אין יום שאני לא מתגעגע ללאה ויצחק רבין

אין יום שאני לא מתגעגע ללאה ויצחק רבין, אבל היום אני רוצה להקדיש כמה מילים להיסטוריה הפרטית שלי איתם. למספר רגעים קטנים וגדולים שאני לא שוכח. החלטתי לשתף אתכם בכמה מהם, כדי שתכירו גם אתם יותר לעומק את לאה ויצחק. אני יודע, זה ארוך, אבל יש כל כך הרבה מה לספר ולא הצלחתי לקצר אפילו במילה. מוקדש לרועי רהב, קצין בצה"ל, ולכל הדור הצעיר שלא ידע על הקשר שלי אליהם. מבחינתי יש 4 בנוב' - יום הרצח של יצחק, ויש 12 בנוב' - יום מותה מצער של לאה. מבחינתי הרוצח רצח את שניהם, יימח שמו וזכרו, והלוואי ולא יראה יום אור אחד נוסף בחייו. אנחנו חזקים ממך, והדמוקרטיה הישראלית חזקה עוד יותר. נמשיך בדרך של שלום, דמוקרטיה, סבלנות וסובלנות. מבטיח לכם קריאה מרתקת. אשמח אם תשתפו לחברים כדי שכולם ידעו את האמת.

איך הכל התחיל

באפריל הקרוב ימלאו 30 שנה לעיסוקי בתחום יחסי הציבור בישראל. הכל התחיל ב-1 במאי 1986, היום בו התחלתי לעבוד כמנהל מחלקת יחסי ציבור ובידור וחבר הנהלה במלון דן פנורמה תל אביב. לפני כן המקום חווה שרשרת של כישלונות בגלגולים שונים: מלון היאט, מלון לרום, מלון אסטוריה. ואז משפחת פדרמן רכשה את המקום, ותוך פחות משנה הוא הפך למלון הכי מדובר בישראל ונחשב עד היום לסיפור הצלחה אדיר. זה לא התחיל חלק. חצי שנה לפני כן הגעתי לראיון עבודה אצל חיים שקדי, משנה למנכ"ל המלון (כיום הוא מנכ"ל מלון המלך דוד בירושלים ונחשב לאחד מהמלונאים החשובים של ישראל). באתי אליו עם אלבום תמונות עמוס, מלא בהוכחות לעבודתי הפורייה משלוש שנות שירות בצבא, כולל פרס קצין חינוך ראשי של צה"ל. שקדי לא התרשם כמו שקיוויתי. הוא חייך בנימוס ואמר לי שצר לו אבל המלון כבר עובד עם חברת יחסי ציבור, ואין מקום למנהל יח"צ פנימי למלון בודד. כדי לא להשיב את פניי ריקם הוא הציע לי לעבוד כמלצר או בל בוי, וזאת משום שאני אחרי צבא וללא השכלה מלונאית, ולא סיימתי תדמור או קורנל או משהו דומה. השבתי לו שאת התפקידים האלה עשיתי כבר לפני הצבא שכן אני עובד מגיל 13. נפרדנו כידידים ויצאתי לטיול אחרי צבא לארצות-הברית לבקר חברת כיתה שלי בשם מיקי ורבר, שכבר למדה וגרה שם. לאחר 4 חודשים חזרתי לארץ והטלפון צלצל. "שלום, כאן חיים שקדי ממלון דן פנורמה", אמר הקול מהעבר השני. "משהו השתנה, תוכל לקפוץ לכמה דקות?". הגעתי מיד. שקדי סיפר לי שהוחלט לשנות את האסטרטגיה של המלון, שיועד עד אז רק לתיירים מחו"ל, ולהפוך אותו למלון גם לישראלים ולאנשי עסקים. "אני מציע לך להיות מנהל מחלקת בידור ויחסי ציבור וחבר הנהלת המלון", אמר לי בחגיגיות. "רק לפני זה אתה צריך להכיר את מנכ"ל המלון ובמידה והוא יאשר את מועמדותך תוכל להתחיל מיד". נכנסתי למנכ"ל, ויקטור ששון, שנחשב אגדה מלונאית עוד בחייו. למרות שמעולם כאמור לא סיימתי תדמור או קורנל, הוא קיבל אותי לעבודה. ב-1 במאי התרחשה הפתיחה המחודשת של המלון, שהפך במהרה לדבר החם בתעשיית התיירות הישראלית. לא היה יום שהוא לא הופיע בתקשורת. לאחר 7 חודשים סוערים פנה אליי מנהל הפרויקטים המיוחדים של החברה והציע לי לטפל ביח"צ של שבוע הונגריה במלונות דן. לפני 30 שנה לא הייתה לנו מערכת יחסים דיפלומטית עם הגוש המזרחי אבל הייתה זליגה ממדינות כמו הונגריה וצ'כיה לכיוון ישראל, והמדינות הקומוניסטיות אישרו לעובדי בתי מלון להגיע לשבוע של קולינריה בישראל. השף של מלון דן תל אביב היה סנדר גולדשטיין, הונגרי במקור, ואכן שבוע הונגריה הפך להצלחת ענק. 1,000 איש מהשמנה והסלתה של תל אביב הגיעו לאירוע. לאחר ההצלחה הציע לי עמי פדרמן, אז מנכ"ל החברה, להתמנות לדובר רשת מלונות דן. מתוקף תפקידי החדש התחלתי להסתובב בכל בתי המלון של הרשת ברחבי המדינה. אני זוכר שהגעתי נרגש במיוחד לארוחת ערב לכבוד שר ההגנה של גרמניה שהייתה באולם המלך דוד של דן תל אביב. זה היה ערב מאוד יוקרתי ואלגנטי, אבל קרה שם עוד דבר מרגש שלימים שינה את חיי: שם בפעם הראשונה הכרתי את לאה רבין. ניגשתי אליה, הצגתי את עצמי ואת תפקידי והצעתי שבכל מה שתזדקק לו במהלך האירוע - אשמח לעזור. לא תיארתי לעצמי שהיא תהפוך לחברה הכי קרובה שהייתה לי אי-פעם בחיים. זה התחיל באותה ארוחת ערב. נמשך בשיחות טלפון. ומהר מאוד הפך לחברות אדירה שכללה בהדרגה גם את יצחק.

