במסגרת אירועי "בתים מבפנים" בתל אביב -יפו, נערכו בסוף השבוע שחלף לקהל המעוניין (ה'- ו' 26-27.5.16) סיורים מודרכים במתחם רשות השידור בשרונה. הייתה זו הצצה נדירה למתחם רשות השידור שבו שכנה אחוזת ליפמן - הבית הראשון שבנו הטמפלרים בשרונה. ובה באר מים ומשאבת המים הממונעת הראשונה שיובאה לארץ. הטכנולוגיה המתקדמת לזמנה, העניקה לבני משפחת ליפמן שפע של מים להשקיה ולברכת שחייה. הסיור כלל ביקור במבנים הטמפלרים של משרדי ואולפני "קול ישראל" הפועלים במקום משנות המדינה הראשונות ובמערכת אולפני הטלוויזיה ערוץ 1. לרוב רובם של משתתפי הסיור, כך אני מתרשם, הייתה זו הפעם הראשונה שהם זוכים לבקר במתחם הסגור והמאובטח. את הסיור הדריכה איטה גליקסברג, מפיקה ובמאית בערוץ 1, יוצרת הסרט "הטמפלרים - סודות בתל אביב", המתעדת בעשור האחרון את המתחם ואת פירוק רשות השידור; ושי פרקש מבכירי משמרי ציורי קיר בארץ מתעד ומשמר תרבות חומרית בשרונה. אחוזת ליפמן רבים אולי אינם יודעים, אבל רוב האולפנים והמשרדים הן של קול-ישראל והן של הטלוויזיה הנמצאים במתחם רשות השידור בקריה בתל אביב שוכנים במבנים טמפלרים שהיו שייכים לאחוזת משפחת ריינהרד וקרולין ליפמן הטמפלרית. משפחה זו התיישבה בשרונה במחצית השנייה של המאה ה-19 והקימה חווה מפוארת שקדמה במקצת למושבה שרונה. חוות המשפחה הוקפה בחומה וכללה את בית המגורים של משפחת ליפמן ומבני משק, בהם בית הבאר ובריכת האגירה וכן אורווה לסוסים שלימים הושכרה לאליהו גורדון. מרבית המבנים קיימים עד היום ובהם פועלת רשות השידור. משפחת ליפמן הייתה משפחה אמידה מאוד. היא עסקה בחקלאות, נטעה בשרונה פרדס גדול וכן עסקה בנדל"ן ובנקאות ביתה ככל הנראה היה הבית הראשון - שבנו הטמפלרים בשרונה. הבית היה, רחב ממדים מרשים ומפואר עם מרפסת שמש מרווחת. במשך השנים, עבר הבית כמה שינויים נצבע מחדש ונוספו לו בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת כמה תוספות כמו מרפסות בסגנון הבן לאומי. כיום שוכנים בבית זה התקליטייה וארכיון השידורים. בשנת 1900 ביקר בבית ליפמן בשרונה הסופר קארל מאי הוא אף הצטלם עם בני משפחת ליפמן על-רקע ביתם בשרונה. בזיכרונותיו מביקור המשפחה בשרונה כתב קארל מאי "כל הילדים שבאו איתם מתו ממלריה אבל אלה שנולדו כאן שרדו". בנוסף לבית משפת ליפמן הוקמו במתחם חוות ליפמן כ-4 בתים נוספים של בני המשפחה. בצד המזרחי של מתחם החווה הוקם בית עבור בת המשפחה אדית ליפמן ובעלה רונלד ניף. בבית זה פועלת עד היום מערכת חדשות בתל אביב של הטלוויזיה הישראלית ערוץ 1. "בית ניף" היה במקורו בצבע חום עם מעקה עץ מפואר ושטחי מדרגות. במבנה התגלה לא מכבר תנור כביסה נדיר. איטה גליקסברג מדריכת הסיור מספרת כי בתקופה בה נורו טילים על ישראל צילמו צוותי הטלוויזיה הישראלית מגג בניין זה את נפילת הטילים על תל אביב וערי גוש-דן.(גורדי השחקים עוד לא הוקמו והיה ניתן לראות מהגג את נוף תל אביב וגוש-דן) לא רחוק מ"בית ניף" הוקם בית עבור בת המשפחה אלי ליפמן ובעלה אויגן שטלר. וסמוך אליו הוקם בית אניליס ליפמן. בית הבאר והבריכה של משפחת ליפמן במתחם רשות השידור בשרונה בצמוד לאולפני הרדיו של "קול ישראל" נמצא בית באר ובו מכון המים המודרני הראשון שהוקם בארץ ישראל. מבנה בית הבאר עצמו בנוי אבן, בעל תקרה מקומרת, קוטר פיר הבאר כ-4-3 מטרים ועומקו כמה עשרות מטרים, ולידו מתקן שאיבה ממוכן שהופעל על-ידי מנוע דיזל בעל גלגל-תנופה גדול. חלקי מתקן השאיבה הממוכן הובאו לכאן בשלהי המאה ה-19 כנראה מגרמניה והורכבו על-ידי מסגריית וגנר. מתקן שאיבה ממוכן זה שימש למטרת השקאת השדות ולחוות ליפמן ונחשב לראשון מסוגו בתל אביב ואולי אף בארץ כולה. יש לציין כי בהמשך הועתק מודל