ברצף ההיסטוריה חלו שינויים באורח חיי האדם, ברצונותיו ובהעדפותיו. חלק לא קטן מהשינויים נעוץ בטכנולוגיה שהלכה וחדרה למסגרת חייו של האדם - בעיקר במאתיים השנים האחרונות.
אין כמעט עוררין על-כך שהאדם בימי קדם היה בריא יותר מהאדם בימינו - בעידן המודרני, בעידן של טכנולוגיות מתוחכמות ומרשימות. יודעי דבר יודעים לספּר שהאדם הקדמון, כפי הנראה לא סבל ממחלות כרוניות אשר מחבּקות בכאב את העולם המודרני: השמנת-יתר, סוכרת ומחלות אחרות שקצרה יריעת המקום מלפרטן. אלה כפי הנראה לא היו קיימות בימי קדם. אין ספק שהסיבה העיקרית להעדר מחלות אלה הייתה תזונת האדם בתקופות קדומות.
כוונתי לתקופות קדומות של לפני עשרות ומאות אלפי שנים, שבהן חי האדם בטבע ואת מזונותיו צָד או ליקט ממה שהיה מצוי בסביבתו.
שרידים של חברות אנשים מתקופת האבן מצויים במקומות שונים ברחבי העולם: באזור האמזונס בברזיל, ביערות הגשם של פּפּוּאה וגינאה החדשה ובמדבריות דרום-אפריקה. מחיי האדם הקדמון באזורים אלה ניתן ללמוד לא מעט על אורחות החיים אז.
כיום, מדבּרים על דיאטת האדם הקדמון - הדיאטה הפְּלֵיאוֹלִיתִית - שהיא לדעת יודעי דבר הדיאטה המלאה והמושלמת ביותר. דיאטה זו מבוססת על מזונות שמקורם במה שהאדם ליקט בסביבתו, לפני שהחל בגידול מבוּיָת של חיטה ודגנים אחרים - דבר שהתרחש לפני 9,000 שנים בערך (זו למעשה ראשיתה של החקלאות).
האדם הקדמון - שחי על הדיאטה הפְּלֵיאוֹלִיתִית - ניזון ממה שהביא לביתו. מזונותיו כללו אגוזים, פקעות (העשירות בעמילן), פירות בר, בשר חיות בר ודגים.
הקווים הבולטים בדיאטה הפליאוליתית הם:
- דיאטה זו כללה כמות קטנה של פחמימות. בהעדר חקלאות מבויתת, הדגנים לא היו מרכיב עיקרי בתפריט האדם הקדמון, כפי שהדבר במציאות ימינו.
- מיעוט ירקות בתפריט.
- המזונות היו, כפי הנראה, נטולי מלח או שמנים צמחיים.
- ההערכה היא ש-80-50% ממרכיבי תזונת האדם הקדמון באו מעולם הצומח ו-50-20% מעולם החי. פרישׂה זו נכונה לאדם אשר חי בתוך היבּשת. אדם שחי ליד יַמּים, אגמים ונהרות 50-10% ממזונו באו מִדָגָה.
- הבשר שאכל האדם הקדמון היה בשר עופות, או בשר בעלי חיים הולכי על ארבע, שצָד בסביבתו. היו אלה בעיקר בעלי חיים צמחוניים, מפריסי פרסה שחיים בעדרים, כמו למשל: בפאלו, ביזוֹנים, איילות, סוסים, ממוּתוֹת, ועוד. בעלי חיים אלו ניזונו מהמצוי בטבע ואיש לא האביסם בצורה מכוונת.
איכותו של בשר בעלי חיים אלה הייתה שונה תכלית שינוי מאיכות הבשר הנאכל על-ידי האדם המודרני. בשר בעלי החיים של אז היה פחות שמן. בעלי החיים היו פעילים מבּחינה גופנית יותר מבעלי החיים שמבשרם ניזון האדם בימינו. אלה האחרונים הם בעלי חיים מבוּיתים, האוכלים אוכֶל מדוּשן, לא אחת עשיר בהורמונים, ולעתים גם תרופות - כאנטיביוטיקה. כל אלה גורמים להשמנתם.