כך לאה צירפה אותי לאלו"ט

בהתחלה לאה הציעה לי להגיע איתה לאלו"ט, האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים, שהיא הייתה היו"ר האגדית שלה. לאה התבקשה על-ידי קבוצת הורים ברשות עמי הירשטיין ואורני איזקסון, בהיותה אשת ראש הממשלה בקדנציה הראשונה של יצחק, לעמוד בראש האגודה. הייתה זו לאה שבכל נסיעת ראש הממשלה לחו"ל התמקדה בלהכיר את האוטיסטים בעולם, ולאט-לאט הוציאה את כל הילדים האוטיסטים מבתי חולים פסיכיאטריים למוסדות של אלו"ט. היא זאת שהפכה את אלו"ט לאגודה בעלת שם עולמי כולל באומות המאוחדות. בזכות לאה רבין הילד האוטיסט קיבל כבוד בישראל ובעולם כולו. כשהגעתי בפעם הראשונה לבקר בכפר עופרים, הכפר הראשון לילד האוטיסט בקריית שאול, הבנתי מה היא עשתה. מאז ועד היום, כמעט 30 שנה, אני שם בזכותה. לצערי היום 1 מכל 100 ילדים שנולד בישראל הוא אוטיסט, והסיוע של האגודה הוא אינסופי. לאה רבין עוד בחייה עשתה את הבלתי אפשרי, ולאחר מותה כולנו מצווים ללכת בדרכה האמיצה למען הילד האוטיסט בישראל.

