עיתונאים נגד עיתונאים

לאור כל מה שמתרחש בימים אלה בעיתונות בפרט והתקשורת בכלל נחשפת האמת כולה. מסתבר שהעיתונאים הם קבוצה מפולגת בתוכה ומסוכסכת עם עצמה בנושאים אירגוניים, אישיים, מקצועיים ואידיאולוגים פוליטיים. קבוצה חסרת סולידריות פנימית, משופעת בדמויות מנופחות של חשיבות עצמית ללא שום בקרה עצמית. כלפי חוץ העיתונאים מנסים ללא הצלחה, להציג את עצמם ואת חשיבות עיסוקם כשליחות טהורה של לוחמי חופש הביטוי, אך ורק למען הדמוקרטיה, ללא שום אינטרסים. האמנם? נו באמת! מסכות האליבי נחשפו.

שיכרון הכוח של העיתונאים

כלפי חוץ העיתונאים תוקפים את הפוליטיקאים שהם שיכורי כוח. ואולם הוכח כבר שחלק מהעיתונאים הם הם שיכורי הכוח. הם קובעים מי המשיח ואת מי יש להדיח. הם פוסקים מהו ביטחון ומהו אסון. הם משוכנעים שהם "הרשות הפוסקת" מעל למחוקקות ולשופטת. הם רואים עצמם כ"פוסקי הדור" בכל נושא ועניין, כולל שלום ומלחמה. כל מינוי אישי, שינוי ארגוני, או רפורמה ממשלתית, שאינם לטעמם ולדעתם של חלק מהעיתונאים, הם הופכים מיד ל"דגל שחור" של הפחדה בנוסח האוטומטי: סכנה לדמוקרטיה! סתימת פיות! משטרת המחשבות! דיקטטורה! פשיזם! הגזמות מטורפות מנותקות מהמציאות. לא רציני. לא משכנע. התנשאות ויהירות. גם בגלל כתיבה שכזו והתנגדות שכזו הציבור מסתייג ולא אוהב עיתונות שכזו. חלק מהעיתונאים מנהלים פוליטיקה של חופש ביטוי סלקטיבי. המשבר בעיתונות נובע בגלל שלחק מהעיתונאים הפכו אותה ללא אמינה, לא מאוזנת ולא משקפת. בחסות האליבי "זכות הציבור לדעת" חלק מהעיתונאים איבדו את הדעת המקצועי והאתי לטובת אינטרסים פוליטיים וכלכליים. תחת האליבי "שיקולי עריכה" הם מבצעים מניפולציות בשירות אינטרסים כלכליים ופוליטיים. חלק מהעיתונאים הפכו למפלגת התקשורת שרוצה להיות כוח פוליטי אלטרנטיבי.

עיתונאים כותבים נגד עיתונאים

כל מי שיקרא את הציטטות המובאות בהמשך, מדבריהם של עיתונאים שכותבים ומאשימים את עמיתיהם, יבין מדוע הציבור איבד את אמונו בתקשורת. עפר שלח: "העיתון שאתם מחזיקים עשוי מאינטרסים. הכותרת, הידיעות מה שנכנס ומה שלא, מה מובלט ומה מוצנע. מאחורי כל דבר עומד אינטרס" (מעריב 27.11.07). ארי שביט: "בכל הנוגע לדמוקרטיה, התקשורת חדלה להיות חלק מהפתרון והפכה להיות חלק מהבעיה. פעם אחר פעם מעלנו בתפקידנו בכך שלא סיפקנו לאזרחי ישראל את המידע המלא בנושאים מכריעים. לא אמרנו את האמת" (אוסלו וההינתקות. מוסף הארץ 26.11.10). גיא רולניק: "עיתונאים רבים נוהגים לקבל טובות הנאה מגורמים שונים שעליהם הם כותבים. זה מקובל כמעט בכל העיתונים" (הארץ 20.6.08 MARKER WEEK). דורון גלעזר: "למו"ל ידיעות אחרונות יש קו מערכתי ברור ומודע בעד שחיתות שלטונית" (דה מרקר הארץ - 21.1.08). חנוך מרמרי: "הארץ הגיע לשלב בו האנטי ציונות שלו הופכת לעיתונות מרושעת" (מקור ראשון 6.5.05). אילנה דיין: "בתוך כלי תקשורת מסוימים יש סינון מידע. יש ייצוג מעוות של המציאות" (מוסף הארץ 26.11.10). שלי יחימוביץ: "נחום ברנע היה תמיד מגינם הקבוע של המושחתים. ברנע הוא סמל להשחתה של התקשורת" (מקר ראשון 13.6.08, 9.2.07.) סבר פלוצקר: "יש עיתונאים החוטאים במניפולציה, בורות וכניעה ללחצים" (ידיעות אחרונות 21.4.05). בן דרור ימיני: "עיתון הארץ ייזכר לדראון עולם על הקמפיין שמנהלים אחדים מכותביו, בשרות תעשיית השקרים נגד מדינת ישראל" (מעריב 3.9.12). בן כספית: "יש כאלה שגורסים שהארץ הוא בכלל לא עיתון ישראלי. עיתון שגורם לפעמים למדינה נזקים קשים" (מעריב 3.9.12).