.
דבר המינויים יצר גלים בתנועה הקיבוצית, ששככו משום מה עד מהרה. אגודת "ניר שיתופי" החזיקה ומחזיקה בבעלותה מניות של חברות כלכליות שונות של המגזר ההתיישבותי, כמו ק.א.ל, שיכון ובינוי (הנשלטת ע"י אריסון השקעות), ובניינים וקרקעות ברחבי הארץ כולה.
בשעתו פנו עשרה מושבים מכל רחבי הארץ לרשם האגודות השיתופית בבקשה למנות חוקר מיוחד לבדיקת התנהלות אגודת האחזקות החקלאית "ניר שיתופי", בחשד שהאגודה מכרה נכסים בעשרות מיליוני שקלים ללא כל דיווח על ייעוד התמורה. טענתם הייתה כי קיים חשד שהתמורה הועברה למימון פעילות הנהגת תנועות ההתיישבות, ובמיוחד לתנועת המושבים. המושבים ביקשו מהרשם לחקור מה עלה בגורלן של 2.08% מאחזקות "ניר שיתופי" בחברת הנדל"ן שיכון ובינוי, למי ומתי נמכרו המניות ששווין היה באותה עת 77 מיליון שקל. כמו-כן, ביקשו המושבים לחקור מהו השימוש שעשתה "ניר שיתופי" בתמורה שקיבלה מהרוכשים. לדברי המבקשים היה קיים חשש כבד שעשרות דונמים של נדל"ן שהיו בבעלות "ניר שיתופי" בהרצליה, פתח תקוה, ראשון לציון, אבן יהודה, בנימינה, נתניה, כרכור ויישובים נוספים נמכרו ללא סמכות וללא דיווח על ייעוד התמורה. אומ"ץ הצטרפה בשעתו לבקשה לערוך את הבדיקה.
הרשם התבקש לחקור האם ויתרה "ניר שיתופי" על נדל"ן לטובת ההסתדרות ו/או חברת העובדים (בתוקף משפטי ובוררויות), ועל אלו נכסים ויתרה ומה שוויים. הרשם התבקש לחקור האם מונו נושאי תפקידים שונים ב"ניר שיתופי" כדין, כולל היו"ר דאז, שמואל ברקוביץ, שכיהן בתפקיד שנים רבות. כמו-כן, ביקשו המושבים לקבל לידם את שמותיהם של חברי ועדת הביקורת ואת ממצאי הביקורת, ולבדוק האם השכר שקיבל ברקוביץ כדירקטור מטעם "ניר שיתופי" בשיכון ובינוי מ-1996 הועבר לקופת "ניר שיתופי", ובכמה מסתכם סכום זה.
עיקר נכסי "ניר שיתופי" נצברו לפני עשרות בשנים בהיותה חלק מהקואופרציה ההתיישבותית והם כוללים מניות יסוד בתאגידים שונים ו
מקרקעין בכל רחבי הארץ. ל"ניר שיתופי" נכסי הון (4.04%) בשיכון ובינוי אחזקות, ששוויין כיום מאות מיליוני שקלים והיא מחזיקה ב 14% מהזכויות בבית אמות המשפט ששוויין נאמד בעשרות מיליוני שקלים.
זאת ועוד: לצד "ניר שיתופי" פועלת החל מ-1983 עמותה בשם "טל ניר" המעניקה הלוואות וצרכים חברתיים ותרבותיים למושבים וקיבוצים. לטענת המושבים, נצברו ב"טל ניר" עשרות מיליוני שקלים שלא חולקו למטרות להן נועדו, אלא למטרות אחרות. למרבה הצער, עד היום לא נערכה כמתחייב בדיקה יסודית של הפרשה שנודף ממנה חשד למעשי שחיתות. אומ"ץ לא מתכוונת להניח לפרשה לגווע ולשקוע.
פרט מאלף: לשמחון הייתה מאז ומתמיד משיכה לגופים שמחזיקים בנכסים רבים, אולי בתקווה שייצא נשכר מכך בדרך זו אחרת. זו הייתה כנראה הסיבה למאבק הבלתי-נלאה שהוא ניהל בשנים האחרונות בדרכים עקלקלות כדי להיבחר לתפקיד יו"ר קק"ל החולשת על קרקעות המדינה. למזלו הרע של שמחון, עמד מולו הפעם יריב עיקש בדמותו של יו"ר קק"ל,
אפי שטנצלר, שהביס אותו במערכה משפטית ממושכת וחשף את מעלליו.
אחד המעללים הללו היה עדות שקרית ששמחון נתן בבית המשפט בעת אחד ההליכים המשפטיים בפרשה זו. אומ"ץ העבירה את החומרים ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, אבל הוא נמנע להורות על חקירה פלילית. עד היום לא ברור כיצד עלה בידו של שמחון לצאת יבש מחקירת משטרה בפרשת קבלת טובות הנאה מחברת "אגרקסקו" בעקבות תלונה של אומ"ץ.
הפרקליטות נטתה לשמחון חסד פעם נוספת, ולא הוגש נגדו כתב אישום גם בתחום זה. אולי זו הסיבה שבימים אלה בוחש שמחון מחדש מאחורי הקלעים כדי למנוע את בחירתו של שטנצלר, ולמען בחירת מועמד אחר שיהיה מקובל עליו וסר למרותו.