תנועת אומ"ץ עשתה בשבועות האחרונים מאמצים בלתי נלאים בניסיון למנוע את מינויו של מזכיר הממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, במטרה לשמור על שלטון החוק במדינה ולמנוע מאדם שנוי במחלוקת להיות איש המשפט מספר 1 במדינה שעל פיו יישק כל דבר. הפעילות המסועפת שלנו התחדשה אחרי שהתברר שוועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, התעלמה מהנחיית שרת המשפטים, איילת שקד, שהורתה להמליץ על שלושה מועמדים והחליטה להמליץ ברוב קולות רק על מנדלבליט. החלטה זו הייתה תוצאה של תרגיל פוליטי מבית מדרשו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שדאג מראש לשתול בוועדה בת חמשת החברים שני נציגים מטעמו כדי שיוכלו לטרפד מועמד שאינו מקובל עליו. על-פי כללי הבחירה, המועמד הנבחר חייב לקבל ארבעה קולות לפחות של חברי הוועדה. נקודת האור היחידה בהחלטת הוועדה הייתה התנגדותו של גרוניס לבחירתו של מנדלבליט בהעדר תקופת צינון בלתי נמנעת, וציון העובדה שלוועדה לא היו כלים לבדוק את תפקודו הבעייתי של מנדלבליט בפרשת הרפז. ההחלטה לצרף את מנדלבליט לרשימת המועמדים ביוזמתו של ראש נתניהו, הפתיעה את תנועת אומ"ץ. בעת הקמת ועדת האיתור היינו בעיצומה של מערכה ציבורית במטרה להביא להפסקת תפקודו כמזכיר הממשלה. השבוע עתרנו לבג"ץ, באמצעות עוה"ד יובל יועז ואילנית שומרון. לטענת אומ"ץ, נפלו פגמים קשים בעבודתה של ועדת גרוניס המצדיקים את ביטול החלטתה; דבק כתם במנדלבליט עצמו נוכח ממצאיו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בעניינו בפרשת הרפז; ובנוסף העדר תקופת צינון תיצור קשיים בלתי-פתירים של ניגודי עניינים. בעתירה נטען, כי ועדת גרוניס חרגה מסמכותה כשהחליטה להמליץ על מועמד אחד ויחיד, וזאת בניגוד להנחייתה של שקד להציע שלושה מועמדים. עוד נטען בעתירה, כי הוועדה חרגה מסמכותה בהחלטתה "לא להכריע" בין וינשטיין, ראש מערכת אכיפת החוק, בנוגע לחלקו של מנדלבליט בפרשת הרפז, לבין עמדתו של החשוד בפרשה. ועדת גרוניס לא הייתה רשאית שלא לאמץ את עמדתו של וינשטיין, בהיותה גוף מינהלי שהוא חלק מהרשות המבצעת, ושעמדתו המשפטית של היועץ מחייבת אותו ללא עוררין. בעתירה נדרש ראש הממשלה לקיים דיון בממשלה בשאלת כשירותו של מנדלבליט להמשיך ולכהן כמזכיר הממשלה, כפי שהנחה וינשטיין את נתניהו לפני יותר משבעה חודשים. אומ"ץ טוענת, שכל עוד לא התקיים דיון זה, הייתה מנועה ועדת גרוניס מלדון במועמדותו של מנדלבליט לתפקיד הבכיר יותר של יועץ משפטי לממשלה, והממשלה מנועה מלדון ולאשר את מינויו לתפקיד זה. עוד טוענת אומ"ץ, כי במעבר ממשרה בעלת זיקה פוליטית כמזכיר הממשלה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה נדרשת תקופת צינון, שאחרת ייגרמו קשיים של ניגוד עניינים שלא יוכלו להיפתר על-ידי הסדר כזה או אחר. אומ"ץ עסקה בשנים האחרונות במישור הציבורי והמשפטי בנושאים שונים שקשורים בהתנהלותו