מתקפת הטרור בבריסל הרעידה שוב את אמות הספים של תושבי המדינה המותקפת ושידרה גלי זעזוע לעבר אירופה כולה. הקשר בין ההתקפה בבריסל להתקפה בפריס בנובמבר 2015 ניכר כבר עתה. מהעדויות הראשוניות הנובעות מהחקירה וממעצר של חשודים הקשורים לשתי הפרשיות ברור שמדובר ברשת טרור אחת.
חשובה מכך היא העובדה, כי פיגועי הטרור הללו הוצאו לפועל בהנחיית המדינה האיסלאמית בסוריה באמצעות היחידה לפיגועי טרור בינלאומי שלה. זו שיגרה את חברי הרשת המרכזיים שאומנו והוכשרו על ידה לבצע בשמה ומטעמה טרור באירופה. בכך הוכיחה המדינה האיסלאמית, למי שעוד היה לו ספק, כי הקאדר הרחב של מתנדבים מערביים שגדשו את סוריה בשנים האחרונות, נועד לא רק לשמש כבשר תותחים המייצר מתאבדים בעירק ובסוריה או להפיץ תעמולה, אלא הוכשר באופן מתוכנן על-מנת להוציא לפועל מבצעי טרור במערב על-פי הצורך והאפשרויות. זאת, כחלק מאסטרטגיית המערכה הבינלאומית שלה. מאחר שמדובר בכמה אלפי מתנדבים מערביים, במספרים הנעים על-פי הערכות שונות בין 5,000 ל-7,000, ניתן להניח, כי מבין אלה יימצאו לא מעטים שיתנדבו לבצע טרור וחלקם אף עלולים להצליח במזימתם.
תובנה זו שהייתה קרוב לוודאי נחלת רבים בקרב שירותי המודיעין במערב, לא חלחלה לתודעת מנהיגי המדינות, או למצער, לא הניעה אותם לנקוט בצעדים מעשיים שיספיקו לקדם מבעוד מועד ובאופן יעיל את פני הרעה. אולי הדבר נבע ממשאלת לב כי האיום לא יתממש על בסיס ההנחה השגויה שגרסה, כי המדינה האיסלאמית מתמקדת בעיקר בביסוס נוכחותה במזרח התיכון ולכן תימנע מאימוץ אסטרטגיית הטרור הבינלאומי שיוחסה בעבר לאל-קאעידה. הפיגועים בצרפת ובבלגיה לצד מספר ניסיונות פיגוע אחרים שהתרחשו בשנה האחרונה במערב אירופה צריכים לדחוף את מנהיגי היבשת לנקוט במדיניות מעשית, כדי לקדם את פני הרעה הצפויה עוד בטרם יתרחשו התקפות נוספות. מדיניות כזו מחייבת מתן עדיפות גבוהה להיערכות ארגונית ובין-ארגונית, מגובה בהקצאת משאבים ואמצעים מספיקים, בהכשרת כוח אדם מקצועי מיומן ובמתן גיבוי לגורמי המודיעין, השיטור והאכיפה כדי שאלה יוכלו להתמודד ביעילות מול נחשול האיומים הצפוי שניצב בפניהם.
כדאי לזכור, כי אין זה המפגש הראשון בעידן המודרני של אירופה עם גל טרור המכה בעריה. בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים היו אלה ארגוני הטרור הפלשתינים והמערב אירופיים ואחריהם טרוריסטים שיעים-לבנונים בהנחיית אירן, שפגעו בעריה, ובכלל זה בשדות התעופה שלה ובתעבורה האווירית. אחריהם הגיעו פעילי אל-קאעידה ושותפיהם, שתכננו וביצעו פעולות טרור ראוותניות בעשור הראשון של שנות האלפיים בעקבות הצלחת מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 בארצות הברית. המערכה הבינלאומית נגד הטרור של אל-קאעידה ושותפיו הצליחה למנוע את מרבית ניסיונות הטרור, זאת עד עלייתה של המדינה האיסלאמית הניצבת כיום בראש 'מחנה' הג'יהאד העולמי. למרות שהמדינה האיסלאמית הינה ישות טרור השולטת בטריטוריה רחבה, שלרשותה עומדים אמצעים כלכליים וכוח אדם רבים מאלה שעמדו לרשות אל-קאעידה ושותפיו, יש לניסיון, ולידע שנצברו בלחימה נגד הג'יהאד העולמי בראשות אל-קאעידה כדי לסייע בהתמודדות גם עם האתגר שהמדינה האיסלאמית מציבה, תוך התאמת אסטרטגיית הפעולה נגדה לשיטותיה ולתנאים שבהם היא פועלת.
