1. עכשיו, לאחר שהשב"כ פיצח את פרשת דומא, והפרקליטות כבר עובדת בקדחתנות על הכנת כתבי אישום, לא רק נגד החשודים בהרג הנפשע, אלא גם כנגד חשודים בעבירות טרור נוספות, כמו פגיעה בערבים, וגם עבירות נוסח חסמב"ה של 'מחתרת המרד', שחותרת ל"הקמת שלטון יהודי שיחויב למינוי מלך בישראל, ביעור עבודה זרה, בניית בית המקדש, גירוש הגויים והנהגת הדת במדינה" (כל הציטוטים מתוך הודעה רשמית של השב"כ), אין לנו אלא להמתין להגשת כתבי האישום.
לא, לא כתבי האישום נגד החשודים בפרשת דומא ונגזרותיה. אלה כבר הוגשו בחלקם והשאר יוגשו בהקדם. כל אזרח שומר חוק חייב עכשיו להמתין לכתבי אישום אחרים, כנגד 'בחורינו המצוינים', שכינוייהם: 'נצר', 'ויליאם', 'מיגל', 'סטיבן' ו'יורי', אשר רמסו ברגל גסה את החוק הפלילי והנחיות בג"ץ, והפעילו עינויי תופת כלפי החשודים. מי שהדמוקרטיה וזכויות אדם יקרות לו, מתחלחל מן האפשרות, שפורעי חוק שביזו הן את החוק הפלילי והן את הנחיות בית המשפט העליון, יחמקו כאחרוני העבריינים ממתן הדין על פשעיהם. חובת שמירת החוק חלה לא רק על בוזגלו, אלא אפילו על 'בחורינו המצוינים'.
ואולי, בעצם, כל הטענות נגדם, אינן אלא עלילה בלבד? התשובה פשוטה: השב"כ עצמו מודה בהן. בהודעה רשמית של השב"כ, נאמר כי "הועלו טענות, ולפיהן במסגרת החקירה עונו הנחקרים בבעיטות, ביריקות, בחישמול גופם, וכי אחד הנחקרים ניסה לפגוע בעצמו. שב"כ מבהיר כי טענות אלה הינן שיקריות ומשוללות כל יסוד".
אוקיי. בעיטות, יריקות ומכות חשמל - מוכחשות. אבל את שאר הטענות, אפילו השב"כ עצמו אינו מכחיש. והוא יודע להכחיש כשעושים לו עוול. שתיקתו זועקת. מכלל לאו אתה שומע הן. איש לא דורש מהחוקרים המיומנים לשתות תה חם עם הנחקרים, לנשנש איתם עוגות קצפת ולפצח יחד גרעינים. אבל סאדיזם פרוע?!?!
2. הנה מה שדיווח פרקליטו של אחד הנחקרים, קטין בן 17, רזה ושברירי, לבית המשפט: "החוקרים (שכינוייהם הוזכרו לעיל), הושיבו את הנחקר על כיסא נמוך ללא משענת, אזוק לכיסא ברגלים מכופפות לאחור, מתחת לכיסא. החוקרים כופפו בכוח את גבו, עד שראשו נגע ברצפה ובגבו נוצרה 'קשת הפוכה', והחזיקו אותו כך לפרקי זמן של 10 דקות, לאורך לילה שלם. כאביו היו ללא נשוא. כדי להפסיק את העינויים, הוא נדרש להודות בפשעים שהכתיבו לו החוקרים (ואשר לא היה לו כל קשר אליהם)".
ממשיך הפרקליט, עו"ד אביעד ויסולי: "הנחקר הושב על כיסא, אזוק ידיים ורגליים לאחור. החוקרים הרימו ידיו לאחור, עד שיצרו זווית של 90 מעלות עם הגב, וגרמו להפסקת זרימת הדם לידיו. הנחקר חש רדימות וקור מקפיא בידיים. או אז, חישמלו את ידיו. הוא חש שידיו שורפות בכאבי תופת. לבסוף הועף לרצפה מחמת השוק החשמלי.
