אין לראות את העימות בין רוסיה לבין טורקיה כחוסר כימיה בין מנהיגים. מדובר בקונפליקט אינטרסים מובהק בין שתי מדינות.
טורקיה היא הגורם המדיני המרכזי שמונע מפוטין לייצב את שלטון אסד. פוטין מבין זאת היטב, ומשדר לכל מדינות המזרח התיכון, ובעיקר לארצות-הברית, כי רוסיה היא מעצמה בעלת מטרות ויעדים ברורים שיש להתחשב באינטרסים שלה.
טורקיה מצידה רואה במעורבות הרוסית איום משמעותי על האינטרסים שלה, בכך שרוסיה מחזקת את השפעת אירן בגבולה הדרומי המשותף עם סוריה, ובכך מאיימת על נסיונותיה של טורקיה לבסס הגמוניה של טורקיה במזרח התיכון. רוסיה גם מחזקת את עוצמתם של הכורדים ואת האוטונומיה שלהם בסוריה, ובכך מחמירה את מצבה של טורקיה ביחס לכורדים בביתה פנימה.
ארדואן נמצא בשלטון מאז 2002. לא ניצבת מולו אופוזיציה משמעותית, ואין הוא חושש לשלטונו. הוא מתנהג כסולטן עותומני לכל דבר ועניין ומשדר כלפי פנים עוצמה וביטחון עצמי גדול. ארדואן ביקש לקבוע עמדה באשר למקומה ולמעמדה האסטרטגי של ארצו במערכת המזרח תיכונית, אך שגה שגיאה חמורה. בכשלי חשיבה מובהקים, עם האגו הסולטני הענקי שלו, הוא לא חזה תגובה רוסית כה חריפה על הפלת המטוס הרוסי, שכן גם לפני אירוע זה היו כמה תקריות דומות שעליהן הרוסים לא הגיבו.
ארדואן התריס והזהיר את רוסיה לבל תשחק עם טורקיה באש, ובראיון ל-CNN אפילו נשמע לוחמני באומרו כי "אם יש צד שעליו להתנצל - זה לא אנחנו. אלה שהפרו את המרחב האווירי שלנו הם שצריכים להתנצל. טייסינו מילאו את חובתם, ואנו נגיב באותה הדרך". במקום אחר הבהיר כי "אם נאפשר הפרה של ריבונותנו, נאבד גם את הטריטוריה". אך כשרוסיה המשיכה להפעיל לחץ, הוא הודיע כי הוא "מצטער על מה שקרה", וכי היה נוהג אחרת, לו ידע שהמטוס שהפר את המרחב האווירי שלה הוא רוסי (ראה התייחסות נסראללה לתגובת ישראל במלחמת לבנון השנייה). אך זו לא הייתה התנצלות. טורקיה לעולם לא תתנצל התנצלות אמיתית ומלאה, שכן, יהיה בכך נטילת אשמה ואחריות - דבר שלא ייעשה בתרבות הפוליטית הערבית-איסלאמית.
מכאן תגובתה החריפה של רוסיה. פוטין סירב לבקשתו של ארדואן לקיים מפגש עמו, עד שזה האחרון יתנצל בצורה ברורה על הפלת המטוס, ובהמשך - ישלם פיצויים. ב-28 בנובמבר 2015, אמר פוטין כי "עדיין לא שמענו שום התנצלות מצד ההנהגה הטורקית, או כל הצעה לפצות על הנזק שנגרם, יחד עם הבטחה כי מי שביצע את המעשה - ייענש. אם כך הם פני הדברים, נראה כי ההנהגה הטורקית מחריפה את המשבר באופן מכוון... באופן בוגדני ובלתי ניתן להסבר קיבלנו סכין בגב על-ידי אלה שחשבנו כי הם שותפינו למאבק נגד הטרור". שר החוץ של רוסיה
סרגיי לברוב אמר במפורש כי "הנהגת טורקיה חצתה את הקו המותר, והתנהלותה מהווה סיכון ליציבות האזור ולשלומה של טורקיה בעתיד". גם יורי אושקוב, דובר בית הנבחרים הרוסי, הבהיר כי לאי-התנצלותה של טורקיה תהיינה השלכות, באומרו כי לרוסיה יש הזכות לתגובה צבאית בעקבות הפלת המטוס... זהו רצח מכוון של חיילינו, ועל מעשה זה יש להיענש... טרם ראינו אפילו התנצלות בסיסית מטורקיה על הפלת המטוס, והתגובה עוד תגיע". ואילו דמיטרי פסקוב דובר הקרמלין הוסיף כי "התנהגותו של חיל-האוויר הטורקי היא טירוף מוחלט... הטיפול של אנקרה במשבר הוא תיאטרון אבסורד... לאף אחד אין הזכות ליירט בבוגדנות מטוס רוסי מאחור. טענות טורקיה כי המטוס חדר למרחב האווירי שלה הוא סרט מצויר".
