הטור של פריצי

היה פעם קונצנזוס בישראל, שירושלים המזרחית בצורתה כעיר העתיקה, מתחם הכותל ושטחי עיר דוד ושלמה הם חלק ממדינת ישראל. אף אנשי שמאל מובהקים לא טענו שהכותל נכבש אלא הסכימו שהוא צריך להשתייך למדינת ישראל. מי שיזם את פירוק שכונת המוגרבים ויצר את רחבת הכותל היה אל"ם שלמה להט, חילוני וליברל תל אביבי שתמך כל ימיו בנסיגה מהירה וחד-צדדית מהשטחים, גם בלי שלום. מאידך-גיסא, על שכם, בית לחם, חברון ומאות עיירות וכפרים ערביים בגדה המערבית מעולם לא היה קונצנזוס, ולמעשה רוב הציבור בארץ מעולם לא רצה בהם וביושביהם, למעט לוינגר ושותפיו לאידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה והמשיחית. בכלל, המשיח תמיד נוכח היכן שהרעיונות והחזונות לא עומדים במבחן ההגיון הפשוט. וההיגיון אמר שאם יש בשטחי הגדה, גם אם נקרא להם שומרון, 1.5 או 2 מיליון ערבים פלשתינים ששפתם, תרבותם ודתם הן אחרות, ושאנו לא באמת רוצים לחיות ולהתערבב עימם יחד או לחלוק עימם זכות הצבעה וזכויות אזרח זהות, אז כדאי שניפרד. להתבולל בסביבה אפשר גם בפריז, ושם זה גם יותר כיף. אבל בזמן שאנו הסכמנו על ירושלים שלמה היו מי שגררו אותנו לשכם, להתנחלויות אלימות שתושביהן עוטים מסכות על פניהן בדיוק כמו חבורות שודדי בנק וטרוריסטים שיש להם סיבה להסתיר פניהם, ולחברון היהודית שהוקמה במרמה ומאז היא מפלסת דרכה בדם וכוח ובחסות משמר הגבול וגדודי סדיר ומילואים, ומספרת לנו סיפורים כאילו שיש לזה עתיד. כן. ממש עתיד. פחות מ-1,000 משפחות יהודיות (אם בכלל) מול 250,000 תושבים ערבים במחוז חברון, אז תבינו לבד כבר מה העתיד. ושעה שמדינת ישראל עסקה בחיי היום-יום שלה, החבורה הזו מימין עסקה רק בענייניה, וכך מצאנו עצמנו יושבים בלב הישוב הערבי, בלי שאי פעם מישהו דן בזה ברצינות ובחן השלכות. רק שלהיגיון הפשוט יש בעיה. הוא צץ גם כשלא קוראים לו. אז כשתחזית המחיר ברצועת עזה הראתה כי כל יום נוסף שנשב בה יעלה לנו בעוד הרוג או שניים, וזה בשביל איזו התנחלות שיושבת דווקא בעין של מחנות הפליטים, ברחנו משם. ליוזם הבריחה הזו קראו אריק שרון, מלך ישראל, מקים ההתנחלויות הגדול, מנהיג הימין וסמלו הנערץ. לקח לו זמן קצר מאוד כראש ממשלה כדי להבין שכדאי להיפרד, שזה אומר שאנו בורחים ועוזבים את השטחים המאוכלסים בערבים, ומהר ככל האפשר. ליתר ביטחון, ואולי כתרגיל לפני הביצוע השלם, הוא פינה גם איזו התנחלות בשומרון. גם כדי שיהיה תקדים וגם להרגיל את הציבור. מעניין אם הוא עוד מלך ישראל בתודעת הימין והרחוב שלו. עכשיו נתניהו שולט. בינתיים מרוב מאבק בעד שליטה בשכם וחברון התחיל הקונצנזוס על ירושלים להתערער, אם כי לא לגמרי. כי איש בישראל לא ביקש עדיין להתפנות ממזרח העיר, חוץ מממשלת ישראל. היא אומנם עוד לא יצאה מהכותל, אבל היא כבר בנתה לה כותל חדש, חומת הפרדה ענקית, והוציאה כמה וכמה שכונות ערביות מתחום הגישה והחיבור והשליטה המוניציפלית. מעניין. ממשלת ישראל