על-רקע ההליכים המתקדמים המתקיימים, בימים אלה, בפני וועדת האיתור למינוי היועץ המשפטי המיועד הבא לממשלה, הרי מן הראוי לבחון ולבדוק דרכי וסוגיית מינויים הצפוי של בכירים, בשירות המדינה. בעיקרון המועמדים למשרות בשירות המדינה, מתמנים בדרך של מכרז פומבי, לאחר שנציב שירות המדינה הכריז על קיומה והצורך בה, בפומבי, כאשר איושן של רוב המשרות, בשירות המדינה, נעשה בדרך של פרסום מכרז ובחירת הזוכים, למשרות בשירות המדינה, בעקבות הצגת מועמדותם של מועמדים, למכרזים הפומביים שמפרסמת, לצורך כך, המדינה.
חוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959, קובע שמשרות מסוימות -
לשם דוגמה, בצבא, במשטרה, משרת נציב שירות המדינה, בשירות בתי הסוהר ומשרת היועץ המשפטי לממשלה - פטורות מחובת מכרז, כאשר החוק מתיק לממשלה לקבוע, שורה של משרות נוספות, הפטורות מחובת מכרז. המדובר במשרות בכירות, שהינן משרות אמון אישיות, משרות רגישות וגם/או משרות הדורשות כישורים מיוחדים, כאשר בהתאם לכך, התגבשה - עם שנים - רשימה נכבדה, ארוכה ובלתי ממצה של משרות בכירות, בשירות הממשלתי, הפטורות מחובת מכרז.
בהיות משרות מסוימות, בשירות הציבורי פטורות מחובת מכרז, הרי חשוב לפקח על דרכי המינוי, למשרות אלה, כמו-גם לבדוק שהממונים למשרות אלה, הינם בעלי כישורים הולמים, אינם ממונים ממניעים פסולים (דוגמת מניעים פוליטיים), כמו-גם אינם לוקים בניגודי אינטרסים. בעקבות דוח מס' 39 של
מבקר המדינה, משנת 1989 והפרשה הידועה כ"פרשת
רוני בר-און" בשנת 1997, בה מונה ח"כ, לשעבר, רוני בר-און, בהליך בזק ליועץ המשפטי לממשלה, בשל מינויים פסולים, לכאורה, שלא הוכחו, עלה הצורך להסדיר הליכי מינוי לתפקידים בכירים בשירות המדינה ולפקח עליו. פרשיות אלה הולידו הצורך של הקמת וועדה, שנודעה בשם "וועדת שמגר", אשר המליצה על רפורמה בדרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה, כמו-גם השפיעה על הפיקוח של מינויים למשרות בכירות נוספות ואחרות.
הקמתה של "וועדת שמגר", יצרה, יש מאין, שני סוגי וועדות לפיקוח על מינוי לתפקידים בכירים בשירות המדינה, הפטורים מחובת מכרז וכוונת הדברים הינה
לוועדות איתור ולוועדות מינויים.
וועדת איתור מיודעת לנקוב בשמותיהם של מועמדים מתאימים לתפקיד ולהגיש לשר האחראי להמינוי רשימה של מועמדים נוספים. ממשלת ישראל - בהחלטת ממשלה, משנת 1999 - קבעה תשע משרות שהמינוי להן דורש וועדת איתור והכוונה הינה למשרות הממונה על ההגבלים העסקיים, מְנהל מִנהל המחקר החקלאי, יושב-ראש הרשות לשירותים ציבוריים (חשמל), הסטטיסטיקן הממשלתי, מנהל האגף לחינוך ממלכתי-דתי, נציב קבילות הציבור (משרד הבריאות), רשם מאגרי מידע, מנהל הרבנות הראשית ונציב המים. משרות אלה - לפי החלטת הממשלה - מתאפיינות באופי מדעי-מקצועי מובהק וגם/או הינן מופקדות על האינטרס הציבורי. כתוצאה מכך, דורשות משרות אלה, מידה רבה של עצמאות ואי-תלות. עם שנים נוספו למשרות הקיימות, משרות נוספות דוגמת משרות היועץ המשפטי לממשלה; מנכ"לים של חברות ממשלתיות; מנהל רשות החברות הממשלתיות; מנהל רשות המיסים; פרקליט המדינה; נציב ומפקח כבאות והצלה; גנז המדינה; צירים כלכליים בכירים בחו"ל; ראש הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (המלמ"ב); האפוטרופוס הכללי; ראש רשות האוכלוסין; ההגירה ומעברי הגבול ועוד.
