על הרצח של נעמה הנקין למדתי דרך התמונה שלה, המוכרת לי כל כך, שהתנוססה בכותרתו הראשי של אתר חדשות. כמה דקות לפני כן, הפיד שלי בטוויטר סיפר באנגלית על פיגוע שהרג זוג הורים בכבישי השומרון. חוג מכרי מעבר לקו הירוק מצומצם מאוד, כך שבמחשבה ראשונה, לא חשתי דאגה מיוחדת לאדם זה או אחר. בכל זאת, פתחתי את דף הבית של אתר חדשות. הכותרת הראשית הייתה על הפיגוע. השמות דיברו על 'איתם ונעמה הנקין' ולפני שהספקתי לעכל, לחשוב אם זו אכן נעמה שאני מכירה, ראיתי את התמונה שלה, תמונתה של אישה עדינה בכיסוי ראש, והעולם התהפך מולי. אני לא יכולה אפילו לדמיין את משמעות אובדנה של נעמה למשפחתה, לחבריה הקרובים. אבל בעידן הדיגיטלי שלנו, יש עוד חוג אבלים נרחב מאוד היושב שבעה בליבו על נעמה: האנשים הרבים מאוד והשונים מאוד שהכירו אותה מהמרשתת. אני הכרתי את נעמה מפורום אימהות פופולרי, שם אהבתי תמיד לקרוא את עצותיה הנבונות ומילותיה השקולות. הכרתי אותה גם מפורום עסקים קטנים, שם היא, שהקימה בעשר אצבעותיה סטודיו גרפיקה מצליח, חלקה תמיד מניסיונה בנדיבות. אחרים הכירו אותה מקבוצות סגורות בפייסבוק. עוד אחרים עקבו לפני עשור פלוס אחרי שיריה היפהפיים, שהתפרסמו, בין השאר, באתר הכתיבה היוצרת הדתי 'צורה'. בפעם הראשונה ראיתי אבל אונליין: המוני אנשים שצפים בפורום כזה או אחר, בדף פייסבוק ציבורי או בקבוצה סגורה, וכותבים בשברון לב על נעמה שהכירו: היכרות וירטואלית של 14, 10, 8 שנים - או במקרה שלי, 4 שנים בלבד. אין צער וכאב שלא נלקחים בחשבון על-ידי הקב"ה. אף דמעה - ולו מהמכרים הווירטואליים הקלושים ביותר - אינה דמעה שלא נודעה מראש. זה ודאי אינו מקרה בעלמא, שזוג ההורים שנרצח הוא זה שמעגלים רבים כל כך כואבים את לכתו. רק על נעמה לבדה מתאבלים רבים כל כך: אלפי האנשים שהכירו אותה ברשת, שמצטרפים להמוני בני משפחה, חברים, לקוחות... אם רבים כל כך מאיתנו מרגישים פצועים כל כך בלכתה של נעמה, זה משום שהפצע הזה נועד ללמד אותנו משהו. לא רק כאב הקרובים הוא חלק מהתוכנית האלוקית, הבלתי מובנת לנו - גם הכאב של כולנו, בין אם נעזרנו בנעמה לעצות בחינוך ילדים ובין אם קראנו בשקיקה את שיריה. בערב סוכות האחרון, האחרון לחייה של נעמה, היא הפיצה קישוט לסוכה שעיצבה, על מאמר חז"ל בעניין ארבעת המינים: "יקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו". משפט זה הוא חלק ממדרש רבה על ארבעת המינים, שם נאמר כי אתרוג הוא כנגד יהודים שיש בהם תורה ומצוות, הדס כנגד בעלי מעשים טובים ללא תורה, ולולב כנגד אנשי תורה שאין בהם מעשים טובים. אבל מה דינה של הערבה, שהיא כנגד אלה שאין בהם לא תורה ולא מצוות? "ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי-אפשר. אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו". אין לקב"ה יהודי אחד מיותר בעולמו, ואין יהודי שאינו ראוי להיקשר באגודה אחת עם שאר עם ישראל. אם הוא יתברך אומר על יהודים בלי תורה ומצוות 'לאבדם אי-אפשר', בוודאי שלנו אסור להתייאש מאף אחד, רחוק ככל שיהיה. הערבות ההדדית מחייבת: האחדות שבין כולנו, כך הורה הקב"ה, נחוצה כדי שנכפר זה על זה. "ואם עשיתם כך - אותה שעה אני מתעלה", ממשיך ואומר המדרש. נעמה ודאי לא התכוונה שקישוט הסוכה האחרון שעיצבה יהיה צוואתה הרוחנית, אבל בכל זאת ראויות המילים לזו שעיצבה אותן. נעמה הייתה אשת הלכה מובהקת שלא התפשרה בכלום על עקרונותיה, גם כשהלכה לפגישות עסקים בסביבות חילוניות מאוד בלב תל אביב. אבל היא גם חיה את הדרישה 'יקושרו כולם אגודה אחת'. בדף הפייסבוק שלה, אחת ההודעות האחרונות מבקשת לסייע למכרה שאינה דתייה למצוא מורה ליהדות ותורה לבנה בן השלוש. ההודעה האחרונה בשרשור, יום אחרי מותה, הייתה של המכרה. "תודה נעמה - בזכותך הבן שלי ילמד תורה". אכן, מכפרין אלו על אלו. בעולם עכשיו יש פחות שני יהודים שחיו כדי לעשות רצון הבורא ולקדש את שמו. להשלים את החלל אפשר רק אם נלמד מההולכים: לקשור באגודה אחת. לכפר אלו על אלו. לזכות כך ל'אותה שעה אני מתעלה'. יתגדל ויתקדש שמיה רבא.