שגריר חוף השנהב

ביום ההולדת ה-23 שלי החלטתי לעשות מסיבה בסביון בבית שגריר חוף השנהב, ז'אן פייר בוני ורעייתו אודיל. היו שם 3,000 איש. כולם הופתעו לראות שם את לאה ויצחק רבין. זאת הייתה ההוכחה שלהם שהחברות הייתה תמיד דו צדדית, אמיתית וכנה ללא פשרות. בכניסה לבית השגריר השתרך טור ענק של המגיעים שרצו לאחל לי מזל טוב. לעולם לא אשכח איך יצחק ולאה עמדו כאחד האדם בתור, למרות שכולם הציעו להם כמובן לעבור ולא לעמוד. יצחק לא ויתר ועמד ועמד עד שהגיע תורם לברך וללחוץ יד לשגריר. לא היה יום אחד מאז ועד ליום שהלכו לעולמם שלא דיברנו לפחות פעמיים בטלפון, ולא חשוב איפה היו בעולם. בחתונה של הילה רעייתי ושלי, שהייתה בבוקר יום שישי במלון דן אכדיה, הם היו מתחת לחופה. החברות איתם הייתה טוטאלית לחלוטין. עם יצחק זה נרקם לאט-לאט, החברות, והרי שנינו כל כך שונים זה מזה, אבל כשזה קרה זה קרה.

הברית של רועי

אני זוכר רגע אחד מיוחד שקירב בינינו. זה קרה בברית של רועי, בגן אורנים. היה זה יום גשום במיוחד, רבים לא יצאו מהבית, אבל ראש הממשלה ורעייתו התייצבו בדיוק בזמן להשתתף בשמחתנו. התרגשנו נורא. שבוע לאחר מכן התחלנו לשבת ביחד באופן קבוע. כל יום שישי ב-18:00, כשהיה חוזר מהקריה בתל אביב בשבתו כשר הביטחון. לפעמים איחר קצת ותמיד התנצל. אצל יצחק כלום לא היה מובן מאליו והוא תמיד היה אסיר תודה. היינו יושבים לבד ומדברים מ-20:00-18:00, ואז רואים חדשות. ואז אני הלכתי הביתה, לא לפני שסומנו וסוכמו כמה דברים לביצוע, אותם היה רושם בצטל'ה (פתק קטן שהיה דוחף לכיס בחליפת הספארי שלו).

יואל מרקוס

יואל מרקוס, הפובליציסט האגדי של עיתון הארץ, האיש שלפני 20 שנה יכול היה להפיל ממשלה במאמר חד, היה אז בסכסוך ענק עם לשכת ראש הממשלה בראשות איתן הבר. הוא פרסם כי העסקתו של הבר בלשכת ראש הממשלה היא בניגוד לחוקי התקשיר, שכן הביטוחים שלו משולמים על-ידי ידיעות אחרונות (שם עבד קודם). פרץ סכסוך אדיר בין הלשכה לבין מרקוס. ומי שילם את המחיר? ראש הממשלה ושר הביטחון, שבעצם הורחק ממרקוס - לאחרון לא סופק מידע ישיר מצד ראש הממשלה ואזי כתב רק מה ששמע מהמבקרים או מהאופוזיציה. אמרתי ליצחק: זה לא יכול להימשך כך. מצד אחד הוא כותב כל יום מאמר נגדך, מצד שני אתם לא מזרימים מידע חיובי על דברים חשובים שאתה כראש ממשלה יוזם ועושה. כך שאי-אפשר לבוא בטענות לבכיר העיתונאים בישראל אם לא נותנים לו לפחות את ההזדמנות לשמוע, להקשיב ואולי לשנות את דעתו. יצחק שאל אותי בקולו העבה מה לדעתי צריך לעשות. אמרתי: להיפגש אתו ולפתוח ערוץ תקשורת. הצעתי שאפגש עם מרקוס באופן מיידי ורבין הסכים. צלצלתי ליואל שהסכים מיד לראות אותי למרות שלא ידע על מה הפגישה. נפגשנו בהילטון תל אביב שם היה שוחה כל יום בשעה 7 בבוקר. אמרתי לו: יואל, חייבים לדבר ואין דרך אחרת. לא יעלה על הדעת שאתה לא מקבל רקע מראש הממשלה. הוא סיפר לי את שידעתי - שאיתן מונע את זה - וסיכמנו שמרקוס יגיע ללשכת ראש הממשלה ביום שישי בשעה 17:00. יואל שאל מה יהיה עם איתן, הרי לוח הזמנים אצלו ובאחריותו. אמרתי ליואל שהכל יהיה בסדר, "ראש הממשלה מחכה לך". דיווחתי ליצחק וזה אישר את הפגישה ואכן יואל מרקוס הגיע בשעה 17:00 והפגישה התרחשה. מאותו הרגע מרקוס החל לקבל חומר חיובי ולא רק שלילי. לקח להבר הרבה זמן להבין מה קרה שם.

