יש אדי דאעש באוויר. משכר. מסמם. הוא עולה מן הזוועות. הוא נודף מקריאת התיגר על המידות שעשו את האדם ליצור שנברא בצלם, מן החולניות המרתקת המצטלמת לראווה ולגאווה מורעלת כדי להפתיע את העולם בבשורה משכרת שהאלוהים שציווה על הרחמים מתנחם בדמם של הכופרים, מהרפתקאות הסאדו במרחבי הרשתות המראות תרבות הבאה על סיפוקה כשעוקרים את נשמתה.
... אז אומרים כי לא יביסו את דאעש אלא בחיילים על הקרקע. אבל האדים הם באוויר. מה שבעירק ומה שבסוריה ומה שבמחוזות עליהם השתלטו לוחמי החליף אבו בכר אל בגדדי ומה שבבארות הנפט השדודות אכן כנראה לא יוכה מן האוויר בלבד, ואלא אם כן אוכלוסיות העולם החופשי יסכימו לשלוח את בניהן ואת בנותיהן למות במדבריות ובשיני ההרים - לא יודבר אלא על-ידי מלחמה קרקעית, אבל דאעש שבאוויר לא יובס מן הקרקע. על הקרקע יש מפקדים. על הקרקע יש תוכניות היררכיות. על הקרקע יש אסטרטגיה. על הקרקע יש טקטיקה. על אלה מלומדים צבאות הנאורות שבאומות להתגבר. אבל באוויר יש דאעש שכולו אדים ומי שנושם נעשה הגנרל והאסטרטג והטקטיקן והמפקד והפקוד והחוזה את מותו והולך לבדו חמוש מעצמו להרוג ולהיהרג ושום צבא על הקרקע אינו יכול לדאעש שבאדים, באוויר, בארצות וביבשות שעל המפות יש להן גבול אבל באוויר אין להן אלא מסלולי רוחות הנושאות אדים מזוהמים.
מה עושים, אלוהי הרוחות לכל בשר, להציל את עשרות ואולי את מאות אלפי הצעירים הנושמים את האדים האלה כדי להציל אותם מעצמם, כדי להציל אותנו מהם?
בשעה זאת איני יודע, שאם אני יודע - איני יודע מי יודע לא רק מה ולא רק איך אלא מי יודע שאם לא יעלו מן הארץ אדים אחרים - אדי דאעש ישקו את העולם. יש אדים אחרים. צריך להפיח בהם רוח. יש רוחות בעולם, אצילי חמצן נקיים בעורף רוחות רעות אם קמים אנשים אשר רוח בהם לגזור באמונה אצילה ותיקה על תרעלת האדים הדואים. דברי הימים עדיי...