בעבר של אביחי מנדלבליט, והגיעה למסקנה הבלתי נמנעת שקיים ספק לגבי כשירותו לכהן בתפקידו הנוכחי כמזכיר הממשלה, ועל אחת כמה וכמה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בפנייתנו לוועדת גרוניס התייחסנו לרמתו המוסרית של מנדלבליט, שמעמידה מראש בספק את יכולתו לשמש יועץ משפטי. בהקשר לכך טענו, כי התנהלותו במהלך חקירת אירועים אלו מדאיגה ומעוררת חשש כבד לגבי התאמתו הערכית והמוסרית לכהן כיועץ המשפטי לממשלה. בין השאר התברר שמנדלבליט לא הקפיד לדבוק באמת בשעה שתושאל על-ידי אנשי מבקר המדינה וכאשר נחקר ע"י חוקרי משטרת ישראל, אלא סיפק גרסאות שונות. בהקשר לכך ראוי לציין שהן משטרת ישראל והן פרקליטות מחוז תל אביב המליצו להעמיד את מנדלבליט לדין בגין מעורבותו בפרשה זו. בסופו של דבר גנז אומנם וינשטיין את התיק, אך במכתב הגניזה לא חסך ביקורת ערכית על התנהלותו של מנדלבליט. זאת ועוד: וינשטיין הודיע לנתניהו שיש לשקול את התאמתו של מנדלבליט לתפקיד מזכיר הממשלה לנוכח מעורבותו בפרשה זו. בנוגע לניגוד העניינים כתבנו: "מזכיר הממשלה ממונה על-ידי הממשלה, על-פי הצעת ראש הממשלה. על מזכיר הממשלה לקיים קשר שוטף עם כל חברי הממשלה, שבמסגרתו מתואמות ההצעות להחלטות הממשלה וועדות השרים. מזכיר הממשלה משמש כדובר הממשלה וככזה הוא אחראי לתדרך את נציגי התקשורת בתום ישיבת הממשלה השבועית. מזכיר הממשלה נושא באחריות לקשר בין הממשלה והכנסת וממלא תפקיד זה בתיאום עם השר אשר מונה כמקשר בין הממשלה לבין הכנסת. מזכיר הממשלה מבצע מעקב אחר ביצוע החלטות הממשלה וממלא משימות נוספות אשר מטיל עליו ראש הממשלה. "לכל בר-בי-רב מובן וברור, כי תפקיד מזכיר הממשלה איננו תפקיד ממלכתי בלתי תלוי אלא תפקיד בעל אופי פוליטי. המינוי נעשה, כידוע, על-פי המלצת ראש הממשלה; ממלא התפקיד הוא איש אמונו של ראש הממשלה. מעורבותו של ממלא תפקיד זה בפעילות הממשלה ובתהליך קבלת החלטותיה, היא עמוקה, מהותית ומשמעותית. מזכיר הממשלה הוא חלק דומיננטי ב'כוורת' המקיפה את ראש הממשלה, מייעץ לו ואחראי לכך שפעולותיו ייתפסו בציבור כפעולות מועילות ומיטיבות. בכל אלה אין, כמובן, כל פסול; ההפך הוא הנכון. מזכיר הממשלה הוא בורג חשוב ברשות המבצעת הנטוע עמוק בצמרת ממשלת ישראל". וינשטיין התנגד נמרצות לבחירתו של מנדלבליט כיועץ וסבור שהוא בלתי ראוי לתפקיד, בעיקר בשל התנהלותו בפרשת מסמך הרפז, שבה הוכיח מנדלבליט שאינו מקפיד על שמירת סעיפי החוק ככתבם וכלשונם. זו הייתה הסיבה שבחוות הדעת של וינשטיין, שבה לא קיבל את המלצת המשטרה להעמיד את מנדלבליט לדין בפרשה זו, הקפיד שלא לציין את עילת הסגירה - לא "מחוסר ראיות" ולא "העדר אשמה". מנדלבליט עצמו עמד על משמעות הדבר, כאשר ביקש מבג"ץ להורות לוינשטיין לציין שהעילה היא "העדר אשמה" - אך נדחה. אומ"ץ עושה שירות לציבור בניסיונה למנוע מאדם מסוגו של מנדלבליט לכהן כיועץ משפטי לממשלה, אבל לצערנו לא הכול תלוי בנו.