יצאה מאותן שכונות שהיא עצמה סיפחה בחוק ירושלים והכריזה עליהן בחוק של הפרלמנט שלנו כשייכות למדינת ישראל (מה שלא עשתה לגבי חברון בית לחם שכם ודומיהן). תקדים מעניין. הממשלה לא יצאה משטחים כבושים. היא יצאה משטחי ישראל עצמה. צחוק ההיסטוריה. ממשלת אשכול השמאלן של 67' הרסה את החומה הקטנה שחצתה את ירושלים, רק כדי שממשלת הליכוד של ביבי תקים בעיר הזו חומה גדולה ממנה. אז שכונות ערביות שלמות שהינן חלק טריטוריאלי של העיר והמדינה נותקו והופרדו מעשית ולתמיד. השבוע התחיל חלק ב': ביבי ביקש לבדוק כיצד אפשר לשלול מתושבי השכונות הללו את זהותם הישראלית. כשממשלת ישראל סיפחה בחוק את מזרח העיר ושכונותיה הוענקו לכל תושבי העיר זכויות תושב. עכשיו כשממשלת ישראל יוצאת לגמרי מהשטח, והוא מנותק כבר פיסית מהעיר המאוחדת, יש היגיון לומר לתושבים שמעכשיו אינכם תושבי מדינת ישראל, כי אינכם יושבים יותר בשטח ישראלי, נכון? והנה יצאנו כך גם ממזרח העיר. נותרו בידינו עוד כמה שכונות, וגם העיר העתיקה עם הכותל ומסגדי הר-הבית וקבר ישו, מה שנקרא "האגן הקדוש", בידינו. זה חשוב לתיירות אז על זה בטח נשמור. וכך נראה שאנו מתקדמים, או כמעט וכבר הגענו, לחזון המקורי של אנשי השמאל הקיצוני בישראל, שכבר מהיום הראשון הציעו שנספח רק את האגן הקדוש של עיר העתיקה וסביבתה, שנשתף את ממשלת ירדן בניהול הר-הבית (מה שקיים וקורה, והשבוע ביבי אף ביקש מהם להתקין מצלמות בהר-הבית), ונתיר לפלשתינים לנהל את חייהם בשאר השטח כרצונם, כי אנו יוצאים משם. חלקים גדולים כבר אירעו. ממרבית שטחי הגדה (או השומרון - אם חשובה לכם הטרמינולוגיה) כבר יצאנו למעשה. גם מנתחים משמעותיים סביב ירושלים יצאנו. מאותה סיבה. עכשיו נותר לנו רק ליישר פה ושם את שולי הגבולות ולקבוע את מיקומם המדויק (גם אחרי שנסוגנו מכל סיני התעסקנו עוד שנתיים וחצי בויכוח מטופש על איזה 400 מטר בקו הגבול בטאבה), ונשאר לנו לאפשר, למי שרוצים, לחזור מהתנחלויות למדינת ישראל (הרי לא כולם ירצו להשאר שם, בהתנחלות המרתקות מסוג אש יוקדת או תורה בוערת שבפאתי שכם), ונשאר לסגור עם השכנים כמה עניינים כמו מכס ומע"מ, הסכמי מעבר ושת"פ ביטחוני. זה יקח זמן, אבל גם אחרי מלחמת העולם השנייה נדרשו לגרמניה וצרפת 50 שנה לויכוח על תקן השומן בקממברט ואחוז האלכוהול בבירה. רק שלנו יש בדרך עוד כמה משימות קשות, ובחשיבה רצינית לקראת עתיד הנסיגות והפינוי, מי אם לא ביבי מתאים למשימה הזו? האיש שסיפר לבוחריו שגנדי היה שר בממשלתו (ומעולם לא היה), שזכר את מראה הצנחים הבריטים מסתובבים ברחובות ירושלים (הם נעלמו עוד טרם לידתו), ושכל הימין כולו נתן לו מנדט מלא להוביל ולהנהיג, הוא בעצם האיש הכי המתאים במקום הנכון. כי רק ביבי, שבוודאי לא רוצה לראות ערבים נוהרים לקלפיות, ידע כיצד למנוע זאת, ויוציא את מדינת ישראל וקלפיותיה מכל מקום בו הם נמצאים. כי הנה הוא עשה ועושה זאת בהצלחה מדהימה כבר בירושלים. ברוך אתה גואל ירושלים.