"אל תהיה צודק, תהיה חכם". אמר פעם מי שאמר. כמה שזה נדוש... וכמה שזה נכון, מה לעשות... והאומר צודק גם לגבי המקרה של אזריה. את החזיון של המשפט/המצג, האומלל הזה הייתה המדינה חייבת להפסיק, בעודו קטן. ניתן היה להפסיקו וצריך היה להפסיקו מיד, לאחר האמירה "חייל שסרח" מפי שר הביטחון לשעבר.
משה (בוגי) יעלון, "הצליח" לטנף בהבל פה, יחיד ומיוחד זה, את התהליך המשפטי כולו, באופן ששוב לא ניתן לתקנו. עכשיו יוצאות לאוויר העולם עוד מיני תקלות בשיקולי דעת, בהתנהלות טפשית, כתוצאה מהתקלה הגדולה, שבעצם העמדתו לדין. כך, בין היתר, בקידום השופטות המעורבות. מה היה קורה לו היו מחכים עוד כמה ימים. עד להודעה על קידום השופטות? מה בער? אלה שהחליטו על הקידום לא שאלו עצמם מה ייכתב על כך בתקשורת?
אבן שטיפש אחד זרק לביצה, מאה חכמים לא ימשו. וזה אמור לגבי כל המהלכים הקשורים למשפט הזה. היו בו הרבה אבנים. יותר מדי. הרבה טיפשים, יותר מדי, ופחות מדי חכמים.
ועוד מילה על הציבור ועל המשפחה. להרגשתי התהליך כולו הוא זה שסרח. הוא זה שהיה לזרה לכולם. לציבור וגם למגויסים. ובאשר למשפחה, בעוד במערכת המשפטית אומרים: "ייקוב הדין את ההר"... האנשים הטובים האלה נגמרים לנגד עינינו. אני אומר: חברים יקרים, אתם שם למעלה, תרדו למטה אל ה"עמך" כן. הגיע הזמן!
מספר מילים על נתניהו, על הצוללות ועל התקשורת
"אז איך אתה ישן בלילה
עיתונאי קטן שלי
איך אתה נרדם
על מה אתה חולם בלילה
אחרי שפיכת הדם
איך אתה נרדם
בן אדם, איך אתה נרדם?"
אריק איינשטיין
בעת כתיבת שורות אלו התפרסמה ידיעה (שעדיין טעונה הוכחה), כי האיש העומד מאחרי הניסיון החדש להכפשת נתניהו, הוא (לכאורה) משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון לשעבר. אם אכן כך הדבר תתווסף לתדמיתו המתדרדרת של יעלון (ראו לעיל משפט אזריה) עוד סיפור על בוגדנות פוליטית, כזו שהפילה לא מעט קרבנות וקודם כל מספר עיתונאים תאבי סנסציות בפרוטה.
אני לחלוטין מקבל, בנושא הצוללות, את עמדתו של נתניהו, וממליץ מאוד לכל העוסקים במדיה, שהם מומחים לכל, גם לביטחון... לאמץ קצת צניעות. המידע המצוי בזרת כף ידו של רה"מ, מתוקף תפקידו, עולה עשרות מונים על כל מה שאתם מאחסנים במלוא הקיבולת של מוחכם/ן ויהיה גדול ככל שיהיה.
עבירה ביטחונית
כן. אין לי כל ספק שהוא אכן קיבל את ההחלטות הנכונות. ועוד המלצה לכל החכמים הנובחים בעוז (אל דאגה חברים, השיירה תמשיך ותעבור), לשים לב לא רק לתאוות הניגוח בראה"מ, שאיננה נותנת להם מנוח, אלא גם לפרק נוסף, אולי החשוב מכל: לוחות הזמנים. כידוע האירנים התחייבו להימנע מייצור נשק גרעיני ל-10 שנים. נכון. אבל מדוע לכל הרוחות, הם מייצרים במרץ כה רב, טילים לטווחים שונים - מדוע? כדי שיהוו קישוט באולם הקבלה של האייטולה חומינאי? ונניח, רק נניח, שהם ינהגו ביושר (ה"יושר" הוא מונח יחסי, אצלם כמובן), ולא יקדימו את המועד לפקיעת האיסור, ב-3-2 שנים... (ומה יעשו להם? יגידו להם: נו נו נו?), ואילו הצוללות שהוזמנו. מתי הן יגיעו אלינו כשהן עטופות בכל התוספות שצה"ל מבקש? עוד 10 שנים? 12 שנים? ולהתאמן צריך?
