המדרון החלקלק 2
אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר? מזה מספר שנים משמש הסופר אייל מגד במשבצת האינטלקטואל הימני, זה אשר השמאלנים יכולים להצביע עליו ולומר: במדבר האינטלקטואלי של הימין יש רק את אייל מגד, וגם הוא עריק משלנו. (טוב, גם אמנון לורד) ובאמת אייל מגד מופיע בכל הפורומים של הימין, אגודת זכות הציבור לדעת, החושפת את מחדלי התקשורת בכל הקשור להצגה חד-צדדית של האירועים, בעצרות למען גוש קטיף ועוד כהנה והנה.
אבל הנה, כאשר מציבים לפניו שאלה כדרבנות, מתגלים מערומיו של ההגיון האוניברסליסטי, השמאלני של האינטלקטואל. לכאורה, הפתרון שהוא מציע לשאלת הפינוי הכפוי מגוש קטיף הוא להשאיר את המתיישבים על אדמתם, מתוך התובנה כי הללו לא גזלו אדמת איש, התיישבו בשטח ריק, הפריחו את השממה, ועשו אותה לגן עדן אשר מפרנס גם מאות ואולי אלפים מתושביה הערביים של הרצועה. לפי אותו הגיון דווקא מתיישבי רמת אביב, היא שייח'-מוניס, אשר בנו להם בתי מידות (רבין ברחוב רבינא) ואוניברסיטה מפוארת על חורבות כפרון ערבי, הם הם שצריכים להתפנות על-מנת ליישב את הרעב לצדק האוניברסלי.
ולא רק הם, אלא תושבי הקיבוצים מסביב לרצועה צריכים לשקול היטב את צדקת קיומם על האדמה עליה ניתן למצא חירבה זו או אחרת. גם אם תחול על גוש קטיף ריבונות של ראשות הטרור והרצח הערבית, אומר אייל מגד, יש להשאיר אותם על אדמתם, ושיחיו בשלום תחת שלטון ערבי. בדיוק כמו שחיים ערבים תחת שלטון יהודי, טוב יותר מאשר בכל מקום אחר במזרח התיכון. מותר, לשיטתו של האוניברסליסט הצדיק שבמדינה ערבית יחיה מיעוט יהודי גדול, כמו שבמדינה היהודית חי לו מיעוט ערבי גדול. סימטריה מושלמת, המעגל המושלם, החלומות באספמיה של תיאוריה אשר התנתקה מן המציאות.
אם כך, שואל אותו המראיין, אם יהודים יכולים לדור בכל מקום בארץ ישראל, גם תחת שלטון מוסלמי, האם צריכים אנו להכיר בזכותם של כל הערבים בורחי תש"ח, וצאצאיהם, לבוא לתוך מדינת ישראל הריבונית, ולהתיישב בכל מקום שהם טוענים כי היה שלהם? סימטריה. והאם לא נקבל כאן מדינה דו לאומית?
אייל מגד התלעלע. פתאום, כאשר היסודות האינטלקטואלים של הצדק האוניברסלי מתערערים תחת רגליו כחולות נודדים, מתברר לו כי הוא יושב על מדרון חלקלק, זרוי חול מדברי, ונדחף למטה לתהום. שכן, אין סימטריה במצב. לא יכולה להיות ומעולם לא היתה. הסימטריה מצויה רק בהזיות של יהודים טובים המתעלמים מן העובדות. העובדות הן כדלקמן:
א. יהודים בארץ ישראל, תחת שלטון ערבי, היו תמיד מיעוט בזוי ונרדף. מאז הכיבוש הערבי של המאה השביעית למיינם, ישוב יהודי בארץ ישראל תמיד נאלץ להגן לשלם כופר נפש, ג'יזיה, או להלחם על נפשו.
ב. יהודים כבר אינם מיעוט גדול בשום מדינה ערבית מכיוון שרובם ככולם גורשו בכח הזרוע, חולצתם לעורם, והשאירו את כל מה שבנו וצברו במשך אלפיים וחמש מאות שנה מאחור, ללא תמורה.
ג. האיסלם מעולם לא קיים יחסים סימטריים עם שום עם או תרבות אחרת. היחסים היו תמיד של דיכוי, או השמדה. כמה קופטים יש במצריים? כמה יהודים בערב הסעודית? כמה נוצרים בסוריה? כמה נוצרים בקוסובו? כמה ברברים בצפון אפריקה? כמה נוצרים ואנימיסטים נרצחו בחבל דרפור בחמש השנים האחרונות? (תשובה, כשני מיליון, הערכה זהירה) אין מדינה דו-לאומית החיה בשלום תחת שלטון האיסלם.
ד. כל מדינות האיסלם הן רודנויות. אין אף מדינה מוסלמית בעולם החיה לפי עקרונות האוניברסליזם, ומוסרת למיעוט גדול אוטונומיה של ממש. אפילו לא תורכיה בחבלי הכורדים. המוסלמי שולט, או לוחם להשיג את השליטה.