גונן שגב

יצחק רבין האמין שהרמטכ"ל לשעבר רפול יבוא לממשלתו ויתמוך בהסכמי אוסלו. אני לא האמנתי אפילו לרגע שזה יקרה. חברי הטוב גיורא עיני, חבר קרוב של רבין ושל פרס, האמין בכך בכל ליבו. לכן הצעתי לראש הממשלה להיפגש עם גונן שגב, חבר מפלגתו של רפול. הוא פסל את זה באופן מיידי בהינף יד שמשמעו "תפסיק לדבר שטויות". אבל אני אף פעם בחיים שלי לא מוותר לאיש, ובטח לא לעצמי. כל שבוע בפגישה השבועית העליתי את הנושא שוב ושוב. אמרתי לו: "בוא תפגוש אותו, אדם מדהים, ישר, כנה, איש שרוצה שלום, איש שילך אחריך ללא תנאים, רופא, מה עוד אפשר לבקש". ויצחק בשלו. ואני ממשיך בשלי. והזמן אוזל, צריך רוב יהודי לאשר את אוסלו. ואז יום אחד יצחק אומר לי - אוקי, אני אשמח להכיר אותו. צלצלתי לשגב וארגנתי את הפגישה. ראש הממשלה פגש אותו באופן דיסקרטי, ולאחר מכן נחתם ההסכם. שגב התמנה לשר האנרגיה ותמך באוסלו. ארוחת הערב לכבוד האירוע המשמח נערכה אצלנו בבית ברמת גן. היה מאוד מרגש. מבחינתי היה רוב יהודי לאוסלו. לצערי ראש הממשלה נתקע במעלית של הבניין בו גרנו חצי שעה. ומה לדעתכם עשה ראש הממשלה במעלית? הרגיע את המאבטחים הצעירים שלו ושאל אותם כל הזמן: אתם בסדר? יש לכם אוויר? כזה היה יצחק רבין. לאחר הרצח התחיל מצבו של שגב להידרדר, עד לפרשת הסמים המבישה והבלתי נסלחת. מאז ועד היום אני לא בקשר אתו.

עליזה גורן ושינוי מערך הדוברות של ראש הממשלה ושר הביטחון

בפגישות שלנו הסברתי ליצחק שקשה מאוד לעבוד כשיש לראש הממשלה שני דוברים: אחד בירושלים ואחד בתל אביב. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, ולדעתי צריך דובר אחד מרכזי שהוא מטבע הדברים בירושלים. השני יהיה במשרד הביטחון אבל כפוף לדובר המרכזי. באותה תקופה היו לראש הממשלה שני דוברים מצוינים: בירושלים בני כהן, ובתל אביב עודד בן עמי. כל אחד עשה עבודה נהדרת וחשובה עבור ראש הממשלה. כל אחד בדרכו ביקש לסיים את תפקידו. אז נכנסתי אני והצעתי למנות אישה לתפקיד. יצחק שאל על מי אני ממליץ. אמרתי לו: הכרתי לפני חודש אישה שלדעתי תהיה הדוברת הכי טובה שהייתה אי-פעם לראש ממשלה, אבל בתנאי שהיא תוביל את כל מערך הדוברות כולל משרד הביטחון. בדיוק אבי בניהו התמנה לדובר שר הביטחון. הצעתי הייתה חד-משמעית: למנות את עליזה גורן לתפקיד הדוברת הראשית. יצחק העריך ששמעון שבס ואיתן הבר יהיו המומים מהחלטה, אבל נתן לי אור ירוק ללכת לדבר איתה. צלצלתי לעליזה וביקשתי שתבוא לפגוש אותי במשרדים שלנו ברמת גן. עליזה לא שאלה שאלות ובאה. אמרתי לה: עליזה, ראש הממשלה רוצה להציע לך להיות הדוברת שלו. עליזה הייתה בהלם. בעיקר מכיוון שבעבר הציעו לה להיות מנהלת לשכת העיתונות הממשלתית והיו כאלה בלשכת ראש הממשלה ששמו לה רגליים וסיכלו את המינוי. היא הביעה דאגה שגם כעת יהיה מי שיסכל את המינוי. אמרתי לה: אין לך מה לדאוג, ראש הממשלה החליט והם כולם יישרו קו ומיד - איש לא יעז לערער עליו. תיאמתי לה פגישה דיסקרטית בבית ראש הממשלה ביום שישי ברמת אביב. נכנסתי איתה לכמה דקות ואז השארתי אותם לבד. לאחר כמה ימים הוכרז בירושלים כי עליזה גורן התמנתה לדוברת ראש הממשלה ושר הביטחון. אין ספק שעד היום נחשבת גורן כדוברת הטובה ביותר אי-פעם שהייתה לראש ממשלה בישראל. לאחר הרצח המשיכה עם ראש הממשלה שמעון פרס, לאחר מכן הייתה בתקופת אהוד ברק תקופה קצרה ואז פרשה מהשירות הציבורי. היא הקימה משרד לובינג מצליח ושמחתי שסוף-סוף יכלה לעשות לביתה.