בהיותם מצויים במכלאות (רפתות וכו') בעלי החיים בימינו אינם מפעילים כמעט את שריריהם, כשם שחיות הבר בעת הקדומה היו מתנהגות. אחוז השומן בבשר הנמכר כיום במקומותינו נע בממוצע בסביבות 30-20%, בעוד אחוז השומן בבעלי חיים צמחוניים החיים בטבע ושאינם מבויתים נע בסביבות 4%.
ואם אנו עדיין בנושא השומנים, הרי ששיעור החוּמצות השומניות הרב-בלתי-רווּיות גבוה בבשר חיות הבר פי חמישה יותר מאשר אצל בעלי חיים מבויתים שמגדלים אותם בימינו לשחיטה.
מסתבר שבמזונם של הקדמונים, היה יחס נכון מאוד בין החומצות השומניות מקבוצת אומגה-6 לבין אלה של אומגה-3. היו אלה יחסים של שניים לאחד (לטובת אומגה-6) או יחס של אחד לאחד.
הבדלים משמעותיים קיימים גם בנושא הכולסטרול והרכֵּב חלבונֵי השרירים של חיות הבר לעומת אלה של בעלי חיים מבויתים שמיועדים לשחיטה.
- גרעיני הבר והאגוזים שבתפריט האדם הקדמון סיפקו חלבונים מלאים - לפעמים אפילו תחליף לחלבון הבשר (החלבון המלא), סיבים, ויטמינים ומינרלים החיוניים לבריאות האדם. כעיקרון, המזונות ממקור צמחי בתפריטו של האדם הקדמון, הם דוגמה אידיאלית לכיצד צריכה להיראות תכולת מזונותיו של האדם המודרני החייבת להיות מבוססת על מזון מן הצומח.
- הדיאטה הפליאוליתית הכילה ריכוז נמוך של נתרן: 20-10% מכמות הנתרן המצויה בתפריט האדם בימינו. האשלגן - יסוד חיוני בתפריט האדם - היה גבוה בצורה משמעותית במזונות האדם הקדמון מזה שבמזונות האדם המודרני. יש להזכיר שככל שהיחס בין אשלגן לנתרן במזון גדול לטובת האשלגן, כן ייטב עם בריאותנו. יחס חיובי לטובת האשלגן מסייע, בין היתר, למניעת יתר לחץ דם, תופעה השכיחה כידוע בימינו אנו.
- תכולת הסידן במזונו של האדם הקדמון הייתה, לדעת חוקרי התזונה בתקופה הקדומה, בסביבות 1,600 מ"ג סידן ליום. זוהי כמות העולה על כמות הסידן המומלצת היום להיכּלל בתפריט האדם המודרני. מקור הסידן היה מזונות צמחיים ולא מחלב או ממוצריו - שספק אם היו מצויים בעולמו של האדם הקדמון, אשר כידוע לנו לא ביית בעלי חיים.
לפי המידע שברשותנו התופעה של בריחת סידן לא היתה קיימת באדם הקדמון. לא החלב, או מוצריו, היו הספּקים הטבעיים לסידן, אלא מזונות צמחיים היו לו.
- החדרת החקלאות לחיי האדם. גידול מבוּקר של דגנים, קטניות, ירקות ופירות נכנס להיסטוריה של האדם לפני 9,000 שנים בערך. מאז החל האדם לשלֵב במזונותיו דגנים וקטניות, ירקות ופירות מגידולים חקלאיים.
- בהיותם מלקטים את מזונותיהם מהמצוי בסביבתם הטבעית, הרי שהמזונות הצמחיים שנכללו בתפריט האדם הקדמון כללו הרבה תאית. זו האחרונה היא מקור הסיבים המצויים בתפריטו של האדם. כמוּת התאית בתפריט האדם הקדמון היא לפחות פי שלושה מריכוז התאית בדיאטה מערבית. בזו האחרונה חלק מהמזונות הם מזונות מעובדים, שניטלה מהם התאית.
