החטא הקדמון של אדריאנוס, שברצותו להכרית כל זיקה של היהודים לארצם טבע את המונח "פלשתינה", הצליח במידה לא מועטה להכות שורש בתולדות העמים. המונח Palestine אומץ על-ידי אומות העולם ושמש כ"שחקן" בזירה הבינלאומית במשך שנים ארוכות. לימים קיבלו הבריטים מנדט על פלשתינה ועם החלטת האומות המאוחדות על החלוקה הוקצו חלקים הימנה לעם היהודי השב למכורתו.
ארגוני הטרור הערבים שסיבת קיומם השמדת יהודים וגירושם ממולדתם הקימו בשנת 1964 את אש"פ (הארגון לשחרור פלשתין) וה"מותג" המשיך את חיותו כך עד עצם היום הזה.
בעוד שדור המייסדים של מדינת ישראל (בן גוריון,
גולדה מאיר ואחרים) כפר בקיום מדינה או ישות מדינית בשם פלשתין והכחיש בכל תוקף את הטענה לקיומו כביכול של "עם פלשתיני", קמו בהמשך יהודים מהשמאל הישראלי ואימצו את השקר במטרה לקדם חזון אנטי יהודי ופוסט ציוני. על אלה איני תמה ועם ישראל כולו נוכח בנזקים העצומים בדמים להם גרמה כנופיית אוסלו,
שמעון פרס בראשה.
מי שהפתיע וגרם לישראל נזקים בל ישוערו במישור זה הוא דווקא יוצא חלציו של יהודי חשוב - פרופסור בן ציון נתניהו - הוא ראש הממשלה
בנימין נתניהו. החידה אינה פתורה עד היום ורבים אינם מבינים למה ומדוע הרהיב נתניהו הבן עוז בנפשו לתת גושפנקא היסטורית מחודשת ומזיקה מאין כמותה לשקר הערבי הדורש לקעקע את יסודות מדינת היהודים ולגרשנו מארצנו על-מנת להקים תחתיה מדינה שמעולם לא הייתה לעם שמעולם לא היה.
שמעתי הרבה ערבים המודים בהמצאה, בדרך כלל במסגרות פנים ערביות. כך בעת מבצע
עופרת יצוקה הופיע בטלוויזיה הערבית אחד ממנהיגי הערבים בעזה. בקול בכי ותחנונים תמה הכיצד מדינות ערב אינן מגישות סיוע מסיבי לתושבי הרצועה שהרי "אחים אנחנו" כך אמר. והוסיף - "כידוע לכם מחצית התושבים ברצועה מסעודיה ו
החצי השני ממצרים". לביסוס דבריו נקב בשם חמולות מובילות ברצועה, כולן מהארצות הנזכרות. "היאך אם כן אין אתן מתייצבות לצידנו"? ייבב.
נשוב לנתניהו. בנאום בר-אילן הידוע לשמצה הניח נתניהו את היסודות לנוסחה "שתי מדינות לשני עמים" כאשר המנטרה הזו מכה בנו עד זוב דם ממש מאז ועד היום. ריקני
האיחוד האירופי, הכסילים האנטישמיים מהאומות המאוחדות, אובמה המוסלמי ועוזריו הפרו ערביים, כל מדינות ערב ושונאי ישראל וכן יהודים מבית עושים במנטרה קרדום להשמיד את המדינה היהודית ככזו ומלחמת ההסברה הישראלית נוחלת כישלון אחר כישלון בניסיון להקטין נזקים ולמזערם.
כעת, לאחר שאובמה פס מן העולם ועמו מדיניות ההשמדה העצמית של ארצות הברית, עלה לשלטון נשיא אחר.
דונלד טראמפ הוא אנטיתזה לאובמה, בכל המובנים. הוא שמרן, ימני, אמריקני גא, כוחני, ישר וישיר, והחשוב מכול הוא אוהב ישראל ובעל זיקה אישית ומשפחתית לעם היהודי ולישראל.
מוצא פיו
ונתניהו, ראש ממשלת ישראל, עתיד בתוך ימים ספורים להיוועד לראשונה עם טראמפ. ממקורות שונים אנו למדים שבאם יש היסוס או אי-בהירות מצד הממשל החדש בנוגע לישראל, הרי שאלה נובעים מרצון האמריקנים לשמוע קודם כל מפינו - מהו רצוננו. ובנימין נתניהו ראש הממשלה הוא זה שיכול לקבוע את סדר היום האמריקני לפחות, בשנים הקרובות.
ירצה, יחזור על מנטרת "שתי המדינות". ירצה, יצהיר שהרעיון עבר מן העולם. בכל מקרה הדבר תלוי ככל הנראה במוצא פיו של בנימין נתניהו. הזמירות המקדימות הנשמעות מכאן על-ידי נתניהו, ממקורבים, מ
אביגדור ליברמן ומיודעי דבר במפלגתו אינן מעודדות ומספרות שפחות או יותר מה שהיה הוא שיהיה. בלא לחץ נוסח אובמה ובלי כפייה אך גם בלי שבירת כלים של עבודה זרה (רעיון העוועים של שתי מדינות) והצבת חזון יהודי וציוני מחדש על במת ההיסטוריה הבינלאומית.
על נתניהו לדעת שנסיעתו הקרובה לארה"ב היא אולי החשובה בקריירה הפוליטית שלו ועל-פי תוצאותיה גם ישפטו אותו דברי הימים של העם היהודי. שעת כושר היסטורית נקרתה לעם היושב בציון ועל העומד בראש מדינת היהודים לנפץ אחת ולתמיד את מיתוס ההיתכנות של "מדינה פלשתינית", וזה כשלב מקדים ואולי הכרחי להחלת ריבונות ישראלית על ארץ ישראל כולה.
אין זה חשוב כיצד יבחר נתניהו לרדת מן העץ עליו טיפס שלא לצורך בבר-אילן לפני שמונה שנים ויותר. יעשה זאת בערמה מה טוב, בהשהיה-ניחא, בערפול קונסטרוקטיבי - אפשרי גם כן. ובלבד שיעשה! יש לו שותף נוח מאי פעם בבית הלבן וזו הזדמנות שאין להחמיצה. אפשר גם פשוט לא להתייחס לנושא "שתי המדינות" אלא להתחיל בתנופת בנייה ועשייה כמותן לא היו אי-פעם תוך הסדרה, סיפוח והחלת ריבונות אגב הותרת שונאי ישראל מצווחים צווחות מאסף של יאוש.
וכך, ככלי אין חפץ בו, כשם שחמור שמת בדרך אין טורחים בקבורתו ונבלתו מוטלת ברחובות, כך יהא גורל השקר ה"פלשתיני" של תביעת מדינה לעם שלא היה ולא נברא מעולם.
לסיום סיפור אמיתי ממנו ניתן ללמוד רבות על התרבות הערבית המייצרת שקרים לרוב כשאלה (לרבות בדיית פלשתין) נקלטים בחפץ לב אצל שונאי ישראל בארץ ובעולם. סיפר לי חבר - ערבי אותו העסיק נחשד על-ידי חברי כמי שגונב ממנו כספים בבית העסק. החבר סימן שטרות ואלה נתפסו אצל הגנב הערבי. בניסיון לחזק הראיות העמידה המשטרה את הערבי למבחן פוליגרף. על-פי מכונת האמת יצא הערבי דובר אמת! בעוד השטרות המסומנים באמתחתו...
