"המהירות שבה הישראלי מתנערים מעפר, נפלאה בעיני. בכל מקום אחר בעולם סוגרים את זירת הטרור לימים, לפעמים לשבועות, לחודשים". כך פותח
נחום ברנע את טור הפוסט-פיגוע בשרונה שלו, כשהוא נדהם מן החזרה לשגרה אשר באה לידי ביטוי בעובד הניקיון, אשר בנון-שלנט, מנקה את שאריות הדם והפיגוע מן המדרכה.
אחר, ניגש נחום ברנע לבחון את התגובות בקשת הפוליטית: את ח"כ ישראל כץ, אשר מציע לסגור שוב את עזה, הרמטית, הוא מכנה "ליברמן משומש";
אביגדור ליברמן, הרי, נושא כעת באחריות מיניסטריאלית, ומישהו אחר צריך, הרי, לומר דברים חסרי אחריות וחסרי צפי וחסרי תוחלת, במקומו, טוען ברנע.
ברנע מבין כי "אין לישראל דרך לחסל את הטרור". לסכל חלקית, אולי. למנוע? לא. ביני לביני, מתאר ברנע את שגרת החיים בשדרות: אותה עיר שעד אתמול הייתה יעד לקסמים, הוא מספר, היא עכשיו העיר שבה מתקיים פסטיבל קולנוע דרום. אלון דוד, ראש העיר, מספר ברנע, שואף להפוך את העיר למרכז של הפריפריה. מאז צוק איתן, לדבריו, הוא "בן בית" בממשלה שמסייעת לעירו כלכלית.
את טורו מסיים ברנע בסאגה אשר התרחשה לאחרונה ב"חדשות 10": כזכור, היחצ"ן, רמי סדן, מונה למנכ"ל אתר החדשות. בעבר היה היחצן של
בנימין נתניהו ואשתו,
שרה נתניהו. כנראה, טוען ברנע, כי המינוי שלו למנכ"ל חדשות
ערוץ 10, לא נועד אלא כדי לקרוץ לזוג נתניהו, וזה אומר, לשיטת ברנע, משהו רע מאד על התקשורת שלנו, שקורצת-מחניפה-מלקקת לשלטון. אך מן המדאיג, הסאגה הזו עוברת למגוחך: רמי סדן, שביקש להיות חלק מן ה"אליטות", מספר ברנע, נשמע ע"י מנכ"ל חדשות 10,
גולן יוכפז, כמי שסונט באריה דרעי, "הגנב", לשיטתו, ובש"ס: זה הספיק בכדי להעמיד את כל הממשלה על הרגליים האחוריות, לרבות, ובעיקר, את ביבי: מסתבר שביבי לחיץ, ורק התחושה שדרעי הולך להיעלב, כבר מחלצת ממנו את הצדקנות והטהרנות, שחסרה לו, לשיטת ברנע, בכל ההתבטאויות הגזעניות של השנים האחרונות.