- למוֹתר לציין שמזונותיו של האדם הקדמון לא היו מזונות מעובדים או משומרים, או מזוהמים ברעלים שמקורם במדבירי חקלאות רעילים, כפי שהדבר נעשה כיום בעולמנו המודרני - החנוק מהקִדמה.
- מהעמקה בלימוד מזונותיו של האדם הקדמון ניתן ללמוד שרובם היו בעלי מדד גליקמי נמוך. אין בדיאטה הפליאוליתית שיעור גבוה של מזונות בעלי מדד גליקמי גבוה, כפי שקיים במזונות המקובלים בתפריטו של האדם המערבי. שלא לדבּר על כך שמזונות בעלי "קלוריות ריקות" (ממתקים, משקאות ממותקים, ועוד) לא היו מצויים כלל בתפריטו של האדם הקדמון.
פועַל יוצא הוא שנעדרו מחייו של האדם הקדמון תופעות של השמנת-יתר, סוכרת, מחלות לב וכלי הדם ומחלות כרוניות אחרות, שמקורן בתזונה עתירת שומנים ומזונות בעלי מדד גליקמי גבוה.
אף על-פי שתפריטו של האדם הקדמון - הדיאטה הפליאוליתית - נראית כאידיאלית, יש לציין גם את חסרונותיה, כפי שאני רואה אותם:
- אין בה די פירות וירקות.
- אכילת בשרים בכמות גדולה, כפי שעשה האדם הקדמון, עלולה לגרום לנזקים לכבד ולכליות.
תזונת האדם הקדמון בראי היהדות - תזונה צמחונית נטולת בשרים
הקו הבולט לאורך כל המקורות היהודיים החל מהתורה, מסֵפר בראשית ואילך הוא שמזונו של האדם הוא אך ורק מפּירות העצים ומעשב השדה. אין הבשר מזונו לא של האדם ולא מזונם של בעלי החיים. על כך נאמר בבראשית (א, כט-ל): "ויאמר אלֹהים הנה נתתי לכם את כל עשב זֹרֵעַ זֶרַע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זֹרֵעַ זָרַע לכם יהיה לאָכלה. ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומשׂ על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק-עשב לאָכלה ויהי כן". משמע שדין אחד נקבע לאדם ולבעלי החיים לאכול רק ירק, עשב ופירות.
רק לאחר פרשת המבול, עם השחתת הליכות חייו ומידותיו של האדם, התיר הקדוש-ברוך-הוא לאדם את הבשר לאָכלה. כך אנו מוצאים בבראשית (ט, ג): "כל רֶמֶשׂ אשר הוא חי לכם יהיה לאָכלה כירק עשב נתתי לכם את כֹּל".
גם לפי פרשנות חז"ל, רק לאחר שנשחת האדם בתקופת נֹח הִתיר הקב"ה לאדם לאכול בשר. על כך נאמר במסכת סנהדרין (נט ע"ב): "אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הוּתַּר לו בשר לאכילה, דכתיב: 'לכם יהיה לאָכְלָה ולכל חַיַּת הארץ' - ולא חַיַּת הארץ לכם. וכשבאו בני נֹח התיר להם, שנאמר: 'כְּיֶרֶק עשב נתתי לכם את-כֹּל'".
ואף שהותר לו לאדם הבשר לאָכלה, אכילת הבשר לא נתפסה במקורות היהודיים כדבר טוב ורצוי. אחד הסיפורים המעניינים בנושא זה הוא סיפור קִבְרוֹת התאווה המופיע במקרא. זיכרון בני ישראל היה תמיד קצר - אז והיום.