יצחק ולאה מתלבשים לליל הסדר

יום אחד הציע ידיעות אחרונות רעיון מקורי ומיוחד - לצלם את ראש הממשלה ורעייתו בלבוש המקורי שהם ילבשו בליל הסדר, לתוך כתבה אנושית בסגנון זה שתפורסם ערב החג. רבין הסכים, והצילומים נערכו בביתם ביום שישי בשעה 18:00. לאה כבר הייתה מוכנה, הצילומים החלו ואז ראש הממשלה אמר: "רגע, הרעיון הוא שנהיה לבושים בדיוק בלבוש שנלבש בליל הסדר אצל ויקי פילוסוף (אימא של אבי פילוסוף, בעלה השני של דליה רבין). הוא הפסיק את הצילומים, הם נכנסו לחדר השינה והתלבשו בדיוק בבגדים שהכינו לסדר: שמלה שחורה מנוקדת בנקודות לבנות ללאה, וחליפה שחורה עם עניבה אדומה ליצחק (ר' בתמונות שמצורפות לפוסט). כזה היה רבין. בדיוק בדיוק!

דן שילון

יום אחד החליט דן שילון להגיד בתוכנית המעגל - שהייתה אז הפופולרית בישראל - שראש הממשלה מנותק מהעם. בעקבות כך בחרה לאה רבין ובצדק לצלצל לשילון ולהגיד לו את דעתה עליו. בעקבות השיחה התרתח שילון והביע את זעמו על השיחה בראיונות לתקשורת - איך מעזה לאה רבין להתקשר אליו ולטעון טענות, ועוד באמצעות מרכזנית של משרד ראש הממשלה ועוד למכונית שלו. שילון ואתו התקשורת כולה פתחו חזית מול לאה ודרכה גם עם בעלה. נוצר נתק מוחלט בין ראש הממשלה ודן שילון. לימים שילון הציע לארח את ראש הממשלה ושר הביטחון אצלו בתוכנית. חשבתי שזה יהיה נכון שראש הממשלה יופיע בתוכנית הכי חשובה ופופולרית אז. הסברתי ליצחק, והוא הסכים. שילון החליט שהוא מזמין לתוכנית הזו גם את אביב גפן. לפני כן כבר היה ניסיון להפגיש את אביב עם ראש הממשלה אבל איתן הבר סירב בגלל שאביב לא עשה צבא. "מר ביטחון לא יישב יחד עם אדם שלא עשה צבא". לאחר שהבנתי שאביב לא השתמט מצה"ל אלא השתחרר מסיבות בריאותיות אמיתיות, הסברתי ליצחק שחייבים לעשות את זה שכן זהו חיבור נהדר וחשוב. יצחק ענה לי: "רני, אני לא עושה את זה. זה לא הוגן כלפי לאה". אמרתי לו: "תשאיר לי את לאה". הודעתי לעליזה גורן שיש אור ירוק להשתתפות בתוכנית. מה שלא תיארתי לעצמי הוא שהמהלך הזה שלי יגרור, לראשונה בכל שנות החברות שלנו, ריב גדול עם לאה. "איך עשית לי דבר כזה", היא צעקה