אחוז ניכר מאנשי צוות המרפאות, חשופים באופן שגרתי לרמות נמוכות של אלימות במסגרת עבודתם, עד שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מאווירת העבודה.
אנשי הצוות הרפואי מוצאים עצמם חשופים פיסית ורגשית, להתנהגויות אלימות מצד לקוחותיהם-מטופליהם ונאלצים לקבל תופעה זו כחלק ממציאות העבודה היומיומית שלהם.
לאור המקרה הטרגי במרפאה בחולון, בו הוצתה האחות טובה קררו למוות על-ידי מטופל, במחקר משנת 2013 שנערך על-ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה ומכבי שירותי בריאות בקרב רופאי משפחה עצמאיים ומזכירות של מכבי בקהילה נמצא, ש-67% נחשפו לאלימות מילולית מצד מטופלים לפחות פעם אחת במהלך השנה האחרונה.
כ-18% מהמשיבים חוו איומים אישיים כלפיהם או כלפי בני-משפחתם במהלך השנה האחרונה. כ-12% חוו אלימות כלפי רכושם, וכ-4% חוו אלימות פיזית מצד מטופלים במהלך השנה האחרונה. כשליש מהתקיפות (30.5%) נגרמו על-ידי מטופלים קבועים, ויותר ממחצית על-ידי מטופלים מזדמנים (54.6%).
ההשלכות על אנשי הצוות הן קשות. הן כוללות השלכות פיסיות כמו פציעות, תשישות, מחושים גופניים כרוניים והשלכות נפשיות כמו תגובות פוסט טראומטיות, סיוטי לילה, תגובות חרדה, ירידה בשביעות הרצון מן העבודה ושחיקה.
אנשי צוות שנפגעים מאלימות, נוטים גם להיעדר יותר מן העבודה. גם אנשי צוות שהיו עדים לאירועים אלימים, אך לא נפגעו ישירות, מושפעים. הם חווים חוסר ביטחון וחרדה מפני היותם קורבנות פוטנציאליים בעצמם.
יש גורמים שונים שיכולים להסביר בדיעבד התנהגות אלימה - סיבות אישיות של המטופלים, עומס יתר ותנאים שפוגעים ברמת הטיפול ועוד, אולם השורה התחתונה היא אחת: אין שום הצדקה לאלימות כלפי אנשי הצוות והם בוודאי לא אשמים באלימות כלפיהם.
בוודאי שאין להסיק שכל האנשים הלוקים בנפשם הם אלימים, אבל חשוב מכך להבין שרבים מהאנשים שמפעילים אלימות כלפי צוותים רפואיים, אינם לוקים בנפשם. העובדה שמקרה הנוכחי התוקף היה, ככל הנראה, לוקה בנפשו, אינה פוטרת אותנו כחברה מהתמדה בניסיונות לביעור תופעת האלימות כלפי נותני שירות באשר הם.