ועדת איתור מוקמת שעה שיש לאתר מועמדים למשרה דווקנית. ועדות האיתור מונות חמישה חברים: מנכ"ל המשרד שהמשרה מצויה בו, נציב שירות המדינה ושלושה אנשי ציבור, בעלי מומחיות וניסיון בתחום הפרטני, שאינם עובדי המשרד ושזהותם נקבעת לכל משרה ומשרה בנפרד, לפי החלטות הממשלה בנושא. יודגש ויצוין כי קיימים מינויים שהרכב ועדת האיתור שלהם שונה. ועדת האיתור מפרסמת ברבים הודעה על המשרה ובסמכותה לפנות מיוזמתה למועמדים. דרכי בדיקת וועדת האיתור המועמדים אינן מפורטות, אם כי מצוין שבסמכותה לבקש חוות דעת עליהם. לאחר הבדיקה מגישה ועדת האיתור לשר הממונה, מועמדים מומלצים - בין מועמד אחד לשלושה מועמדים - בצירוף נימוקיה. אחדים מהמינויים - בעיקר הבכירים - דורשים אישור הממשלה, ואחרים - רק אישורו של השר הממונה.
במקביל לוועדת האיתור, קיימת דרך נוספת למינוי בכירים, בשירות הציבורי
והיא - דרך של מינוי בוועדת מינויים. וועדת מינויים מטרתה לבחון כשרותו של מועמד פרטני, ששמו מובא, בפני וועדה זו, בידי השר האחראי. בהתאם להחלטת הממשלה, משנת 1999, מדובר במשרות הבכירות ביותר, בשירות המדינה - משרות בהן נדרשת מידה רבה של אמון ותיאום בין נושאי המשרות ובין חברי הממשלה. כיום פועלות, בישראל, שלוש וועדות מינויים לתפקידים בכירים והן: וועדת המינויים לרשות נציב שירות המדינה, הפועלת מכוח שתי החלטות ממשלה, משנת 1999.
בראש וועדה זו, עומד נציב שירות המדינה וחברים בה שמונה אנשי ציבור נוספים, שממנה ראש הממשלה, שהינם בעלי ידע וגם/או ניסיון בתחום המנהל הציבורי וללא כל זיקה עסקית, אישית וגם/או פוליטית לחבר ממשלה. וועדה זו בודקת, בין היתר, מינויים לתפקידי לנציב שירות המדינה, למנכ"לים של משרדי ממשלה, למזכיר הממשלה, למנהל רשות החברות הממשלתיות, למנהל מִנהל מקרקעי ישראל, למנהל הרשות לקידום מעמד האישה, לחשב הכללי, למנהל הוועדה לאנרגיה אטומית, למנהל המרכז למחקר גרעיני, למנהל הקריה למחקר גרעיני, לראש המטה לביטחון לאומי ולאחת עשרה משרות של ראשי נציגויות דיפלומטיות.
הוועדה הציבורית לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות, הפועלת מכוח תיקון, משנת 1993, לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, שבעבר נודעה בשם "ועדת רביבי", וכיום קרויה "ועדת שפניץ". ראש הוועדה הוא נציג שקבע היועץ המשפטי לממשלה (כיום, טניה שפניץ, בעבר, השופט,
יצחק רביבי), הכשיר לכהן כשופט מחוזי, וחברים בה גם נציג רשות החברות הממשלתיות וכן אנשי ציבור שמונו בידי שרי המשפטים והאוצר, הכשירים לכהן כיושבי ראש דירקטוריון בחברה ממשלתית ואין להם זיקה עסקית, אישית וגם/או פוליטית לחבר ממשלה. הוועדה בודקת מינויים למנכ"לים, חברי דירקטוריונים ויושבי ראש של דירקטוריונים בחברות ממשלתיות, וכן מינויים לתפקידים בכירים בתאגידים שהוקמו לפי חוק.
הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים (כיום - "ועדת טירקל") - ועדה זו בודקת מינויים לשבעה תפקידים בכירים בשירות המדינה: הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, המפכ"ל, נציב בתי הסוהר, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד בנק ישראל.
הוועדה הוקמה בעקבות החלטות ממשלה מהשנים 1999; 2001 ו-2006 וחברים בה נציב שירות המדינה ואיש ציבור אחד וגם/או שניים, שגם אותם ממנה ראש הממשלה. כהונתם של יושב-ראש הוועדה ואנשי הציבור קצובה לשלוש שנים, וניתן להאריכה לכהונה אחת, לכל היותר. בראשות הוועדה עמד, בתחילה, השופט (בדימוס)
גבריאל בך ולכן כונתה הוועדה "ועדת בך". משנת 2005 עומד בראש הוועדה, שופט בית משפט העליון, לשעבר,
יעקב טירקל ומכאן נגזר שמה של הוועדה, הידועה ברבים בשם "וועדת טירקל". מטרתה של הוועדה, כפי שהוגדרה בהחלטת הממשלה: "להבטיח את טוהר המידות, ובין השאר, כי לא ייעשו מינויים לא ראויים מסיבות כגון: זיקה אישית, זיקה עסקית או זיקה פוליטית לגורמים בממשלה". בית המשפט העניק פרשנות רחבה ביותר לעבודת הוועדה, וקבע שעליה לבדוק לא רק שיקולי הממנה, אלא גם שאלת טוהר המידות של המועמד לתפקיד, בקובעו, כי: "עיקר תפקידה של הוועדה המייעצת הוא, אפוא, לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד, הן מבחינת הגורם הממנה".
הריבוי, כמו-גם השונות - הרבה והמוחלטת - של שלוש וועדות המינויים, המפורטות לעיל, כמו-גם קיומה של וועדת איתור, מעוררת השאלה, אם אין מקום לחקיקת חוק מינוי בכירים בשירות המדינה,
באופן שיוחלו על מינויי בכירים אלה, קריטריונים זהים ושווים, תחת שיוחלו על מינויי בכירים,
קריטריונים שונים, בלתי זהים ובלתי שווים, בעליל, אך ורק בגלל חלוקה שרירותית, מקרית ובלתי מחייבת, בכל הכבוד הראוי, כמו-גם בשל העובדה שמינוי בכירים אלה וגם/או אחרים, כלול בתחומה של וועדת מינויים פלונית ולא בתחומה של וועדת מינויים אלמונית וגם/או כלול בתחומה של וועדת איתור דווקא ולא בתחומה של וועדת מינויים, שדרישותיה שונות לחלוטין, מדרישותיה של וועדת איתור.
מן הראוי שממשלת ישראל, תערוך פעם אחת ובאופן יסודי סדר באנדרלמוסיה השוררת, בכל הכבוד הראוי, בתחום בלתי מוגדר זה של בחירת ומינוי בכירים, בשירות המדינה ותקבע, במסגרת עריכת סדר זה, קריטריונים זהים, שווים ואחידים, אשר יחולו על כלל הבכירים, העתידיים והאמורים להתמנות לתפקידים בכירים, בשירות המדינה, ללא כל קשר לזהות ומהות תפקידם הצפוי הבכיר, אלא, אך ורק, בהקשר ובהדבק דברים לדרישות היסוד ולקריטריונים הנדרשים, מכל מי האמור להיבחר וגם/או להתמנות לתפקיד בכיר, בשירות הציבורי.