במקביל, הודיע משרד ההגנה הרוסי כי רוסיה השעתה לחלוטין את שיתוף הפעולה הצבאי עם טורקיה, ובכלל זה את קיום קו-התקשורת המיוחד שנועד לשתף מידע על פעילות האווירית של רוסיה בסוריה - בדומה לתיאום האסטרטגי עם רוסיה שהשיג ראש הממשלה נתניהו מתחילת המעורבות הרוסית.
נוכח התעקשותו של ארדואן שלא להתנצל, החל פוטין לממש את איומיו בהטלת שורה של סנקציות כלכליות נגד טורקיה, "שנועדו להבטיח את הביטחון הלאומי של רוסיה מפני פשעים וצעדים שמנוגדים לחוק". עם זאת, סנקציות אלו אינן כוללות את נושא הגז, שכן רוסיה מספקת למעלה ממחצית מהגז שצורכת טורקיה, ורוסיה לא תמהר לשנות מצב זה ובכך לפגוע באינטרס כלכלי מובהק שלה עצמה.
תדמית המראה
על-מנת לעמעם את חריפות התגובה הרוסית, ולחזק את מעמדה כשחקנית ראשית במזה"ת, מנסה טורקיה להפוך את העימות בינה לבין רוסיה למאבק של זו האחרונה נגד המערב ונאטו, ובכך לעמעם את חריפות התגובה הרוסית. לשם כך מחדשת טורקיה את חיזוריה אחרי אירופה להצטרף לאיחוד, ופועלת לחזק את מעמדה בנאטו. בנוסף, תנסה טורקיה לחזק את קשריה עם עירק, הן במאבק נגד הכורדים, הן כחלופה לסוריה, והן כדי שגם מדינה זו לא תיפול בידי אירן - היריב האזורי ההגמוני שלה.
כך, קבע ארדואן ב-6 בדצמבר 2015 במסיבת עיתונאים בבריסל, כי ארצו "לא תסבול" חדירות למרחב האווירי שלה מצד מטוסי קרב רוסיים, וכי "נאטו הציבה אולטימטום נוקשה... נעשו צעדים הנמצאים מעבר לעקרונות של נאטו. טורקיה לא תקבל זאת. איננו יכולים לסבול זאת". בעצם, הוא הדגיש כי רוסיה "מסתכנת באיבוד טורקיה". חיזוק לעמדתו מצא ארדואן בתמיכתו של נשיא ארצות-הברית בעת המפגש ביניהם בוועידת פריז, ובתגובת מזכ"ל נאטו ינס סטולטנברג כי ההפרות האוויריות של רוסיה "בוצעו במכוון ונמשכו זמן רב... וכי נאטו רואה אותן בחומרה רבה".
לעומתה, רוסיה תנסה לנצל את העימות עם טורקיה כדי לקבע את מעמדה כמעצמה מובילה במזה"ת, המביאה יציבות לאזור והנלחמת בגורמי האיסלאם. כיום נתפס פוטין בעיני מרבית המנהיגים הערבים אמין יותר מהמנהיגים המערביים, דווקא על-רקע עמידתו האיתנה, וייתכן כי רוסיה תתפוס את מקומה של ארה"ב גם בתמיכה במשטרים הערביים המסורתיים והשמרניים. על כן, פרסמה רוסיה נתונים מפורטים, במפות ובצילומים, על הקשרים ההדוקים אשר קיימים בין טורקיה לדח'א - "מדינת החליפות האיסלאמית" - הן בנוגע למעבר הגבול האסטרטגי שאותו דאגה רוסיה להפציץ באופן מיד, ובעיקר בנוגע לרכישת נפט שמפיק דח"א על-ידי טורקיה, באמצעות בילאל ארדואן.
תגובת טורקיה הייתה הכחשה מיידית וגורפת, אך הנתונים הרוסים המודיעיניים מאוד משכנעים. טורקיה גם קבעה כי איומי רוסיה בנוגע לסגירת צינור-הגז, שכמעט שלא נשמעו, אינם מהלכים עליה אימים, וכי יש לה חלופות בקטר, אזרבייג'ן, ואפילו ישראל הוזכרה בהקשר זה (מה שנשמע בשלב זה כתרגיל ביחסי ציבור).