אחרי דורות של עבדוּת קשה במצרים בהיותם במדבר פנו בני ישראל, בלחץ האספסוּף שבקִרבּם, ברוח הבאה (במדבר יא, ד-ה): "והאספסֻף אשר בקִרבּוֹ התאווּ תאוָה וישֻׁבוּ ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכִלֵנו בשר.
זכרנו את הדגה אשר נֹאכל במצרים חִנם את הקִשֻׁאִים ואת האבטִחים ואת הֶחציר ואת הבצלים ואת השומים". משה, כמנהיג העם, התלונן לפני האלוקים וזה החליט ללמד את בני ישראל מה טמון באכילת הבשר:
"ואֶל העם תֹּאמַר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באָזנֵי ה' לאמר מי יאכִלנו בשר כי טוב לנו במצרים, ונתן ה' לכם בשר ואכלתם. לא יום אחד תֹּאכְלוּן ולא יוֹמָיִם ולא חמִשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום. עד חֹדֶשׁ ימים עד אשר יֵצא מאפּכם והיה לכם לזָרָא" (במדבר יא, יח-כ), ואז כאשר זללו את הבשר הענישם האלוקים: "הבשר עודנו בין שִׁניהם טרם יִכָּרֵת ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאֹד. ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוָה כי שם קברו את העם המִּתְאַוִּים" (במדבר יא, לג-לה). "סיר הבשר" - סמל לשעבוד ולאכילת הבשר - הוא תוצאה של התאווה.
היהדות אוסרת במפורש על אכילת בשר לִשמהּ אלא מתירה את אכילתו רק מבְּשר הקרבנות אשר הוקרבו ונועדו לכפּר על חטאים ועווֹנות, כמו שנאמר (דברים יב, טו): "רק בכל אַוַּת נפשך תזבח ואכלת בשר".
מכּיוון שיש לשחוט את הבהמה ומכיוון שהדבר יגרום לה כאב, היהדות מַציבה הגבלות ומחמירה בדיני השחיטה. הרמב"ם מביא בכתביו דינים אלה. כוונת הדינים להקשות את אכילת הבשר, וכאשר שומר המצווֹת יתקשה לקיים את הדינים אולי יגבּר האדם על תאוותו לאכילת בשר ולא ישחט את בעל החיים. ואפשר לראות זאת שאמנם, בלית ברֵרה היהדות מתירה אכילת בשר, רק אם יצרוֹ של האדם גובר עליו.
נביאי ישראל גם הם התנגדו להקרבת קרבנות. כך פונה הנביא ישעיה (א, יא): "למה לי רֹב זִבחיכם יֹאמַר ה', שׂבעתי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים ודם פָּרִים וּכבשים ועַתּוּדִים לא חפצתי".
והנביא ירמיה מדבר באותה הלשון (ז, כא-כב): "כה אמר ה' צבאות אלֹהי ישראל עֹלוֹתֵיכם סְפוּ על זִבחיכם ואִכְלוּ בשר. כי לא דִבּרתי את אבותיכם ולא צִוִּיתִים ביום הוציאִ אותם מארץ מצרים על דברי עוֹלָה וָזָבַח".
את הפסוק: "ויאמר משה בְּתֵת ה' לָכם בערב בשר לאכֹל ולחם בּבֹּקר לִשְֹבֹּעַ" (שמות טז, ח), מפרשים (יומא עה ע"א): "תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יהושע בֶּן קָרְחָה: ... מכאן לִמדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה", וזאת כפי הנראה מפני הבושה שאדם מתאווה לאכול בְּשר בעלי חיים ששחט וניתק את פתיל חייהם ולא יכול היה להסתפּק ולאכול מאכלים ממקור צמחי, שגם הם מזינים, גם טעימים וגם בריאים.
בחזון אחרית הימים אשר לנביא ישעיה מדוּבּר שבאחרית הימים בעלי החיים הטורפים יחזרו להיות צמחונים כפי שהיו עם בריאת העולם. וכך נאמר בישעיה (יא, ו-ז):
"וגָר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבּץ. ועגל וכפיר וּמְרִיא יַחְדָּו ונער קטֹן נֹהֵג בם. ופרה וָדֹב תרעֶינה יַחְדָּו יִרבְּצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תֶּבֶן".
