עם כל יום שעובר אני פחות ופחות מצליח להבין את התנהלות המערכת השלטונית אצלנו. כלומר, אני חושב שאני מבין אבל ההתנהלות הזאת לגמרי לא מוצאת חן בעיני. נו טוב, יכול להיות שאני סתם יהודי שמקטר מכיוון שהוא לא יודע את כל הנתונים וגם לא מודע לריבוי הלחצים שתחתם נאנקים רבי המדינה, אבל העובדות, העובדות. והעובדות הן כדלקמן: מסע הרצח שזכה לכינוי "טרור המפגע הבודד" נמשך באין מפריע. הרפורמים ושאר החותרים לניתוק בין עם ישראל לאלוקי ישראל, זוכים ליותר ויותר הכרה ממדינת ישראל. הנאמנים לעם ישראל ולאלוקי ישראל נרדפים בשיטתיות; מעצרים מנהליים, איזוק אלקטרוני וכדומה. המכנה המשותף - מדינת היהודים נגד היהדות.
ארבעת המסרים בשבת אחת
פרשת השבוע היא וַיַּקְהֵל. ומכיוון שהשבת הזאת היא האחרונה בחודש אדר א', קוראים בה את פרשת שקלים וגם מברכים את החודש הבא, את אדר ב'. ושלושה מרכיבים אלו של שבת זו חלים בשנה שאחרי שנת השמיטה, שעל כן היא גם שנת הַקְהֵל. נתחיל במרכיב האחרון כי הוא מפורש בכתוב; על המלך מוטלת המשימה: (דברים לא): [יב] הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ—לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. [יג] וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ—לְיִרְאָה, אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם: כָּל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. זו התכלית של ההקהלה, לטפח ולחזק את יראת ה' אצל היהודים.
לשוויון צריך בסיס משותף
אפשר לחשוב שהליכה לקראת הרפורמים (או בצלם או הקרן לישראל חדשה וכדומה) תבטא יותר שוויוניות בין "הזרמים השונים ביהדות" ושבסך-הכל זה כיוון חיובי. אלא שהגדרתם כזרמים ביהדות מכילה סתירה פנימית, כי הם ניתקו עצמם מן התכלית המצוטטת לעיל בנוגע למצוות הַקְהֵל: לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם. לפיכך, הם יכולים להיות יהודים אבל אינם זכאים להיחשב כזרם ביהדות. אומנם יש זרמים ביהדות, אבל המכנה המשותף לכולם הוא החתירה למילוי התכלית לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם. וכל זרם חותר אל היעוד הזה בדרכו היחודית. וכאמור, המכנה המשותף לכל הזרמים ביהדות הוא יראת ה' שמתבטאת בכשרות המזון, שבת, תפילין וכו'.
אחדות סביב משה
וזהו גם המסר הבולט של פרשת השבוע (שמות לה): [א] וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל—וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם. [ב] שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַה'... סביב משה מתאחדים כל בני ישראל, אבל משה הגשמי אינו נצחי, הוא עתיד להיפרד מהעם וכבר מכשיר אותם להתנהל בלעדיו. הוא מקהיל את העם כדי לצוות על בניית המשכן, המרכז הרוחני, אבל מקדים לכך אזהרה על השבת. כי לא משנה כמה להוטים לדבוק ברוחניות, ברובד המופשט של הדבקות בבורא יתברך, אסור לסטות כמלוא נימה מהמצוות שברובד המעשי. וכך גם במצווה המיוחדת לשנה זו, מצוות הַקְהֵל. כל מנהיג בזמנו מצוּוֶה לאחד את העם סביב התורה.
הזולת משלים אותי
והנה הרעיון של פרשת שקלים: ה' מצווה את משה, שוב משה (שמות ל): [יב] כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה'... [טו] הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל—לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת ה', לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם. היו שתי תרומות כאלו; אחת חד-פעמית, למשכן, והשנייה ניתנה בכל שנה לצורך קניית בהמות לקרבנות הציבור. בשתיהן כולם שווים, חייבים לתת מחצית השקל. לא פחות אבל גם לא יותר. במשכן עשו מהשקלים האלו את היסודות וביסוד כולם שווים. ובקרבנות - הרי כל יהודי היה שותף שווה ליהודי שני בקרבנות הציבור. ורעיון נוסף, שכל אחד ידע וירגיש שהוא רק מחצית, שרק בשיתוף פעולה עם יהודי שני הוא עשוי להגיע לשלמות, לשקל שלם.
בסיס משותף לאחדות
ובשבת זו שכל עניינה הוא אחדות, גם מברכים את חודש אדר ב' שבו חל פורים. והרי נס פורים ארע כתוצאה ישירה מכך שכל עם ישראל התאחד סביב אישיותו, וממילא גם סביב דרכו של מרדכי, אל מול גזירות המן. וזה בדיוק מה שנדרש מאיתנו בימים טרופים אלו, להתאחד סביב דרכם של משה ומרדכי היהודי. אחדות כזאת תבטל ממילא אמירות מוזרות עד הזויות מהסוג שמרבים לשמוע לאחרונה, כגון ללמוד לחיות עם הטרור או חתירה להסדר מדיני כמענה (שהוא פרס) לטרור. כי האחדות, בדיוק כמו השלום וכמו כל נושא אחר בעם ישראל, יכולה להתקיים אך ורק על בסיס החתירה אל היעד הנ"ל: לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם.