עליי. אמרתי לה: "לאה, אני צריך לעשות את מה שהכי טוב לראש הממשלה, ללא מורא ופחד וללא מחשבה מה מישהו יגיד". השיחה הסתיימה רע מאוד, אבל החלטתי להמשיך. ברור היה לי שמישהו בלשכה דאג לחמם אותה עליי כמו שצריך. אבל זה לקח 24 שעות בלבד, התוכנית שודרה וזה היה הכי מדהים שאפשר לבקש. לאה הייתה הראשונה לצלצל. "רני, מודה ועוזב ינוחם", אמרה. "אני מבקשת סליחה, טעיתי, זה היה רעיון ענק". כזאת הייתה לאה רבין, ידעה לתת בראש אבל כשטעתה מיד ביקשה סליחה. איפה נמצא עוד אנשים כאלה? איפה נמצא יצחק רבין כזה, שהעדיף לוותר על התוכנית ולא חלילה להשפיל את רעייתו? לצערי הרב הרצח הגיע מהר ובעקבות אביב גפן הגיעו ילדי הנרות ומילאו את הכיכר.

השגריר הזר

לראש הממשלה ושר הביטחון נודע כי מקורב אליו סיפר דבר מה הנוגע אישית לראש הממשלה - לשגריר מדינה זרה בישראל. השגריר סיפר לנשיא שלו וראש הממשלה קיבל את זה באמצעות דלת מסתובבת. אני בטוח שאם רבין לא היה נרצח, האיש הזה לא היה ממשיך בתפקידו נקודה.

פרידה מאישיות חשובה

לראש הממשלה היה קשה להיפרד מאנשים, דבר אנושי וטבעי, אבל יש רגעים שהפרידה חייבת לקרות באופן מיידי. וכך היה. רבין היה אנושי ביותר וכשהיה חייב לפטר בכיר המקורב אליו הוא השתדל שהפיטורין לא יחשבו ככאלה ושכולם יחשבו שלא קרה כלום. כזה היה ראש הממשלה שנרצח.

רינה ירושלמי

לאה הייתה יו"ר הקאמרי ותרמה רבות לתיאטרון. הילה ואני החלטנו לפתוח את הבית ברמת גן לטובת העניין. הזמנו 150 חברים לגג שלנו. יצחק הגיע ברכב אחד ממלכתי, עוד רכב מלווה ורכב משטרה קטן. בשכונה שלנו היו כאלה שלא אהבו את הסכמי אוסלו, והתארגנה הפגנה קטנה ליד הבית. לא התייחסנו ברצינות. אבל מיום ליום היו עוד ועוד הפגנות. איש לא תיאר שזה ייגמר ברצח.

נחשון וקסמן

הבית ברמת גן ברחוב נווה יעקב כבר לבש חג. ארוחת ערב חגיגית סביב השולחן שעבר אתנו לסביון, הכל מוכן לאורחים. ואז טלפון מלשכת שר הביטחון: "רני, לא אגיע לארוחת הערב בגלל שאני כאן בקריה בנושא החייל ועוד מעט תצא הודעה חשובה. להתראות רני". כזה היה רבין. ישיר, נקי מכל פלאברה. פרשת נחשון וקסמן הייתה קשה עבורו.

