סייבר מעניין לא פחות ממים, שכן הוא משפיע על כולנו. וירוסים התוקפים את המחשבים שלנו (ובקרוב גם את הטלפונים והשעונים החכמים), דרישות כופר, תקיפת הכור האטומי באירן באמצעות סטקסנט, וירוס שפותח במעבדות ארה״ב וישראל, מטוס ה״נופל מהשמיים״ (ולא בשל טיל שפגע בו), רכבת הסוטה ממסלולה (באופן מכוון על-ידי יד-נעלמה), ההאקרים שחדרו למחשבי אולפני סוני, האקרים של אומות (כמו סין, רוסיה וכו׳), השרת הלא-מאובטח במרתף בית הקלינטונים, גניבה של זהויות, מספרי ביטוח לאומי וכרטיסי אשראי, הפלה מכוונת של מערכת החשמל, הגז או כורים אטומיים, גניבה של מידע מבתי חולים וחברות ביטוח רפואי, ועוד, ללא סוף.
בארץ, התקפות נגד שרתים ואתרים היא תופעה נפוצה, שהולכת וגוברת, כמו גלי זעם המתנפצים כל אימת שאנו במצב לחימה עם אחד השכנים העוינים שלנו. במרוקו ובארצות ערב אחרות יושבים חבר'ה צעירים, ללא כסף וללא סקס, וכל רצונם לתקוף ולהשמיד את האויב הציוני. מקצתם מתפוצצים (דוגמת ״תמות נפשי עם...״) וחלקם תוקפים מרחוק, בלי לקחת כל סיכון לחייהם.
ככל שחיינו נהיים תלויי-קידמה, כך גם הסכנה שמוח זדוני (של אדם החומד לו לצון, נער המאתגר את עצמו לחדור למקומות השמורים ביותר בארה״ב, בחורה שכתבה שורות ספורות של וירוס קטלני, עובד שחושב שמעבידו לא צודק בצורת הפעילות שלו או מדינה המעסיקה את מיטב המוחות לרגל ולהשתלט על מדינות אחרות) ישבשו את חיינו בדרגות שונות, מקלה עד שיתוק מוחלט.
כשרואים זאת בסרטים, מתלהבים בקלות. הנה ילד בן עשר שכוחות מיוחדים של ה-FBI פורצים לביתו, שכן הוא הצליח לחדור למערכות השמורות ביותר שלהם, ובמקום לאסור אותו מציעים לו עבודה חלומית עד סוף חייו (ראה לדוגמה את הסדרה ״סקורפיון״, ״עקרב״, על קבוצה של סופר-גאונים).
אך במציאות, כשמישהו ממזרח אירופה (חלק מהעולם התחתון) משתלט לסבתא על המחשב בו כל תמונות המשפחה, ודורש כופר במטבעות ביטקוין, ומעמיד לרשותה אנשים בזמן-אמת שמדריכים אותה איך לשלם, אין זה עניין של צחוק כלל ועיקר אלא עסק המגלגל מיליארדים רבים.
כך גם כשווירוס אלים משתלט על המחשב האישי שלך או על מערכת מחשבים ומוחק את כל שהוא מוצא, או משתמש במחשב כדי לפרוץ במתקפה על מחשבים אחרים.
נהיינו כל כך תלויים בטכנולוגיה, שהפסקנו להשתמש בהגיון בריא ובתאים האפורים בהם ניחנו. כל שנאמר באינטרנט הוא אמת לאמיתה, ואין אנו מוודאים או בודקים. ואם קורה, בצורה מאוד תמימה ומקרית, שהשרת או הקשר לאינטרנט מושבת לכמה דקות, אנחנו יושבים בחוסר מעש ומורטים את השערות.
בבוורלי הילס נמצאת האקדמיה של סרטים, שחבריה מצביעים מדי שנה לפרסי האוסקר. מדי שבוע הם מתקבצים ובאים להקרנת סרטים, וזה לא מכבר הוסרט הסרט הדוקומנטרי על סטקסנט, Zero Days, עם שני ״גיבורי״ הסרט והמפיק (שזכה באוסקר ב-2007 על סרטו הדוקומנטרי ״טקסי לצד האפל״ יחד עם אוה אורנר, בתו של ניצול השואה הנרי אורנר ז״ל).