זה לשרון ולשפלה והיווה מנוף להתפתחות ענף הפרדסנות והחקלאות בארץ. בסמוך לבאר פעלה בריכת אגירת מים שנשאבו מהבאר ובה נהגו בני משפחת ליפמן ואורחיהם להשתכשך להנאתם. הבריכה הייתה מקום בילוי לצעירי שרונה. מחדלי שימור בולטים המפיקה והבמאית איטה גליקסברג, שעוקבת מזה תקופה ארוכה אחר נושא השימור במתחם רשות השידור אומרת למשתתפי הסיור: אתם תופתעו לדעת כי למבנים ההיסטוריים היפיפיים במתחם רשות השידור ולשכיות החמדה הנמצאות בהם, אין תוכנית שימור מסודרת. המדינה לא ערכה למבנים אלה תוכנית שימור והם למעשה לא מוגנים לשימור". "אני מאוד מקווה שלפחות כמה מהמבנים ישומרו, יהיה מצער מאוד לשמוע שמבנים היסטוריים ויפים אלה יהרסו", אומר איטה גליקסברג. לגבי באר המים ומכון השאיבה שהתגלו במתחם, איטה היא אשת בשורות. היא מספרת כי ממש בימים אלה עובדים על הפעלה מחודשת של משאבת הבאר והיא תופעל בקרוב מאד. הסיור כלל גם ביקור בבאר בהחלט באר מרשימה ובעומק רב. במהלך הסיור ביקרו המשתתפים גם בגינה היפה הנמצאת במתחם רשות השידור מול בניין מערכת החדשות של הטלוויזיה הישראלית. גם גינה זו צפויה להימחק בשל הבינוי המאסיבי הצפוי במקום. היום ברור כי היו מחדלים בולטים ומתמשכים בכל הנוגע לשימור מתחם רשות השידור בשרונה. מתברר כי מדינת ישראל וגופי השימור הרלוונטיים לא ערכו תוכנית שימור מסודרת למבני המתחם אל אף היותם בעלי ערך ההיסטורי ואדריכלי רב. מבנים אלה לא עוגנו במסגרת התב"ע(תוכנית בניין ערים) שהוכנה למתחם שרונה, לא נערך לגביהם תיעוד היסטורי משמעותי מבעוד מועד וקיים חשש אמתי לעתידם ולמורשת המקום. מחדלי שימור בולטים אלה גרמו לכך שיזמים ובעלי ממון וכן גורמי תכנון שלטשו עיניהם אל הקרקע היקרה במתחם שרונה הביאו בנקל יחסית, לאישור תוכנית "מפלצתית" להרס כמה מבנים היסטוריים במתחם רשות השידור והקמת מספר גורדי שחקים במקומם או לידם. האם הופעלו בקשות ולחצים מצד גורמים שונים כולל גורמי תכנון על גופי השימור הרלוונטיים שלא להתעסק ולעורר מהומות בכל הנוגע לשימור מתחם רשות השידור בשרונה? האם גורמי השימור ידעו על הערך ההיסטורי של המבנים במתחם רשות השידור ו"עצמו עיניים" מתוך רצון לא להיכנס לעימותים עם גופים "חזקים" ומקושרים?. אני יוצא מנקודת הנחה ראשונית שגופי השימור לא היו מודעים לערך ההיסטורי של המבנים במתחם רשות השידור ולכן לא פעלו במלא הכח לשימור רחב של המתחם, נושא מחדלי השימור במתחם רשות השידור צריכים להיבדק ולהתברר לעומק. כדי לנסות להבין למה לאורך כל השנים כולל בעשור האחרון לא הוכנה תוכנית שימור מסודרת לגבי מבנים ההיסטוריים במתחם. בל נשכח גופי השימור ממומנים בעיקרם מכספי ציבור. זו תפקידם וחובתם להגן על אתרי שימור ומורשת. איפה עומד השימור כיום? במרס 2016 נערך מכרז לרכישת השטח של מתחם רשות השידור. במכרז כך פורסם זכתה קבוצה בשם "מינהל מגורים לישראל" על-פי התוכנית יוקמו בשטח המתחם לפחות 3 מגדלים ובהם כמה מאות דירות. לפני חודש פורסם כי חברות נדל"ניות שרכשו את השטח מנסות למקסם את זכויות הבנייה ומבקשות להקים על השטח מגדל נוסף. על-פי התוכנית שלושה מבני טמפלרים ישומרו יהפכו לבתי מסחר, אך חשוב לזכור כי בהיעדר תוכנית שימור ועיגון השימור בתב"ע קיים חשש אמיתי שהם לא ישומרו כראוי ולא ישמרו על צביונם. אילו הייתה כנית לשימור מסודרת והמבנים היו מוכרזים, מסומנים ומוגנים לשימור בתב"ע, היה סיכוי גבוה שצביון המקום היה נשמר ולא היו נבנים בו גורדי שחקים שישנו את צביונו המקורי. המקום יוגדר בפי יזמיו כמקום שעבר תהליך שימור אבל כל מי שמתמצא בשימור יאמר לך כי שימור אמיתי הוא כזה ששומר על צביון המקורי ורוח המקום. האם כך יהיה במתחם שרונה? אני מסופק. אבל ימים יגידו.