אך לא נראה כי אכן קיים משבר בנושא הגז. בעניין זה רוסיה נמצאת בעמדת נחיתות, ועלולה להפסיד יותר. עם זאת, תגובה משמעותית יותר היא איומיה של טורקיה כי תקשה על מעבר אוניות רוסיות מהים השחור דרך מיצרי הבוספרוס והדרדנלים. יש לציין כי "אמנת מונטריי" מ-1936 קבעה כי מיצרים אלה הם מעבר מים בינלאומי הפתוח לשייט חופשי. עדיין, טורקיה בהחלט יכולה להערים קשיים ולסרבל מאוד את המעבר בהם.
יש לציין, כי חופש השייט הוא בעל חשיבות אסטרטגית ממדרגה ראשונה לרוסיה, ודאי כיום, כשזו מבקשת לחזק את מעמדה באזור ואף לדחוק את רגלי הצי השישי מהים התיכון. לכן, לסוגיה זו, אם טורקיה תתפתה להיכנס אליה, יש תפקיד קריטי למשבר מהותי שעלול לפרוץ, ושיהיו לו משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת.
השאלה אם מדובר בימים אלה במשבר, כלומר בהתפתחות מפתיעה, בלתי נשלטת, המחייבת קבלת החלטות בלחץ ובמהירות - התשובה היא לא. הצב בהחלט נשלט בשלב זה, ויש בו קווים ברורים של העברתו מהממד הצבאי אל הממד הכלכלי בעיקר. בין לבין, מחריפות ההצהרות של המנהיגים, בעיקר בצד הטורקי. קיימת אי-הבנה יסודית, בסיסית, עמוקה בתרגום השוני התרבותי להתנהגות פוליטית. זהו הבסיס לכשלי-חשיבה, לעיוותי תפיסה, ולמדיניות שגורמת לאסונות לאומיים ולהפתעות אסטרטגיות, כפי שניתחה ברברה טוכמן, בספרה
מצעד האיוולת.
משחק הכוחות התגובתי המסלים, כעין פינג פונג מתחזק, הוא ציון דרך נוסף ל"תדמית המראה" - תופעה המאפיינת כל אחד ואחת מאיתנו, שגורמת לנו לחשוב שתפיסתו של היריב תואמת את זו שלנו, בעוד שבפועל, זוהי השתקפות של תפיסתנו במראה, ואי-הבנה של כוונות היריב ומטרותיו. דבר זה נכון בעיקר לגבי תגובותיהם של ארדואן וראש ממשלתו דאובוטולו.
מציאות זו מתאר תומס שלינג
בספרו The Strategy of onflict: "מרבית המנהיגים מבלבלים בין הבלתי סביר לבין הבלתי אפשרי להשגה. המקרה אותו לא שקלנו ברצינות נראה מוזר; מה שנראה מוזר נתפס בלתי סביר; ומה שנתפש בלתי סביר, לא נשקל ברצינות בתהליך עיצוב המדיניות". בעיקר, מנהיגים אינם מוכנים לקבל אחריות ולהודות בכישלון, ובמקרה של ארדואן - כמו בתרבות הפוליטית הערבית-איסלאמית - להתנצל.
לעומת עליבותם של מנהיגי המערב, וביחס לטורקיה ניתן לכלול ביניהם גם את נתניהו, שלמרות אזהרות, התנצל בפני ארדואן בנוגע ל"מרמרה", מהלך שהסב נזק כבד לישראל, נראה כי רק מנהיג כפוטין יוכל להכניע מנהיג איסלאמיסטי כארדואן. יתר על כן, אפשר לומר כי פוטין חיכה למשבר כזה כדי להעמיק את אחיזתו במזה"ת ולשדר מנהיגות ואמינות לעומת העדרו הבולט אצל מנהיגי המערב, ואגב כך גם לחזק את עמדתו בנוגע לאוקראינה. בכך, מהווה כיום פוטין מורה דרך למנהיגי המערב כיצד יש להתמודד מול המתקפה האיסלאמית המאיימת להחזיר את הציביליזציה המודרנית אל העבר הערבי המדברי של המאה ה-7. לבסוף, יש לברך את פוטין פעם נוספת, לאחר שהציל את אזורנו ב-2013 ממלחמה שכמעט פתח בה
ברק אובמה כשרצה להפעיל את הצי השישי במטרה להפיל את בשאר אלאסד.