באחד מהסיפורים הפופולריים על בלש-העל שרלוק הולמס, מופיע דיאלוג ידוע בין הבלש המגשש-באפלה של הסקוטלנד יארד לבין הולמס. הבלש שואל את הולמס האם הוא רוצה להסב את תשומת ליבו לנקודה כזו או אחרת של התעלומה. "להתנהגות המוזרה של הכלב בלילה", עונה הולמס. הבלש, מופתע, אומר: "הכלב לא עשה דבר בלילה", והולמס משיב בנינוחות: "זו ההתנהגות המוזרה". על אותו משקל, אפשר להסב את תשומת הלב להתנהגות המוזרה שהפגינו כלפי ישראל המתמודדים הדמוקרטיים למועמדות לנשיאות, בעימות שנערך בימים האחרונים ביניהם מטעם רשת CNN. "אבל הם בכלל לא הזכירו את ישראל!", יאמרו ודאי הצופים בעימות. אכן. וכמו במקרה של הכלב בלילה, זו ההתנהגות המוזרה. בשני העימותים הרפובליקנים, לשם השוואה, הוזכרה ישראל 23 פעמים. קרלי פיורינה הצהירה שאם תיבחר לנשיאות, "הטלפון הראשון שלי ביום הראשון בחדר הסגלגל יהיה לידידי הטוב ביבי נתניהו כדי להבטיח לו שנתמוך במדינת ישראל". ג'ב בוש, האח של, הבטיח שהממשל שלו יוודא שלישראל יש את כלי הנשק המתוחכמים ביותר. טד קרוז, הסנאטור שעלה לגדולה בזכות מפלגת מסיבת התה, הודיע שאם ייבחר - שגרירות ארצות הברית בישראל תעבור מיידית לירושלים. במילים אחרות, כל מועמד עשה מאמצים למצב את עצמו כידיד הנאמן ביותר של מדינת ישראל. אם בעימות הדמוקרטי הבא תוצג למועמדים שאלה ישירה לגבי ישראל, אפשר בהחלט לצפות שהם ידקלמו נוסחאות קבועות לגבי ידידות נצחית עם המדינה היהודית. עדיין, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שישראל הופכת להיות בשנים האחרונות יותר ויותר אישיו עיקרי של המפלגה הרפובליקנית - והערת שוליים עבור הדמוקרטים. המועמדים הרפובליקנים לא יכולים להרשות לעצמם לדבר על מדיניות חוץ בלי להזכיר את ישראל, משום שהקהל שלהם רוצה לשמוע על ישראל. המועמדים הדמוקרטיים יכולים לנסות להתחמק במידת האפשר מאזכור של המדינה היהודית, כי גורלה אינו עומד בראש סדר היום עבור מצביעיהם. מפלס ההתלהבות של הרפובליקנים בכל הנוגע לישראל אינו קשור למצביעים יהודים. רק 2% מאוכלוסיית ארה"ב הם יהודים, ורובם המכריע מצביעים באופן היסטורי למפלגה הדמוקרטית. בעידן שבו סקרים מוכיחים שחלק גדול מהציבור היהודי-האמריקני לא חש רגשי הזדהות עם ישראל, יהודים נוטים לתמוך במדיניות הליברלית והדאגה לחלשים שמקדמת המפלגה הדמוקרטית. במקום זאת, הפוליטיקאים הרפובליקנים מדברים על ישראל כי חלק גדול מהמצביעים הנוצרים שלהם מוטרדים מגורלה של ישראל. ב-2012, מחצית מהמצביעים בפריימריז הרפובליקני היו אוונגליסטים, שמאמינים בתנ"ך כפשוטו ותומכים לכן במדינה יהודית בכל שטחי ארץ ישראל. בסקרי דעת קהל, אחוז האוונגליסטים שעונים כי 'אלוקים נתן את ארץ ישראל ליהודים' גבוה פי שניים מאחוז היהודים המספקים תשובה דומה. בדומה לכך, סקר שערך העיתון בלומברג באפריל האחרון מצא כי יותר משני שלישים מהרפובליקנים מאמינים שארצות הברית צריכה לתמוך בישראל גם כשזה מנוגד לאינטרס האמריקני. רק שליש מהדמוקרטים שהשתתפו בסקר הסכימו עם האמירה הזו. בסקרים כלליים בארצות הברית רוב האוכלוסייה עדיין תומכת בישראל, אבל פילוח של התשובות מעלה מגמה עקבית לפיה התמיכה הרפובליקנית עולה - וזו הדמוקרטית יורדת. לדמוקרטים יש גם פרשנות משלהם למושג 'תמיכה'. כמעט כל חברי הקונגרס והסנאטורים הדמוקרטים, כולל אלה המחויבים ביותר לישראל, תמכו בהסכם עם אירן למרות מחאות ישראל. מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי נחשב מגדולי ידידי ישראל במפלגה הדמוקרטית - מה שלא הפריע לו להצהיר לאחרונה כי גל הטרור בישראל קשור לבנייה המתמשכת בהתנחלויות. אז האם הנשיא האמריקני הבא יתמוך בישראל? סביר להניח ששיתוף הפעולה הביטחוני יימשך, בלי קשר לזהות היושב בבית הלבן. אבל האם ישראל תקבל גב מדיני חזק בעוד הקלחת הרותחת של המזרח התיכון הנוכחי ממשיכה להתערבל סביבה? לפחות מהאזנה זהירה לדברי המועמדים כיום, לא בטוח בכלל שנשיא דמוקרטי חדש יסייע לממשלה הישראלית לשכוח את סיוטי אובמה.