הפיגועים האחרונים בפריז ובריסל מאיצים את התהליך שבו אירופה מתלבטת בין שמירה קנאית על חרויות הפרט השונות לבין ההחלטה למגר את בסיסי הטרור של האיסלאם הפונדמנטליסטי באירופה. בפועל המאבק הזה יצריך פיקוח הדוק יותר על מוסדות הדת באירופה, מעקב צמוד יותר אחר ארגוני צדקה למיניהם ועיבוי מערכי האבטחה במתקני השירות הציבורי למיניהם, כמו בשירותי התעופה והתעבורה האחרים. האפקט המצטבר של הדיווחים על אכזריות המדינה האיסלאמית, ההרס והחורבן שהיא זורעת ופעולות הטרור בערים אירופיות מרכזיות, מגבירים את הנכונות של הציבור באירופה לקבל פגיעה ולו חלקית בעקרונות שהיו עד כה מקודשים. ההסדרים האחרונים בין טורקיה ו
האיחוד האירופי, שפירושם ניסיון לנעול את שערי אירופה בפני הפליטים הנסים מסוריה וזירות אחרות של מלחמות אזרחים במזרח התיכון ובצפון אפריקה, מצביעים על שינוי מהותי ביחס של אירופה למתח שבין זכויות הפרט לבין ביטחונו של הפרט. מאחר שאת ההגבלות צריך יהיה לעגן במערכת חקיקה רלוונטית, צפויה מערכה פוליטית ציבורית בין תומכי הגישה הליברלית לתומכי הגישה השמרנית באיחוד האירופי וגם עניין זה יצטרף לגורמים נוספים המאיימים לפלג את האיחוד.
כדי למנוע הידרדרות מוחלטת ביחסים שבין רוב אוכלוסיית מערב אירופה לבין קרוב ל-50 מיליון המוסלמים החיים בקרבה, על המנהיגות האירופית להצהיר ולשכנע את האוכלוסייה ואת המנהיגים המבקשים לחיות בשלום ולהשתלב במערכת האירופית, כי מאבק בטרור אין פירושו מאבק נגד האיסלאם. בגישה חיובית ומשתפת עשוי רוב הציבור המוסלמי באירופה להוות חלק מהמערכה נגד הטרור הסלפי-ג'יהאדיסטי וצריך להקפיד שלא להפוך אותו לחלק מהבעיה.
ברור שאסור לשחק לידי המדינה האיסלאמית. מעבר לרצונה לפגוע במערב, לזעזע את תחושת הביטחון של אזרחיו ולהרתיע את מנהיגיו מלהמשיך ולתקוף אותה בסוריה בעירק ובלוב נועדו מתקפות הטרור, שבוצעו ביוזמתה ליצור פרובוקציה ולגרום לחיכוך אלים בין האירופים לבין קהילות מוסלמים גדולות, המתגוררות במערב. מטרה זו באה לידי ביטוי בנאומו האחרון של מנהיגה אבו באכר אל-בגדדי, אשר תפיסתו מבססת את בניית המדינה האיסלאמית על הגירתם (הג'רה) של עשרות ומאות אלפי מוסלמים אליה מכל קצווי העולם, ולכן הוא רואה בעיניים כלות את נהירתם של מאות אלפי מוסלמים ממנה אל אירופה ומצא לנכון לשגר לעברם אזהרה מפני נפילתם בשבי האשליה, כי במערב יקבלו אותם בזרועות פתוחות כשווי זכויות וכשווי ערך. הצהרות כדוגמת זו של המועמד לנשיאות ארצות הברית
דונלד טראמפ נגד המוסלמים, או תגובות חריפות ופעילות חסרת אבחנה נגד המוסלמים באירופה כחלק ממערכת הצעדים נגד הטרור עלולות לשרת את מטרותיו של אל-בגדדי.
שאלה נוספת מתייחסת למידת השפעתם של אירועי הטרור על מערכת היחסים בין אירופה לישראל. זו מצויה כבר שנים בצל הביקורת הכבדה של מוסדות האיחוד האירופי על מדיניות ישראל מול הפלשתינים ובמיוחד בסוגיית ההתנחלויות. על-אף האפשרות שתגדל ההבנה באירופה ליד הקשה שנוקטת ישראל מול מבצעי פיגועים בישראל וסביבתם המשפחתית הקרובה, אין להניח שהבנה זו תתורגם ליתר הבנה למדיניות ישראל בשטחים. נהפוך הוא, אירופה תשתמש בהחרפת הביקורת על ישראל כאמצעי להפיס את דעת הקהל המוסלמית במדינות השונות, חברות האיחוד האירופי. וכך, אנו עלולים לחזות בפרדוכס של הגברת שיתוף הפעולה בין ישראל והאיחוד האירופי במיגור הטרור מול מתח גובר ביניהם על-רקע תמיכה אירופית ביוזמות כמו זו של צרפת להתניע מהלכים מדינים בין ישראל והפלשתינים.
המאבק כנגד הטרור שמקורותיו אידיאולוגיים-איסלאמיים וההצלחה בו הם כמובן אינטרס ישראלי, אך חשוב גם שישראל לא תציב את עצמה, ובוודאי לא ברמה ההצהרתית, בחזית מאבק זה. יש לישראל יכולות מוכחות בנושא הלוחמה בטרור וכאשר תתבקש, עליה להיות מוכנה לסייע. הצהרות רשמיות ובוודאי כאלו של ביקורת והתנשאות לא יועילו לא למדינות שבהן אירעו הפיגועים וגם לא לישראל.