ה. יישוב יהודי ללא ריבונות יהודית חי תמיד תחת איום הכליה. ראה הכיבוש של הלגיון את ירושלים. ראה טבח יהודי חברון. ראה רצח יהודי פולין, שהיו מיעוט ענק (שליש) מן המדינה הפולנית. הדוגמה אם כן היא שכל הישוב היהודי בארץ ישראל חייב להיות תחת הריבונות היהודית.
מדוע אם כך מתיישב לו הסופר אייל מגד על המדרון החלקלק המוביל למדינה דו לאומית וכליה של ההתישבות היהודית בארץ ישראל? מדוע אין לו תשובה משכנעת לשאלה ההגיונית הננעצת כדרבן בצלעותיו הדוויות? (כל הכבוד לרזי ברקאי מגלי צה"ל המחדד שאלות מביכות לעילא ולעילא) מכיוון שהאידיאולוגיה שלו בנויה מראש על כרעי התרנגולת היושבת בראש הדיונה של האוניברסליזם.
באידיאולוגיה הזו אין מקום לאלוהים, אין מקום לתורה, אין מקום לנביאים כתובים משנה ותלמוד. יש רק מקום למחשבותיהם המופרכות של אלו אשר הפקיעו מנביאי ישראל אידיאלים מסוימים, חלומות מסוימים ועשו מהם דת בפני עצמה. לדת החדשה הזו קוראים נצרות, וספריו של אייל מגד גדושים וטעונים בגעגועים לנצרות האוהבת, הפוריה, האירופית, הקובנית, לאנושות שהיתה צריכה להיות חזון ישעיהו. אבל לא זאת היהדות.
היהדות היא דת ולאום (אך לא גזע) מסוימים ביותר. דת ולאום המקובעים על מקום מסוים ביותר. הנשענים על קושאן מדויק, מתועד, משומר היטב, יותר מכל אגדות עם ערביות או מגנה-קרטה אנגלית, או הצהרת עצמאות אמריקנית. מישהו יכול להראות לי את התנ"ך הפלשתיני, זה שמקבע את מיקום הקודש דווקא על הר-הבית? המתעד את נדודיו של ארון הקודש הפלשתיני בינות לערי בנימין עד שמצא מקומו במקדש שלמה? זכותו של עם ישראל לחדש את ביתו הלאומי בארץ ישראל הוכרה על-ידי כל אומות העולם, אפילו הגרמנים שלחו את היהודים לארץ ישראל בימים ש'Palestinian' היה תיעודו הרשמי של יהודי החי בארץ ישראל. בארץ ישראל, ורק בה, זכותו של היהודי לארח בן עם אחר, אבל כגר, כתושב, אך לא כאזרח. לא כאזרח סוג ב', אלא כתושב בלבד.
זו האידיאולוגיה המונחת בבסיס המאמץ הציוני. יהודים קומוניסטים, סוציאליסטים, שמאלנים הגיעו לארץ וכוננו בה מדינה סוציאליסטית ליהודים, ולא לכל התושבים. יהודים דתיים, ממזרח וממערב חזרו לארץ אבותיהם לא כדי להקים מדינת כל אזרחיה, את זה הם כבר חוו, אם לטובה ואם לשלילה, אלא את מדינת היהודים.
התשובה היהודית אם כך שכל ההתיישבות הערבית בארץ ישראל, לפני ואחרי תש"ח, לפני ואחרי תשכ"ז, בכל מקום בארץ ישראל, היא ארעית, אורחה ישמעאלית, ונתונה לשינוי. התשובה היהודית היא שריבונות ערבית על כל שטח בארץ ישראל איננה עולה על הדעת, ויש לבטלה במהרה בימינו אמן. לכן אין סימטריה בין התיישבות יהודית בכל מקום שהוא בארץ ישראל, לבין התיישבות ערבית, שכן בארץ ישראל, שני הלאומים הללו אינם באותה קטגוריה, באותה מידה שבסוריה - היא-ארם שני הלאומים הללו הם בקטגוריות הפוכות.
לראייה, החוק הראשון שהשלטון העירקי החדש מעביר הוא סיכול כל אפשרות חוקית של יהודים עירקים לתבוע את רכושם, בתיהם, ממונם, אדמותיהם, אותם רכשו באלפיים חמש מאות שנות מגורים במסופוטמיה, או פיצוי הולם בעבור הגירוש המחפיר אותו חוו. את ריבונותנו כאן אנו תובעים, לא מן הערבים, לא מן האנגלים, אלא מעצמנו. כל אורח שאיננו מרוצה משהייתו במדינת היהודים, תחת הדגל היהודי, או שמיעת ההמנון היהודי, יתכבד נא ויעבור לארץ אחרת. את הצדק לערבים יחפשו נא בארץ ערבית, ויש בלי עיין הרע המון מדינות ערביות.
גם הסופר אייל מגד, נץ ימני העולה על במותי ארץ כדי להשמיע את זעקת היהודים המגורשים מביתם צריך לעשות זאת על בסיס האידיאולוגיה היהודית, ולא הנוצרית. או אז לא יסתבך בהתלעלעות, בנסיונות נואלים לנהל דיונים אינטלקטואלים עם ערבים "טובים", או יישוב אידיאולוגיות שונות במהותן.