כמה שעות לפני הרצח

ארוחת צהריים אצל משפחת קצין, כמה שעות לפני הרצח. בבית שלנו בסביון יש פינת הנצחה ללאה ויצחק רבין. אנחנו שומרים שם את המתנות הקטנות והמיוחדות שקיבלנו מהם, תמונות מהחתונה שלנו, מהברית של רועי והבר מצווה שלו. בכולן יצחק ולאה מצולמים לצד ההורים שלי ושל הילה, תמיד אתנו. אבל התמונה שלנו יחד כמה שעות לפני הרצח (ראו באלבום המצורף) מעלה לי זיכרון רע ומר. יצחק לכל אורך הארוחה אמר לי, "אתה יודע מה הם עשו לה אתמול מתחת לבית? שמעת מה הם עשו לה אתמול מתחת לבית?". זה הציק לו, זה כאב לו, זה אכל את ליבו. הוא דיבר על מה שהתרחש יום קודם לכן, 24 שעות לפני הרצח, מתחת לביתם. היו שם כ-20 נבלות שצרחו לעבר לאה רבין: "נתלה אתכם בכיכר מלכי ישראל כפי שתלו את מוסוליני והפילגש שלו!". והילה ואני לא היינו שם למטה לעזור לה.

דליה רבין

כמה חודשיים לאחר הרצח הפך הקשר שלנו לנצחי. לילה אחד מתקשרת אליי דליה רבין ואומרת לי: אני מצלצלת בקשר להורים שלי. "מה כבר עשיתי?!", נחרדתי. היא ענתה: "רני, אימא שלי הטילה עליי לאחר מותה לקיים את צוואתה ולפתוח את מרכז רבין לחקר ישראל אבל לצערי התקציב אזל ולא תהיה לי אפשרות להמשיך ולסיים את המרכז". זה הזמן לציין שאני טוב במשלוח מכתבים לחברים שיתרמו, אבל מעולם לא הרמתי טלפון לבקש כסף. אבל הפעם לא הייתה לי ברירה. צלצלתי והבאתי לדליה את הכסף שהייתה צריכה. אני שמח שעשיתי את זה, לא יהיה לי אומץ בחיים לעשות זאת שנית. אבל זאת הזדמנות להצדיע לדליה רבין שלאחר מותה של לאה היא ויתרה על קריירה פוליטית ועשתה הכל, וממשיכה לעשות הכל, למען המרכז. לולא דליה רבין אין מרכז. היא עושה עבודת קודש מדהימה למען זכר ראש הממשלה אבל גם למען הדמוקרטיה והסובלנות.

הספר של נועה

במהלך השבעה הגיע לישראל אחד הפילוסופים והעיתונאים החשובים של צרפת מארק האלטר ורעייתו קלרה, ביחד עם הבת של ולרי ז'יסקר ד'אסטן (נשיא צרפת לשעבר), שהיא בעלת הוצאת הספרים הנחשבת "לה פונט". במהלך השבעה שכנעתי את נועה רבין לחתום עם ההוצאה הצרפתית על הוצאת ספר שהיה לאחד החשובים שפורסמו בעולם סביב הרצח. באמצעותו למד העולם על ראש הממשלה ושר הביטחון שלא רק היה מנהיג ואיש ענק אלא גם סבא מדהים לנועה, ליונתן ולמיכאל. לאחר תקופה הודיעה לי ההוצאה הצרפתית כי מגיעה לי תמורה עבור הקשר שנוצר. את כל הכסף הילה ואני תרמנו ל-15 מלגות לבתי ספר, במסגרתן עשו התלמידים עבודת גמר בתקשורת על הרצח.

כמה מילים אחרונות מהלב

בבית שלנו ישנה תמונה שצייר ניר הוד, דיוקן עצמי. עם קרני זהב ושושנה עם הכיתוב "אני מתגעגע". הקרניים זה שלנו, של כולנו. שלא באנו לעזור להם, להגן עליהם מהסתה הנוראית והאיומה שהביאה לרצח ראש ממשלה ושר ביטחון שאהב את ארצו יותר מאשר את עצמו. אותה הסתה שגרמה גם למותה של לאה מסרטן, לאחר 5 שנים. והיום אנחנו חווים את אותה הסתה נגד ראש ממשלה ונשיא מדינה. אותם מדי היטלר, אותן מילים איומות. והלוואי והפעם מישהו יעשה משהו כדי למנוע את הרצח הבא. לאה ויצחק, אני כל כך מתגעגע. יהי זכרכם ברוך.