עיניהם של אזרחים רבים במדינה היו נשואות השבוע אל בית המשפט העליון לקראת ההכרעה בשאלה האם רומן זדורוב רצח לפני תשע שנים את הנערה תאיר ראדה או לא. בסופו של דבר החליט, כידוע, בית המשפט העליון ברוב של שני שופטים מול אחד שזדורוב הוא הרוצח. פרשה משפטית סבוכה זו חשפה למרבה הצער מחדש את דמותו של פרקליט המדינה שי ניצן, שנכנס לתפקידו עמוס תקוות וציפיות נתגלה כעסקן משפטי שבחש מאחורי הקלעים ולא בחל לחצות את קווי החוק. לא בכדי החליטה השבוע אומ"ץ לפנות אל שרת המשפטים איילת שקד בדרישה להשעות לאלתר את ניצן מתפקידו. הבקשה הייתה מבוססת על פנייתה של נציבת ביקורת הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, אל היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שבה האשימה את ניצן באי-אמירת אמת, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות, אחרי שהתגלו פגמים בהתנהלות הפרקליטות בפרשת משפטו של זדורוב. מכתבה של גרסטל אל היועץ המשפטי לממשלה מהווה תגובה לפנייתו של ניצן לוינשטיין, שבו ביקש לבטל את מסקנותיה של גרסטל בגלל תצהירו של ד"ר חן קוגל, מנהל המכון הפתולוגי, בעניינה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק. וינשטיין משום מה קיבל את עמדתו של פרקליט המדינה מבלי שטרח להיכנס לעובי הקורה. התברר שדבריו של ניצן היו שקריים, שכן קוגל התבקש למחוק קטעים מהותיים ולא "עמדות משפטיות" או "הגיגים אישיים" כפי שטענו ניצן והפרקליטות הבכירות רחל שילנסקי, אורית קורן ודינה זילבר. גרסטל קובעת חד-משמעית בעניין תצהיר קוגל: "התנהלות זו היא התנהלות פגומה ואסורה. מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד, ניסיון למנוע את התמונה העובדתית-המקצועית המלאה מבית המשפט, כשאין מדובר בעמדה משפטית הנוגדת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר היה ברור שד"ר קוגל מעיד מטעם המבקשת ולא מטעם המדינה". גרסטל טוענה עוד: "אין לי אלא להביע תמיהה על טענותיו האפוקליפטיות של פרקליט המדינה כי ניתן להשליך מהמקרה דנן על בקשות לשינויים בטיוטות תצהיר" וכי מסקנותיה יפגעו קשות בעבודת הפרקליטות. "אני רוצה להאמין כי מדובר במקרה חריג ביותר והמדינה אינה נוהגת כדבר שבשגרה לדרוש שינויים בתצהירים חתומים של עדים של הצד שכנגד, או אף של עדים מטעם עצמה, המביעים עמדות מקצועיות אישיות". גרסטל מסכמת את מכתבה: "איני מתייחסת לשאלת סמכות היועץ המשפטי לממשלה לבטל את הכרעתי שבנדון, אך אני סבורה שהגיעה העת לומר באופן ברור ונחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד-גיסא, חדשים לבקרים, ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך-גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים אשר הקימו, מכוח סמכותם המנהלית, את נבת"ם וקבעו גם לאחר המלצות דוח גולדברג שיש לשתף עמה פעולה". אחרי הערות החמורות הללו לא נותר לנו אלא לדרוש, כאמור, את השעייתו של ניצן. נראה שהטעות הגדולה שעשה ניצן הייתה קשורה במאבקו הבלתי נלאה בנציבת הביקורת על הפרקליטות בשם ציבור הפרקליטים שביקש לנטרל את פעילותה. בשעתו שיגר ניצן מכתב חריף נגד ניצן אל השופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, שנתמנה ע"י שקד לבחון את עבודתה של נציבות הביקורת, שעורר הרמת גבות אצל אלה המעורים ממה שמתרחש מאחורי הקלעים. כאשר נכנס ניצן לתפקידו, זמן קצר אחרי שהנציבות החלה את פעילותה, הוא הודיע למקורביו שהוא מברך על פעילותה ומתכוון לשתף פעולה עם גרסטל. עמדה זו הייתה בניגוד לעמדת קודמו בתפקיד, משה לדור, שאמר לי בשעתו, שהוא מתנגד נמרצות להקמת הנציבות שעלולה לעודד הגשת תלונות נגד פרקליטים ולשבש את עבודתם. השינוי הקיצוני בעמדתו של ניצן מעיד לא רק על-כניעה לפרקליטי המדינה, שמסרבים לשתף פעולה עם הנציבה בשל התנגדותם לביקורת עליהם, אלא שיש בה גם קורטוב של צביעות. מאז זרמו מים עכורים רבים. נגוזה התקווה שניצן יהיה אדם נחוש, אמיץ ובעל חוט שדרה שיאזן את החולשה, הרפיסות והססנות בקבלת החלטות שמאפיינים את וינשטיין. ניצן אכזב בטיפולו בשורה של נושאים בוערים שעמדו על סדר היום הציבורי. הבולטת בהם הייתה פרשת התאבדותו של ראש יאח"ה, תת-ניצב אפרים ברכה ז"ל. אומ"ץ פנתה כבר לפני כמה חודשים אל נציבת הביקורת בבקשה לבדוק את התנהלותה הכושלת של הפרקליטות בפרשה זו. הבדיקה של הנציבות התמשכה יתר על המידה. אני יכול רק לנחש שניצן לא הזדרז לשתף פעולה. בהקשר לכך אני מבקש לצטט קטע ממכתב ששלחתי השבוע לגולדברג: "ראוי לציין שתנועת אומ"ץ יזמה כבר לפני שנים, בשיתוף עם השר לשעבר מיכאל איתן, הצעת חוק להקמת מערך ביקורת על הפרקליטות שלצערנו לא הבשילה. מאז הקמת הנציבות פנתה אומ"ץ כמה פעמים לנציבות בדרישה לבדוק נושאים שונים שעמדו על סדר היום הציבורי כמו – התיקים של עו"ד רונאל פישר בתקופת כהונתה של פרקליטת המחוז לשעבר רות דוד, טיפולה של הפרקליטות בפרשת אולמרט ואורי מסר, פרשת תת-ניצב ברכה ז"ל, תפקודה של מחלקת הערער במשרד המשפטים ועוד. "הצעתו של פרקליט המדינה לכפות על נציבות הביקורת על הפרקליטות לקבל תלונות רק מאלו שנפגעו אישית ע"י פרקליטים ציבוריים אינה מקובלת עלינו, מאחר שהיא נועדה לטרוק את הדלת בפני תנועת מתנדבים מסוגה של אומ"ץ שחרתו על דגלם מאבק למען ניהול תקין וטוהר מידות. אנו פונים אליך בבקשה לבחון היטב את עמדתו של פרקליט המדינה בכלל, וכלפי גופים המגישים תלונות בפרט".

