כליאת הסרבנית תאיר קמינר לא מידתית

השבוע פנו 39 פרופסורים, בכירי האקדמיה המשפטית, לתת-אלוף שרון אפק, הפרקליט הצבאי הראשי, על-רקע כליאתה הממושכת של סרבנית הגיוס, שנשפטה לתקופת כליאה ששית בכלא הצבאי, כשבסיומה היא תרצה מאה שבעים יום כליאה. הם הביעו ביקורת לנוכח המדיניות של הצבא כלפי מי שמסרב לשרת מטעמי מצפון. בין החותמים ניתן למצוא את פרופ' דפנה הקר, פרופ' ברק מדינה, פרופ' יובל שני, פרופ' דוד אנוך, פרופ' אריאל פורקציה, פרופ' יוסע דהאן, פרופ' מרדכי קרמניצר, שטענu "כי סירובו של אדם לשרת בצה"ל בשל כך שהשירות מחייבו לפעול באופן שלפי תפיסתו פוגע עמוקות בתפיסות יסוד מוסריות, הוא מימוש של זכותו לחופש המצפון... ענישתו בזכות זו, והיא מותרת רק אם היא עומדת בדרישות המידתיות. מנסחי המכתב סבורים, שהמדינה אינה רשאית להטיל עונש מאסר ממושך על אדם המסרב לשרת מטעמי מצפון, מאסר כזה הוא בלתי מידתי, לאור זאת, אנו סבורים שהמקרה של תאיר קמינר הוא דוגמה למדיניות בלתי ראוייה".

אימה ושכול

תאיר קמינר, נערה בת 19. בתום לימודיה בבית ספר התיכון יצאה עם חברותיה וחבריה בתנועת "הצופים" לשנת שירות ב"שדרות" הסמוכה לרצועת עזה. היא, ככל צעיר וצעירה, התייצבה בבסיס קליטה ומיון אחרי שנת השירות, אך כל בקשתה הייתה להמיר את פרק הזמן של שירות צבאי בשירות אזרחי. הסירוב של תאיר קמינר נובע מתוך רצון לתרום לחברה ולא לברוח ממתן תרומה חברתית. במשך שנת פעילות התנדבותית עם תלמידים בשדרות, הגדלים בלב האימה והשכול של הסכסוך, הייתה עדה לעולם של ילדים החווה חוויות קשות המעצבות שנאה גדולה, שניתן בהחלט להבינה. אותה שנאה מעוצבת כמטחווי ראייה גם מעברו השני של הקו. כך גדלים ילדים משני עברי גבול להמשכיות של שנאה של טראומה וכאב. למציאות זו מבקשת נערה בת 19 - נערה שכל עולמה מעוגן בנתינה גדולה לחברה - לומר לא. תאיר קמינר הדגישה, שסירובה לשרת בצבא נובע מתוך רצון לתרום לחברה שלה ולהפוך את המקום בו היא חיה למקום טוב יותר. קשה לה להשלים עם העובדה ש"אנחנו מייצרים בשני הצדדים דורות של שנאה, שרק יחמירו את המצב. חייבים לעצור את זה לכן אני מסרבת: כדי לא לקחת חלק פעיל במעשה כיבוש השטחים הפלשתינים, בעוולות שנעשות לעם הפלשתיני תחת כיבוש, כדי לא לקחת חלק במעגל השנאה בעזה ובשדרות". מן הראוי שנקשיב לצעקה של צעירה בת 19, שאחרי שנת שירות בשדרות עלולה לשלם מחיר יקר על נחישותה לא לשרת בצבא. באחד ממכתביה לצבא כתבה תאיר קמינר: "ביטחון אמיתי מתקיים כשהעם הפלשתיני יחיה בכבוד ובחופש במדינה עצמאית לצד מדינת ישראל". משלל הנימוקים, שמביאה תאיר במכתבה, אני מוצא לנכון להדגיש את נחרצותה ונחישותה להיאבק על דמותה של החברה הישראלית ולשלם על כך מחיר אישי - "כל עוד ישראל תמשיך להיות מדינה כובשת, היא תמשיך להתרחק מלהיות מדינה דמוקרטית, לכן הסירוב שלי, הוא חלק ממאבק לדמוקרטיה ולא פגיעה בה". לתאיר קמינר אני מקדיש שיר על תפילת שרה והגר. הָגָר וְשָׁרָה תּּוֹֹעוֹֹת בְּמִדְבַּר בְּאֵר שֶׁבַע עֵינֵיהֶן שׁוֹאֲלוֹֹת חֲמַת מַיִם חַיִּים וּמְעַט רָקִיעַ חוֹמֵל שֶׁלֹּא יִכְרֶה קֶבֶר לַיֶּלֶד שֶׁלֹּא יַמְטִיר מִמְטְרֵי נְשָׁרִים צְמֵאִים. כְּשֶׁכָּלוּ הַמַּיִם וְהַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׁיחִים הָגָר וְשָׁרָה דּוֹמְעוֹת עַד הַיּוֹם: תְּנוּ לָנוּ אֶת אֱלוֹהֵי שָׁדַי הַפּוֹרַחַ בָּאָבִיב לֹּא סְתָיו נִצְחִי בֶּאֱלוֹהֵי צְבָאוֹת גָּדוֹל וְנוֹרָא לֹֹֹּא חֹֹֹֹרֶף נִצְחִי בְּחֹֹסֶן אֱלוֹֹהֵי מִלְחָמוֹת נוֹקֵם וְנוֹטֵר בָּהָר שֶׁאֵין בּוֹֹֹֹ בַּיִת בָּהָר שֶהַדְּמָמָה בְּפִסְגָּתוֹ צוֹעֶקֶת: שָׁלוֹם סָאלָם.