שימו לב! האריה, סמל בעלי החיים הטורפים, ישוב ויאכל תבן! חלום אחרית הימים של היהדות. שימו לב! חזון אחרית הימים בראיית היהדות שמזונו של האדם ושל כל בעלי החיים - כולל בעלי החיים הטורפים - יהיה צמחוני, נטול בשר.
הקו הברור והחד בראיית היהדות סביב תזונת האדם הוא שתזונה צמחונית היא האידיאלית, כשהיא נטולת בשרים לסוגיהם.
לוּ יהי.
מתי התחולל השינוי בתפריט האדם הקדמון?
השינוי בתפריט האדם הקדמון התחולל על-ידי שׁיפורים במתכונת מזונותיו. תחילה האדם הקדמון ייבּש את הפּקעות, שאותן ליקט בסביבתו, כדי להפוך אותן זמינות לאכילה במשך כל עונות השנה. יותר מאוחר האדם החל לִקלוֹת את הזרעים המלאים. בכך ללא ספק הוא פָּגם באיכות מרכיבי הגרעינים. שלב עיקרי היה הכנת דייסות, בצקים מקמחים, שטָחן באבני ריחיים, מהם הכין לחם, אותו התפּיח בשׂאוֹר, ומאוחר יותר דברי מאפה אחרים.
החדרת החקלאות למסגרות חיי האדם אִפשרה גידול מבוּקר של מגוון דגנים וקטניות, גידול ירקות ועצי פרי. בכך התרחק האדם מהתפריט של אבותיו הקדמונים - הדיאטה הפליאוליתית - אשר התבססה על ליקוט מזון שגדל בר בטבע.
האדם התאים את עצמו לשינויים שהכניס בתחום התזונה. המזונות מהחקלאות אִפשרו לו להפיק בקלות גלוקוז. הדבר גורם מחד-גיסא לשיפור תפקוד המוח, לתוספת אנרגיה לפעילויות הגוף - פיזית ומנטלית, אך מאידך-גיסא גם להכללת פחמימות בתפריט היומי ומכאן התפתחות מחלות שונות כהשמנת-יתר, סוכרת, ועוד.
המבנה הגנטי - "הגֶנים של מתושלח"
ייתכן, ויש לכך סבירות גבוהה, שהמבנה הגנטי של האדם הקדמון היה שונה מזה של האדם המודרני. יש הטוענים שהמבנה הגנטי של הקדמונים הביא לעולם אנשים חסוּנים ובריאים, המסוגלים לחיות בטבע ולשרוד בו. יש המדברים על "הגֶנים של מתוּשלח" - כגנים של האדם הקדמון.
אין ספק שלאפקט הגנטי השפעה על מסגרות חיינו, כולל הפָּן התזונתי, אך להרכֵּב המזון, לאיכותו ולהרגלי החיים נודעת חשיבות רבה בבריאות האדם.
מיעוט פחמימות בתפריטו של האדם הקדמון היה מקור השראה לכל אלה אשר פיתחו דיאטות נטולות פחמימות, העשירות בחלבונים ובשומנים, כמו למשל דיאטת אטקינס. הניסיון לאמץ מיעוט פחמימות בדיאטה זו לא צלח. דיאטה חייבת לכלול את כל אבות המזון.
לסיום
הכּללים העיקריים שאני דולֶה מתזונת האדם הקדמון הם, שיש להעשיר את מזונותינו במזונות צמחיים, שיש להם מדד גליקמי נמוך ככל האפשר, ולהמעיט מהכללת מזונות מעובדים או משומרים בתפריטנו.
אני בטוח שאחרים ימצאו נקודות חשובות אחרות בתזונת הקדמונים, שאותן היו רוצים לאמץ בחייהם. כל איש על-פי ראייתו ואמונתו.