"בהיותו אזוק, היכוהו באגרופים בכתפיים ובצלעות, בעטו ברגליו ובחזהו והחטיפו לו 10-15 סטירות לחי עזות ומכאיבות. לילות שלמים הוא נחקר, ללא הפסקה וללא שינה, בעודו אזוק בידיו ורגליו לכיסא. החוקרים איימו עליו ללא הפסקה. חלק מהאיומים היו של חוקרים שהתחזו לעבריינים, הוכנסו לתאו ואיימו לפגוע בגופו או בחייו, אם לא ישתף פעולה ויתוודה על כל פשעיו.
"כתוצאה מהעינויים, ניסה הנער לשים קץ לחייו. הוא אף ביקש משופט שבפניו הופיע, ללא עו"ד, כי ייתן לו גלולות רעל כדי שימות ולא יחזיר אותו לעינויים. הנחקר היה מוכן להודות בכל פשע בעולם כדי להפסיק את העינויים הכואבים".
3. אם להגדיר התנהגות זו בלשון החוק, אם הייתה כזו (וכאמור, לא הוכחשה), כי אז מדובר בפשע פלילי חמור של התעללות בקטין כבול חסר ישע, תוך סיכון חייו, גופו, נפשו ובריאותו. התנהגותם האכזרית של החוקרים גם נוגדת הנחיות שיצאו מלפני הבג"ץ כנגד הפעלת עינויים במקרים בדיוק כאלה. כך למשל נפסק בבג"ץ 4054/95, ו-5100/94: "חקירה סבירה היא חקירה ללא עינויים, ללא יחס אכזרי או בלתי אנושי כלפי הנחקר, ללא יחס משפיל כלפיו. חל איסור על שימוש 'באמצעים ברוטליים ובלתי אנושיים' במהלך החקירה.
כבוד האדם הוא גם כבודו של האדם הנתון לחקירה (...). אלימות כלפי גופו או נפשו של הנחקר אינה מהווה אמצעי סביר בחקירה. שימוש באלימות בחקירה עשוי להטיל על החוקר אחריות פלילית ומשמעתית (...). מניעת שינה לתקופה ארוכה, או מניעת שינה בלילה בלא שצורכי החקירה יחייבו זאת, הוא שימוש באמצעי חקירה מעבר למידה הדרושה".
4. ייתכן שהמכונים 'נצר', 'ויליאם', 'מיגל', 'סטיבן' ו'יורי', ייתממו ויטענו: רק מילאנו פקודות. הרי קיבלנו את גיבויים של היועץ המשפטי ופרקליט המדינה. אז זהו, שטענה עלובה כזו אינה מחזיקה מים. כבר ב-2001 פסק בג"ץ 4668/01, שהגיש ח"כ
יוסי שריד נגד ראש הממשלה, כי אין לקבל טענת הגנה כזו, שאותה השמיע איש השב"כ
אהוד יתום, לאחר שחיסל את מחבלי קו 300.
בג"ץ: "פקודתו של ראש השב"כ הייתה, על פניה, בלתי-חוקית בעליל, ואסור היה לציית לה. (...) על הפקודה שניתנה לו מתנוסס 'דגל שחור' (...), שהוא ביטוי מטאפורי לסימני ההיכר של פקודה בלתי חוקית בעליל. כשסימני היכר אלה מתקיימים בפקודה כלשהי (...), זוהי פקודה בלתי חוקית בעליל, וחל איסור לציית לה".
הנה כי כן, כמאמר המשפטנים, החוקרים הקפידו הפעם, בגיבוי עברייני מגבוה, לעבור ולהפר באורח בוטה כל סעיף בחוק ובפסיקה באשר לחקירת בגירים, קל וחומר קטינים. מידות סדום אלה של רישעות, אטימות וזדון, שהפעילו החוקרים, הן בלתי נתפסות בכל מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית.
ומכאן עולה רק השאלה: מתי יועמדו 'בחורינו המצוינים' לדין פלילי, על מעלליהם האכזריים, הבלתי חוקיים בעליל.