נחשו נא את אחת השאלות העקרוניות שנידונה בימים האחרונים כמעט בכל סלון ישראלי.
לא ניחשתם. השאלה העקרונית היא לא אם אזריה אשם או זכאי. לשאלה הזאת, אגב, היו 3 תשובות: "אשם בהחלט" כי לא פוגעים במחבל מנוטרל, "זכאי בהחלט" כי (never again) מי שבא לרצוח יהודי משום שהוא יהודי בן-מוות הוא, והשלישית: אשם כי עבר על חוקי הצבא והוראות הפתיחה באש. ואכן הוא נשפט על-פי הסעיף הזה ונמצא אשם לא כי הפר את המוסר הצבאי, האנושי או היהודי; איש משני הצדדים לא נגע במוסר במשפט אזריה, לא התביעה ולא ההגנה; בצבא ישנם חוקים ברורים ואכן אזריה הפר אותם באופן גלוי.
לאורך כל המשפט קו ההגנה ניסה לשווא לתעתע ולא הצליח להוכיח כי אזריה פעל במסגרת הוראות הצבא. וכך "הגרסה הצבאית" חברה עם הגרסה המוסרית "אשם בהחלט"- שתיים נגד אחת מוסרית שנותרה בדד מנגד: "זכאי בהחלט" כי never again...
חיילים נסים על נפשם
כמעט ודעך פולמוס אזריה, ופיגוע כואב ואכזרי החזיר לסלונים את אותו הפולמוס, וכאילו התבקשנו לפתוח מחדש את התיק שזה עתה עמדנו לסגור בתואנה של ממצאים חדשים. היה מעין צורך לאומי להעיף מבט חוזר וחודר באותו התיק כי התווספו לו עוד אותות וסימנים. כל בית ישראל ראה בשידור חי מחזה מביש ומבזה של עשרות חיילים וחיילות נסים על נפשם מאימת מישהו, משהו, בום בום כלשהו. הרושם הראשוני שבד"כ הוא המנחה והקובע היה רושם של נפל או מפולת. נוצר רושם עז של הידרדרות וצניחה פיתאומית מתמונה שפעם הפיחה בנו גאווה ואף יהירות ורברבנות. אנחנו ואויבנו וכל העולם היכרנו פעם את תמונת החייל הישראלי ולפתע היא השתנתה, בלי הודעה מוקדמת, מבלי שהתכוננו אליה. מסתבר כי כל העולם ואחותו כולל האויב-כולם הכירו את התמונה שהפתיעה אותנו וראוה בבירור לפנינו, והיא זו מקור האומץ והנועזות של האויב, ואם נסתכל על אותה התמונה בהיקף המקרו כך שייכלל בה גם הדרג המדיני והמנהיגותי, נראה כי היא זו מקור זילזול העולם והצבעתו, פה אחד, אם נוכל לבנות בארצנו או לא, והצביע כי לא.
הידרדרות התמונה הגיעה עד כדי שצבא הגנה לישראל, נאלץ לנקוט בצעד חסר תקדים ולהשתמש בכלים של תעמולה סובייטית, סינית, לבחור בקצינה פוטוגנית רהוטה שתגיד למצלמות כי היא וחברותיה ירו על נהג המשאית והכניעו אותו; שקר גס ומבולבל מהסוג השקוף ביותר. ייתכן מאוד כי נורו ירייות מכל מיני זוויות אך איש לא חתר למגע מלבד חתיאר אחד, אם להשתמש במטבע לשונו, שחתר למגע, נקלע במקרה לסביבה והעיד על הטמעת אלוהים בתמונה, ועל סממני התמונה ופרטיה שנדחקו מתודעתנו והפתיעו עם שלם עם המכנסיים למטה. הוא החתיאר הזר שנפל עלינו מכוכב אחר, דיווח לנו במילותיו שלו על תמונת המציאות שברחה מתודעתנו, לפרטי פרטיה.
never again
התמונה החמורה הזו, עם נתוני המיקרו והמקרו שלה, היא זו שמייצגת וממחישה את הממצאים החדשים שהתבקשנו בגינם לפתוח מחדש את תיק אזריה אותו עמדנו לסגור. האם הוראות הפתיחה באש של צה"ל עדכניות לתמונה החדשה שנגלתה לעינינו? האם מותר היה לנו, כחברה, להעמיד לדין את אזריה נוכח הממצאים החדשים שבתמונה? האם התמונה המסוכנת שנחשפה לעינינו, הן הצבאית והן המדינית, היא לא תוצר של מוסר מהותי אותו נטשנו לטובת מוסר משפטי, או אם תרצה מוסר יהודי ועתיק שנרמס ברגל מוסרית אינטרנציונלית המכונה בפינו נאורה? האם שגינו במונחים והתבלבלנו? האם המונח (never again) הוא מונח שיש לו מקום במרחבי התמונה? האם לאור הממצאים החדשים בתמונה המורכבת והמדאיגה שנפלה עלינו כרעם ביום בהיר - נכון הוא לשים את כל הביצים שלנו בסל של טראמפ? ומה אם ייבקע הסל הזה מסיבה כלשהי? האם לא כדאי להשקיע שוב בזהותנו הצברית המחוספסת שמאז ומתמיד נבנתה על חשבון הנאורות והבלתי מוסרי, לכאורה, והעולם דאז נוכח לראות כי בעצם היא כן נאורה ויפה ומוסרית, ובזכות הרושם הישיר הזה העולם כיבד אותנו וקיבל אותנו לחיק העמים הגם עם קריצת עין.
שמאל סגור ומסוגר
ההבדל האמיתי בין ימין לשמאל הוא כי השמאל איננו מוכן להעמיק בפילוסופית המציאות. אל תרחיק לכת עם הממצאים ואל תסובב לי את הראש - זה המוטו שלו, בעוד הימין כן נוטה להעמיק ולהתפלמס במהות המציאות וממצאיה. הוא כן פתוח לראות את התמונות החדשות שנגלות לעיניו ולהתאים את עצמו אליהן. אינני מאמין שאמצא איש שמאל שישטוף את עיניו בתמונה הקודרת שהבחנתי לעיל ובעקבותיה יפתח בחשבון נפש מסוג כלשהו. אינני מאמין שקיימת תמונה כלשהי במציאות שבכוחה להשפיע עליו בלפתוח ולעיין בתיק אזריה מחדש- יען הוא לא מעדכן את התמונה המגובשת שבידו מימים ימימה. אזריה נמצא אשם בדין כי הרג מחבל מנוטרל; נקודה סוף.
אני מבחין כי השמאל הישראלי סגור ומסוגר על תמונת אזריה שבידו, ולא מוכן להבין מדוע אירוע ארמון הנציב קשור באירוע חברון. זה השמאל וזו תכונתו, הסתגרות בארבע אמות דעותיו. עם זאת ובפעם הראשונה בחיי אשמח להיווכח כי אני טועה והבחנתי הפוכה; אני מפציר בכם הראו נא לי כי אני טועה.