ועוד פרט קטנטן. אמר לי יודע דבר, כי: "אין מצב שכל הצוללות, כולן כאחת, במצב של כשירות מבצעית. זה לא קורה. הכלי מסובך, מאד, יש תיקונים. יש בדיקות תקופתיות. ותמיד, אבל תמיד, חלק מהן על המבדוק". ואידך זיל גמור - אז אנא כל המקטרגים, חישבו שוב, אולי טעיתם?
ולבסוף - רחמי על
רביב דרוקר ועל
אלדד יניב. התסכול מעביר אותם על דעתם. אבל מעבר לעניין האישי, הדיון הפתוח מחייב בדיקה משפטית. האם אכן לא נעברה כאן עבירה ביטחונית חמורה. וגם האופוזיציה וכל ארגוני "זכויות אדם", כולל אלה שהם מקוששי הנדבות מחו"ל, חייבים להפנים סופסוף את העובדה, שהם יוכלו לשנות את השלטון בישראל רק בדרך אחת ויחידה: בחירות. ולא בשום דרך אחרת.
באתר האינטרנטי בו מתפרסמות שורות אלו, פרסם הפובליציסט יניב שלום, כתבה מאלפת תחת הכותרת: "דרוקר חייב להחזיר את תעודת העתונאי". שם פורסם סיפור מדאיג על "העמותה ל
חופש המידע", שהקים דרוקר, והוא, איך לא, גם היו"ר שלה. שם העמותה נשמע תמים? הלא כן? ובכן, בהנהלת התנועה נמצאים מלבד דרוקר גם רועי פלד; פרופ' יורם רבין; פרופ' קרין נהון; דקלה אברגיל; עו"ד מורן סיתאלכול; ד"ר ליאב אורגד; רן מלמד; עו"ד רוני שוקן והעיתונאי
עמית סגל. כולם לבד מעמית סגל מזוהים עם גורמי שמאל מובהקים. על-פי שלום, לרוב חברי ההנהלה תפיסת עולם פוליטית ומדינית ברורה ביותר. רן מלמד מכהן כסמנכ"ל עמותת ידיד שהיא עמותה נתמכת של "
הקרן החדשה לישראל" . בעברו שימש כעיתונאי וכדובר משרד החינוך והתרבות וכן כדובר מפ"ם וכדובר מר"צ.
זלזול גמור
לא נמשיך ונפרט כאן אבל שאלה אחת מחייבת תשובה: האם ליועץ המשפטי אין מקום להגיש למשרד המשפטים וללשכת העיתונות, חוות דעת עניינית בכל הקשור ל
ניגוד עניינים חמור בין פעילותו של דרוקר כעתונאי לבין פעילותו במסגרת עמותה זו? ומדוע לא שומעים את קולה של אגודת העיתונאים? זו נאלמה דום, לפתע. היכן תגובתה של כבוד הנשיאה השופטת (במיל.)
דליה דורנר, על הפרשה הזו?
התקשורת, מלבד בודדים, ישרי דרך, ונקיי מצפון מקצועי, השומרים עדיין על מוסר עבודה ועל ניקיון כפיים, גולשת אט אט לתוך מרחב פעולה חדש. מרחב פעולה בו שולטים כללים חדשים: איתרוג
1 פוליטיקאים הנושאים חן מלפניה, תוך זלזול גמור בעקרונות העבודה שלה עצמה, ועיקום המציאות על-ידי חצאי אמיתות. בתהליך עגום זה נכבשת התקשורת מבפנים על-ידי כללים חדשים, זרים למקצוע, זיהום פוליטי וחברתי אוכל אותה מבפנים. הכול בשם הדמוקרטיה....
