זה הפך לנוהל קבוע של אי-שליטה. אם אדם פרטי היה נוהג כך, מיד היו מזעיקים את האחראי לבריאות הנפש, אבל אצל השמאל, העניין לא מטופל כבר שנים, והוא עוד החריף מאז המפלה בבחירות האחרונות. יש אומרים שאובדן השלטון הרס לחלוטין את כושר השיפוט.
בלילה, בלילה, מבעתים אותם חלומות אימים על
מירי רגב, על
נפתלי בנט, על נתניהו, ובבוקר בבוקר, כשהם מקיצים,
עיתון הארץ כבר מונח בפתח הדלת, ושם שחור על גבי עיתון, מודפסים בשורות איוב על מעללי הממשלה. הם קוראים, וה'דם' עולה לראש. אז מתחילה השתוללות. בכל יום יש נושא אחר. ביום ראשון חתונת הימין עם רובים, ביום שני אבוי, הספר 'גדר חיה' מחוץ לתוכנית הלימודים, ביום שלישי, לא מוכנים שהמקבלים תרומות מחו"ל יהיו מסומנים, ביום רביעי, לא עלינו, בספר האזרחות החדש יש 12 פיסקאות של יהודים, ביום חמישי בונים ב'שטחים', ביום שישי מדוע ניטרלו מחבלת צעירה שעדיין לא מלאו לה עשרים, ובערב שבת, בומבה בפרצוף ל
אילנה דיין שחברה ל-ימנים, ועזרא נאווי? הלוואי עלינו עוד כאלה צדיקים.
נמרוד אלוני הטיף השבוע מוסר בטלוויזיה. הוא שכח את אימו שהשתוללה במשרד החינוך כאשר שלטה שם, פרח ממנו שאפילו על ה'שמע ישראל' היא הטילה וטו. ואחריה גברת תמיר שהכניסה בזאפטה את הנכבה, ואת יוסף שריד שהכניס ללימודים את
מחמוד דרוויש,שכתב, קחו מפה את מתיכם, הארץ הזאת איננה שלכם.
מעולם לא נכתב על איש שמאל מאית מביטויי הרעל שכותבים בהארץ ואצל מוזס על נתניהו, רגב ובנט. תמיד הם השתמשו בטקטיקה קלסית של אדומים - תמיד אישי, התעלמות מעובדות, ותיאור היריב כמטורף.
מהו אדם?
מה יש למשל באותו ספר אזרחות שהעלה כל כך את חמתם? עיינתי בו ובמה שכתב היועץ לענייני לשון, יערי, שהפך באחת למומחה אף, אוזן, ומוח. הרמב"ם למשל גדול הוגי הדעות היהודים לא הריח לו טוב. הוא לועג לדבריו על צלם האדם, וכותב שעדיף למצוא קטע בנושא מספרו של דוד גרוסמן 'מישהו לרוץ איתו', אבל הרי הספר 'מלא' בציטוטים 'טובים' אז מה הוא מלין? למשל של חגי אלעד מנכ"ל בצל"ם על מהו אדם? ויש של
משה נגבי, ו
מרדכי קרמניצר, ו
אהרן ברק, ו
מישאל חשין, אבל אין לדעתו מקום ל-20 ציטוטים ממקורות דתיים. לא הגיוני, הוא טוען, שנלמד שיעור אזרחות מהרמב"ם. מה הרמב"ם כבר מבין בזכויות אדם ואזרח? בספר יש ליתר דיוק 12 ציטוטים ממקורות דתיים ו-37 אחרים, ולא מריח לו טוב ציטוטים כמו ממסכת אבות "יהי
כבוד חברך חביב עלייך כשלך", בינינו, מה זה כל כך נורא? הרי מופיעים בספר ירום הודם
אילה פרוקצ'יה ונגבי, ואהרן ברק, ה'נשרים הגדולים', ה'פטישים החזקים' אז מה אכפת לו?
לעומת זאת הוא מסכים שמהקוראן נילמד על הוקרת בני אדם, שהברית החדשה תגלה שצריך לאהוב את האחר (נו, רק שיוקירו ויאהבו) אבל הוא לא מוכן לקיצוניות וכך כתב - "המקורות היהודיים הם ניסיון השתלטות עוינת על מקצוע האזרחות על-ידי 'הדתה' של מקצוע אוניברסאלי וחופשי וניסיון לבצע הלאמנה (מה זה?) במקום שאינו אמור להיות פוליטי" אני מבינה מדבריו שיש לו כעס גדול על אלוקים "אחרי שישה מיליון הרוגים מהם מיליון תינוקות ועל כן יש לנסות את האופוזיציה"...
אפשר בספר גם ללמוד מ"דמותה הרצויה של מדינת ישראל", בהחלט לא מהרמב"ם, אלא מח"כ
ג'מאל זחאלקה מ
בל"ד המסביר את יתרונות 'מדינת כל אזרחיה', ומחרים מחזיקים אחריו ועדת המעקב של ערביי ישראל. הם מספרים על 'אפליה' ממוסדת, ומי האשם בקרע עם הערבים? מדינת ישראל שהגדירה עצמה כמדינת לאום יהודית, שסמליה, המנון ודגל, קשורים רק ליהודים, וזו כמובן גזענות...
מומחה לענייני מוח
המומחה לענייני אוזן, יהודה יערי הבהיר לנו שדברי
מני מזוז נשמעים באפרכסת רע מאוד, ואיך קביעה כזו נכנסה לספר? ומה אמר מזוז היום שופט בית משפט העליון, "רצח רבין הוא לא תוצאה של הסתה. הדבר היחידי שהוכח הוא שרצח
יצחק רבין הוא תוצאה של כשל אבטחתי". ומה אומר על כך ידידנו המומחה "זה עלול להכשיר את הרצח הבא, זה הענקת רהביליטציה למסיתים, למקללים, שלא שלחו את
יגאל עמיר, אבל הדהדו ללא ספק בראשו של הנבל".
אז כבר אמרנו שהוא מומחה גם לענייני מוח, על כן ברור לו מה הדהד בראשו של יגאל עמיר. תמיד הפוליטרוקים יודעים הכל. נרצחי אלטלנה למשל הם לדעתו רק מורדים במלכות, וכמובן אסור שביקורת תישמע על ה'תותח הקדוש'.
נפתלי בנט. אתה נבחרת ליישם תוכנית לימודים אחרת. עלייך לדעת שזה קרב מאסף על פניה של המדינה, ולא לאפשר שיכתוב ההיסטוריה על-פי מסורת השמאל. זה כבר לא ליקוי מאורות, זו בעיה בהחלט נפשית עם הרבה פארנויה, חרדות, אהבת מדנים וריבים.
השר בנט עלייך לקחת כדוגמה ו'מופת' את השר לשעבר שריד כמודל 'ראוי' לחיקוי, וללמוד ממנו איך מחליטים לבד בלא לשעות לזעקות השבר. וכך אמר שריד כאשר הובעה התנגדות להכנסת שיריו של מוחמד דארוויש המשורר הערבי הלאומני: "תלמידי ישראל פתוחים, מבינים וסקרנים, והם לא יכולים להיפגע מספר לימוד זה או אחר, וכי יש לסמוך על שיקול דעתם ותבונתם, מאוד לגיטימי לחלוק על ההחלטה של משרד החינוך, אבל ממחלוקת ועד להיסטריה רבתי המרחק גדול. יש החלטות שראוי לקבל גם אם הזמן לא בשל. כך אני תופס את תפקידה של מנהיגות אחראית, שלפעמים אין לה ברירה אלא לעשות להכשרת הלבבות".