אם היה צורך בדוגמה נוספת להתנהלותו המקצועית הבעייתית המתמשכת של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, היא באה לידי ביטוי בהבדלי גרסאות בינו לבין עו"ד יעקב וינרוט, פרקליטה של משפחת נתניהו, בנושא חקירתה של שרה נתניהו בחשד לביצוע שורה של עבירות פליליות. תחילה הכחיש וינשטיין כי נפגש עם וינרוט בנושא זה וטען, כי ביקש ממנו להעלות את טענותיו בכתב. הוא אישר את קיומה רק אחרי שווינרוט התעקש שהייתה פגישה שבה אמר לו, שאין מקום לחקירה פלילית נגד שרה נתניהו ורמז תוך כדי כך שיש לה בעיות נפשיות. התיק של גב' נתניהו מונח על שולחנו של וינשטיין מזה כמה שבועות. במקום לערוך דיונים אינטנסיביים עם הצוות הבכיר במשרד ולקבל את ההחלטה המתבקשת מאליה ולהורות על חקירה במשטרה, נקט וינשטיין כדרכו בסחבת, כפי שנהג בתיקים רבים אחרים המונחים על שולחנו ללא הכרעה - משל אינו עומד לסיים את תפקידו בקרוב. לאמיתו של דבר, היה וינשטיין חייב לפסול את עצמו מלעסוק בתיק זה מאחר שבעבר הרחוק ייצג את משפחת נתניהו כפרקליט פרטי. תנועת אומ"ץ הפנתה את תשומת ליבו של וינשטיין להתחייבות שנתן שלא לטפל בתיקי לקוחותיו לשעבר אבל הוא לא עמד בה. מינויו של וינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה עורר בשעתו, כזכור, ספקות לגבי כישוריו לתפקיד זה וחששות מוצדקים לגבי שיקול דעתו המקצועי ומידת עצמאותו האישית. למרבה הצער, המציאות העגומה המחישה את התחזית המוקדמת. ההחלטה שקיבלה בשעתו הממשלה להציב בתפקיד המשפטי הבכיר ביותר במדינה עורך דין שבא מהמגזר הפרטי, עדיין מעוררת מחלוקת בקרב גורמים משפטיים בכירים. הסיבה לכך כרוכה בתפישת עולמו המשפטית הבסיסית של מי ששימש שנים רבות כסניגור פלילי, שמחפש דרכים לקהל עם לקוחותיו ולפטור אותם מעונשים שהם ראויים להם. וינשטיין לא נוהג כתובע כללי של המדינה, שחייב לפעול בצורה נחרצת ללא פשרות וללא מתן הנחות לאישים פוליטיים, לשועי המדינה ולמיוחסים למיניהם. עמדתו, לפיה יש הגזמה בתיאור היקפה של השחיתות הציבורית, מעידה יותר מאלף עדים על הסלחנות הבלתי נסבלת וזאת דווקא בתקופה שבה עלה רף הענישה בבתי המשפט. כסנגור ותיק ומוערך ייצג וינשטיין בעבר שורה של אישי ציבור מושחתים וברמות שונות, שהבולט בהם היה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, והיה מנוע מלטפל בתיקיהם הפליליים של אישי ציבור אחרים שנימנו על לקוחותיו. על מידת עליבותו ניתן ללמוד, בין השאר, באופי טיפולו בתיק הרפז שהיה בו ליקוי מאורות. וינשטיין העביר באיחור רב לחקירת המשטרה חשד לביצוע מעשים פליליים בלשכותיהם של אהוד ברק וגבי אשכנזי. עד היום וינשטיין לא הכריע לגבי המעורבים בפרשת הרפז למרות שחלף זמן רב. גם הפניות לבג"ץ נגד ההחלטות התמוהות של וינשטיין לא הועילו. בג"ץ אינו נוטה להתערב, ברוב המכריע של המקרים, בהכרעותיו של היועץ המשפטי לממשלה, ומעדיף בימים טרופים ומטורפים השוררים במערכת המשפט להטיל הוצאות כבדות על עותרים ציבוריים בהם אומ"ץ. כך אירע בשעתו בתיקו הכבד של שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, שנסגר ע"י וינשטיין בנסיבות תמוהות - כפי שמלמד ספרה של אביה אלף בנושא. למרבה האירוניה, וינשטיין הוכיח בשעתו דווקא עמדה עיקשת והחליט להעמיד לדין את נילי פריאל, רעייתו של ברק בגין העסקת עובדת זרה ללא רישיון, וזאת למרות שבביתו שלו הועסקה עובדת זרה שלא כחוק בידי רעייתו, אביבה וינשטיין. בעלה כמובן לא ידע, לא שמע ראה וגם לא התפטר מתפקידו כנדרש. זו הייתה הסיבה שהוא לא פטר את אזרחי המדינה מעונשו והמשיך לכהן כרועץ המשפטי למשלה עם עננה לראשו.