הסרט מעניין ביותר, שכן בלי שאף אחד ידבר או אפילו יהיה מוכן לדבר על המתקפה המשוכללת ביותר נגד אירן, הצופה יושב מרותק משך שעתיים תמימות, רואה את שורות הקוד, מאזין למדליפה מה-NSA, רואה את ראש ה-CIA לשעבר, זוכה לביקור באירן ונחשף לכל ה״אמת״ הנוגעת לווירוס. לפי הסרט הווירוס פותח בארה״ב וישראל היא זו שרצה לשחרר אותו לאור העולם, כדי לתקוף את אירן, ועשתה זאת בחוסר זהירות משווע.
הסרט הוא חומר תעמולה מעולה נגד השטן הגדול והשטן הקטן, ארה״ב וישראל, וכן הוא יכול לשמש כסרט מתקפה נגד פזיזות ישראל, וחוסר האחריות המשווע שהיא הראתה, בו בזמן שארה״ב היא האחות הבכורה והאחראית, והנשיא אובמה ראוי לעוד פרס במדפי הפרסים להם זכה (כמו פרס נובל, טרם עשה משהו...). אך עבורנו, הסרט מרתק, שכן הוא פותח צוהר לעולם הסייבר וליכולות פנטסטיות.
מהלך כל הסרט משתמשים ביחידת שמונה מאתיים של אגף המודיעין של צה״ל באופן בלתי פוסק. ככל שיחידה סודית יותר, כך היא מסקרנת יותר. ובארץ ההילה סביב 8-200 היא כזו שכל המתקבל אליה מובטח פרנסה מהטובות ביותר הקיימות.
״8-200״ - מילת קסמים. רק במקצת הושחרה ההילה עת במבצע האחרון בעזה (זה שנועד להשיב את החיים למסלולם בדרום ולמנוע חדירה ממנהרות תופת לארץ), התקצבו מספר מילואימניקים של היחידה ויצאו במכתב נגד ישראל, תמורתו הם הודחו מהיחידה.
ב-8-200 יש בית כנסת שתרם ליאו דייוויד. ואלרי, בת אחיו שמעון ז״ל, חנכה את בית הכנסת (שני האחים מלוס אנג׳לס).
אך נחזור לסרט. כיוון שכל המרואיינים סירבו לדבר ולמסור פרטים, וכיוון שאיש מיחידת 8-200 לא ייצא קבל עולם ויספר על פיתוחי וירוסים חכמים שיודעים לחדור למקומות שאמורים להיות מבודדים לחלוטין ולפעול באופן חכם ועצמאי (לדוגמה, לדעת לזהות ולפגוע אך ורק במערכות מסוימות), הרי שלמפיק יש חופש פעולה מוחלט להגיד את כל שהוא רוצה להגיד, ומי יקום ויגיד ״להד״ם״?! הסרט ללא ספק מעניין, אם כי מגמתי לחלוטין.
מרחק רחובות ספורים מהאקדמיה, במרכז התרבות של בוורלי הילס, נערך כנס הסייבר הראשון כאן. מדע ובדיון קמו לתחייה ונפגשו, התאחדו ונהיו לאחד.
למי שעובד למחייתו ו/או אינו בשטח הסייבר, להשקיע יום שלם בכנס (גם אם הוא בחינם וגם אם הוא ממוקם במקום נגיש בו נעים לבלות), זהו בזבוז אדיר של יום מהחיים. בכלל, במקום להתאמץ, אפשר ללכת לקולנוע או להזמין את הסרט בטלוויזיה. אותם התיאורים, ״בדיוניים לכאורה״ קמים לתחייה, קורמים עור וגידים ונהיים למציאות, עם תאורה, מוזיקה וקטעי קישור המתאימים.
כיוון שאני מקומי, ומרכז התרבות של בוורלי הילס הוא מרחק כמה דקות הליכה עבורי, החלטתי להגיע. לא יעניין, אעזוב, אמרתי לעצמי, ונשארתי בסופו של הדבר ליום כולו.
